בחודש אוקטובר 2001 נערכה חפירה באתר המרוחק כ-600 מ' מצפון-מזרח לבאר אורה (הרשאה מס' 3498-A; נ"צ — רי"ח 19825/40285; רי"י 14825/90285), במסגרת פעילות להנצחת זכרו של בני מייסנר. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובשיתוף בית ספר שדה אילת והמועצה האזורית חבל אילות, נוהלה על ידי י' ישראל, בסיוע ו' אסמן וו' פירסקי (מדידות ושרטוט), נ' סנה (צילום שטח), א' דודין (ציור כלי חרס), י' גורין-רוזן (זכוכית) וכן ע' אבנר וא' הולצר.
האתר (50×350 מ') נמצא לרגלי שלוחה, על הגדה הצפונית של יובל של נחל אורה. נחפר חלקו המערבי של האתר (איור 1), ונחשפו מסגד פתוח (לוקוס 52), מבנה רבוע (לוקוס 56), מבנה מעוגל (לוקוסים 53, 55), וארבע חצרות (לוקוסים 59, 60, 62, 63), ובהן שני מתקנים (לוקוסים 49, 61) ושני תאים פתוחים (לוקוסים 44, 48).
המסגד הפתוח (איורים 2, 3). נחשף מבנה רבוע (לוקוס 52; 1.75×2.00 מ'), שארבעת קירותיו (W293-W290; כ-0.4 מ' רוחב) נבנו באבני שדה קטנות והשתמרו לגובה נדבך אחד (0.2 מ' גובה). נראה כי הם היו בנויים במקור לגובה של שניים-שלושה נדבכים ללא קירוי. באמצע קירו הדרומי של המבנה (W292) נבנה מחרב מעוגל (כ-0.50×0.75 מ'). מידותיו הקטנות של המסגד מלמדות כי שימש לתפילה של אדם אחד או שניים. סמוך למסגד מצפון-מערב הובחן משטח אדמה מסוקל, ומצפון למסגד הובחנו שלושה רגמים.
המבנה הרבוע (איור 4). נחפרו שרידי מבנה רבוע (3.8×4.9 מ'), שנפגע בעבר על ידי כלי מכני. קירות המבנה (W297-W294; כ-0.6 מ' רוחב, 0.3 מ' גובה השתמרות) נבנו משני פנים של אבנים, שלוכדו באדמה שמעורבים בה חצצים. נראה כי פתח המבנה היה קבוע בקיר הדרומי (כ-0.6 מ' רוחב). רצפת המבנה (לוקוס 56) עשויה אדמה כבושה, ועליה נחשפו כתמי אפר. מפולות הקירות הצטברו לגובה של 0.65 מ' מעל רצפת המבנה (לוקוס 51). על הרצפה התגלו חרסים מן התקופה האסלאמית הקדומה, ובהם בסיס פך (איור 5: 1), וכן שבר ידית של כלי זכוכית, כנראה פכית, מן התקופה הביזנטית. על הרצפה בפינת המבנה התגלו גלעינים של זיתים ושזיפים. סביב המבנה נחפרו מפולות של הקירות (לוקוס 57). סמוך לפינה הדרומית-מערבית של המבנה מחוץ התגלה מוקד (לוקוס 58).
המבנה המעוגל (איורים 6, 7). המבנה נבנה באבני גוויל וחלוקי נחל (W285; כ-3.5 מ' קוטר, 0.51 מ' עומק), שהונחו סביב מחפורת באדמה. בחפירה הובחנו שני מפלסי חיים (התחתון — לוקוס 55, העליון — לוקוס 53), ועליהם אפר ופחם. בין מפלסי החיים נחשף רובד של אדמה (לוקוס 54) שהוסעה עם הרוח ואדמת נחל שנשטפה למחפורת.
