בחודש ינואר 2011 נערכה חפירת הצלה מדרום לגן הלאומי באשקלון (הרשאה מס' 6120-A; נ"צ 156845/618483; איור 1), לאחר שנחשף סרקופג בערוץ בן זמננו כתוצאה מגשמים והוא נחפר על ידי שודדי עתיקות. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ס' גנור (צילום שטח וסרטוט), י' ישראל וא' חופש, בסיוע ט' גיני ור' בר-נתן (זיהוי קרמיקה), י' בוקנגולץ (רפאות), כ' הרש (ציור), ק' עמית (צילום מעבדה), נ' זאק (תכנית), וכן ח' לבבי, צ' לוי, א' פנצ'ר, א' גיזייב, צ' כהן ול' כהן מרשות הטבע והגנים.
החפירה נערכה בערוץ בן זמננו, שנוצר כתוצאה מהטייה למערב של מערכת ניקוז מים עם הקמת שכונת נווה ים באשקלון (איור 2). שטח החפירה וסביבתו הם חלק מבית קברות קדום של העיר אשקלון, המכוסה ברובו באדמה ודיונות חול. בחפירה נחשפו שרידי מבנה קבר (מאוזולאום; איורים 3, 4) מהתקופה הרומית המאוחרת, ובו סרקופג וקבר ארגז. השתמרות השרידים בשטח החפירה אינה טובה בשל הצפת הערוץ במים לאורך השנים.
מבנה הקבר נבנה באבני גיר מסותתות, ונחשפו ממנו הקירות המזרחי והדרומי; יתר המבנה לא נחפר. הפתח (0.65 מ' רוחב; איור 5) נקבע בקיר הדרומי. בחלקו התחתון של הפתח הונחו ארבע אבנים על צדן הצר (0.3 מ' גובה), והן שימשו מעין סף מוגבה או מדרגה. הפתח התגלה סתום באבנים שסודרו היטב (W3; כ-0.3 × 0.6 מ' מידות האבנים). הקיר הדרומי, משני צדי הפתח, נבנה באבני גזית בינוניות (W4 ,W2; אורך חשיפה כולל 2.15 מ', גובה השתמרות 0.9 מ'); הקיר הדרומי לא נחפר לכל רוחבו. הקיר המזרחי של המבנה (W1; אורך 4.05 מ', רוחב 0.6 מ', גובה השתמרות 0.9 מ') נחשף במלואו והוא נבנה בשיטת ראש ופתין (איור 6). בשתי פינות המבנה נחשפו אומנות (1.00 × 1.13 מ'; איור 7), הבולטות כדי 0.5 מ' מהקירות.
בתוך מבנה הקבר נחשפו סרקופג מאבן גיר (0.72 × 2.20 מ') וסמוך אליו ממערב קבר ארגז (0.8 × 1.2 מ'; הוא לא נחפר) המכוסה בלוחות אבן. הסקרופג מונח בכיוון צפון–דרום, ופינתו הצפונית-מזרחית צמודה אל האומנה הצפונית-מזרחית של המבנה. מכסה הסרקופג גמלוני (0.15 מ' גובה), ושתי צלעות הגמלון אינן שוות במידותיהן (0.42 מ' ו-0.46 מ' רוחבן). בארבע פינות המכסה סותתו קרניים מעוגלות (0.2 מ' רוחב, 0.22 מ' גובה). בחלקו התחתון של המכסה סותתה מגרעת. ארגז הסרקופג (0.65 מ' גובה; איור 8) עוטר בחזיתו — בדופן הארוכה שפונה למרכז החדר. שתי הדפנות הקצרות של הארגז מסותתות ומעובדות אך לא מעוטרות, ואילו הדופן הארוכה שפונה אל הקיר המזרחי של המבנה אינה מעובדת. בחזית הארגז סותת עיטור תבליט סכמתי של אמפורה ומשני צדיה ראשי פרים שמעליהם קרניים גדולות. שני ראשי הפרים אינם זהים זה לזה ואף הקרניים אינן שוות בגודלן. עיטורים אלה אופייניים לתקופה הרומית המאוחרת, אם כי רמתם אינה גבוהה ביחס לעיטורי סרקופגים אחרים שהתגלו באזור אשקלון.
הממצא הקרמי בחפירה כולל שברים של קערה עמוקה (איור 1:9) וקנקן עזה מטיפוס קדום (איור 2:9), המתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ, ושני נרות חרס שלמים. נר אחד הוא נר דיסקוס (איור 3:9), שעוטר במרכזו בגביע שממנו יוצאים צמחים וסביב עין הנר בעיטור גאומטרי. נרות מטיפוס זה אופייניים לתקופה הרומית המאוחרת (המאות הב'–הג' לסה"נ). הנר השני מתאפיין בעין נר קטנה (איור 4:9), שסביבה עיטור גאומטרי, פי נר קשות וידית זיז בקצה. לא התגלה עד כה במחקר נר הדומה במדויק לנר זה בצורה ובעיטור. נרות מטיפוס זה הם חיקוי מקומי לנרות רומיים וכמוהם הם מתוארכים למאות הב'–הג' לסה"נ.
מבנה הקבר שייך לטיפוס קברים המוכר במישור החוף הדרומי. קרבתו לתל אשקלון מלמדת שהוא חלק מהנקרופוליס הדרומי של העיר מהתקופה הרומית באשקלון. תארוך המבנה מתבסס בין היתר על שני הנרות ושבר הקנקן עזה, שהם עוגן כרונולוגי למאות הב'–הג' לסה"נ. סגנון הבנייה המפואר של המבנה והצבתו של סרקופג מעוטר במבנה מעידים כי מאוזולאום זה שייך היה לבני המעמד הגבוה באשקלון בתקופה הרומית.