בחודש דצמבר 2013, נערכה חפירת הצלה ברחוב שמואל ברוכים 4 בירושלים (הרשאה מס' 6966-A; נ"צ 22058-60/63351-4; איור 1), לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון י' פנט, נוהלה על ידי ז' עדוי (צילום שטח), בסיוע נ' נחמה (מנהלה), ד' לוי (GPS), א' האג'יאן (מדידות ושרטוט) וד' תנעמי (פיקוח ארכיאולוגי).
החפירה נערכה בחלקו הדרומי-מערבי של מתחם המיועד לבנייה. נתגלתה מחצבה עתיקה שנועדה להפקת אבני בנייה. באזורים שממזרח ומסביב לשטח החפירה פזורות מחצבות רבות ומערות קבורה (קלונר תשס"ב:96–98, אתרים 230–235); חלקן נחפרו, למשל בסנהדרייה (בר-נתן 2008). מחצבות דומות ומערות קבורה נמצאו באזורים סמוכים (קלונר וזיסו תשס"ג:228–240, אזורים 19–21, 24), ובאזורים שממזרח, המרוחקים מעט יותר, למשל בדרך בר-לב (כביש מס' 1; כהן-תבור 2010; זילברבוד ועמית 2010) וברחוב שבטי ישראל (זילברבוד 2011). מחצבות אלו פעלו כנראה במגוון תקופות ונועדו לספק אבני בנייה לעיר ירושלים וליישובים שסביבה, לבנייה פרטית וציבורית. חלק מהמחצבות תוארך לתקופות ההרודיאנית והרומית הקדומה וחלקן לתקופה הביזנטית, אז שירתו המחצבות מפעלי בנייה של מנזרים בירושלים ובסביבתה.
המחצבה נחפרה חלקית (כ-3.5 × 8.5 מ', 1.9 מ' עומק; איורים 2, 3) ונחשפו בה 2–3 מדרגות חציבה הפונות למזרח, למערב ולדרום, וכן חלקים מקרקעיתה. המשך המחצבה דרומה נמצא מתחת למילויים ולמבנה קיים. בקרקעית המחצבה נחשפו תעלות חציבה המקיפות גושי אבן שנועדו לניתוק. מאלה אפשר לאמוד את גודל גושי האבן שהופקו מהמחצבה; מידותיהן הכלליות מגוונות ואינן אחידות (בממוצע: 0.7–1.0 מ' אורך, 0.4–0.5 מ' רוחב, 0.4 מ' גובה). לעתים הופקו גושים גדולים יותר (0.7 × 1.7 מ' גודל מרבי); אפשר שאלה שוברו לאבנים קטנות יותר. החוצבים העמיקו במלאכתם כדי 2 מ', בחציבה אינטנסיבית עמוקה לדרום, למזרח ולמערב.
נתגלו שלוש שכבות הצטברות: השכבה התחתונה, סמוכה לקרקעית המחצבה (L102; כ-0.25 מ' עובי) ובה פסולת חציבה לבנה או חומה בהירה הנוטה ללבן, ללא ממצא מתארך; בשכבה האמצעית פסולת חציבה גסה (L101; כ-1.2 מ' עובי) והשכבה העליונה (כ-2 מ' עובי) הכילה סחף של אדמה חומה כהה ומעליה פסולת בת זמננו (L100; עובי 0.3 מ'). שכבת הסחף העליונה הוסרה בכלי מכני ורובה פונתה עוד טרם החפירה. בשכבות האמצעית והעליונה נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה ההלניסטית או הרומית הקדומה, ובעיקר לתקופה הרומית המאוחרת.
חלקי המחצבה שנחשפו הם כנראה חלק ממחצבה גדולה יותר שפעלה אולי במתכונת 'מחצבת חצר' (ספראי וששון תשס"א:4–5). המחצבה נמשכת דרומה, מחוץ לשטח החפירה, ולכן לא היה אפשר לאמוד את גודלה המקורי. במחצבה הופקו כנראה גושי אבן גדולים באורכם (מעל 1 מ'). מילויי פסולת חציבה שנמצא בקרקעית המחצבה, מעיד כי גושי האבן עובדו במחצבה: לאחר שנותקו, חולקו לגושים קטנים ולאחר מכן הועברו לבנייה פרטית או ציבורית. אפשר שהחרסים שנמצאו בשכבות הסחף המעורבות בפסולת חציבה נסחפו מבחוץ, ועל כן אי אפשר היה לתארך באמצעותם את המחצבה.
ספראי ז' וששון א' תשס"א. חציבה ומחצבות אבן בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד. אלקנה.
קלונר ע' תשס"ב. סקר ירושלים האזור הצפוני-מזרחי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
קלונר ע' וזיסו ב' תשס"ג. עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני. ירושלים.