החצרות. נחפרו ארבע חצרות מסוקלות (לוקוסים 59, 60, 62, 63), התחומות בקירות שנבנו באבני גוויל. האדמה בחצרות משמשת כרצפה, וברובן נחשפו מתקנים. שתי חצרות נוספות ניכרות בשטח האתר אך הן לא נחפרו. חצר 60 (240 מ"ר; 12×20 מ') תחומה בדרום בקו של אבני סיקול קטנות (W270), שנערמו לגובה של סנטימטרים אחדים. בצד מזרח החצר תחומה בקיר שנבנה באבני גוויל (W267; כ-8 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, כ-0.25 מ' גובה). בחצר נחשפו חרסים מן התקופה האסלאמית הקדומה, ובהם קערה (איור 5: 2). בחלקה הצפוני של החצר נחשף מתקן בנוי (לוקוס 61; 1×2 מ'), התחום בשני קירות (W289 ,W288; כ-0.2 מ' רוחב, כ-0.25 מ' גובה). מדרום למתקן, בתחום החצר, ניכר גל אבנים שלא נבדק. בחלקה הדרומי-מזרחי של החצר נחשף תא (לוקוס 48; 2×3 מ'), התחום משלושה צדדים בקירות (W271,W269 ,W268; כ-0.25 מ' רוחב), שנבנו לגובה של נדבך אחד; הוא פתוח לכיוון צפון.
חצר 59 (72 מ"ר; 6×12 מ') תחומה בקירות מארבעת צדדיה. הקירות המזרחי והצפוני
(W277 ,W267; כ-0.75 מ' רוחב) השתמרו לגובהה של 0.3 מ'; הם נפגעו בעבר על ידי כלי מכני. בצד המערבי נחשפו קטע קצר של קיר שנבנה באבני גוויל (W275) ובהמשכו קיר של אבנים מסוקלות קטנות. הקיר הדרומי (W283) נבנה מנדבך אחד של אבנים. בחפירה של הפינה הצפונית-מזרחית של החצר נחשף מוקד (לוקוס 64). על רצפת החצר התגלו כמה חרסים בלתי מזוהים וסיגי נחושת.
חצר 62 (200 מ"ר; 10×20 מ') תחומה בשני קירות (W287 ,W286; כ-0.25 מ' רוחב), היוצרים פינה. הקירות נבנו מנדבך אחד של אבני גוויל ואבנים מסוקלות קטנות.
חצר 63 (כ-45 מ"ר; 5×8 מ') תחומה בשני קירות (W279 ,W278). קיר 278 (0.4 מ' רוחב) נבנה משניים-שלושה נדבכי אבן והשתמר לגובה של 0.15 מ'. מקיר 279 השתמרו רק אבנים אחדות, אך נראה כי הוא היה בנוי בדומה לקיר 278. בחלקו המערבי של קיר 278, צמוד לקיר, נחשף מתקן רבוע (לוקוס 49; 1×1 מ'), שקירותיו (W282-W280; כ-0.2 מ' רוחב) נבנו באבני גוויל.
במרכז השטח שבין החצרות נחשף תא בנוי (לוקוס 44; איור 8), התחום בקירות משלושה צדדים (W274-W272) ופתוח לכיוון צפון. הקירות נבנו באבנים מסוקלות קטנות והשתמרו לגובה 0.17 מ'. בחפירת התא התגלה חוד לבלואה מצור ותרכיז נחושת על אבן גיר. תא זה דומה בתוכניתו ובמידותיו לתא 48, ונראה כי שניהם שימשו כתאי תפילה פתוחים.
שרידי הבנייה באתר מלמדים כי סביב מקור המים בבאר אורה התקיימה התיישבות של כמה משפחות. על סמך חשיפתם של סוגי בנייה וחומרי בנייה שונים, נראה כי כל משפחה קבעה את צורת מגוריה ואת החומרים לבניית המגורים. באתר נחשפו מכלולי בנייה האופיינים להתיישבות נוודית למחצה, ובהם החצרות והמבנים המעוגלים, לצד מכלולים האופייניים למתיישבי קבע, ובהם המבנה הרבוע. נראה שהמתיישבים במקום היו בני חמולה אחת, ובה כמה משפחות, אולי כמספר החצרות המסוקלות. אפשר שמשפחות אלו התגוררו באהלים ובמבנים שנבנו מחומרים אורגניים שלא השתמרו, שעמדו בשטח החצרות המסוקלות. ניתן לשער כי המבנה הרבוע נבנה בשלב מאוחר באתר. בחפירה התגלה ממצא קרמי מועט מן התקופה האסלאמית הקדומה, בדומה לאתרים אחרים בסביבת באר אורה. ממצא זה מלמד על חברה שממעטת ליצור אשפה, ובה כלי היומיום עשויים מעץ וממקלעות צמחים. אפשר גם שההתיישבות במקום היתה קצרת מועד או שהאתר ניטש ומתיישביו לקחו עמם את כל החפצים.