המערה המתוארת להלן נפרצה באקראי בכלי מכני בחודש יוני 2012, בעת הכנת תשתיות למגרשים, ולאחר תיעוד קצר (ה' סמיתליין) נאטמה מחדש. המערה נמצאת כ-70 מ' ממערב למקבץ של תשע מערות דומות, וכיוון שבזמן עבודות הפיתוח הנוכחיות לא התגלו מערות נוספות, נראה שהייתה מבודדת. בתיאום עם המשרד לענייני דתות, נפתחה המערה מחדש ביוני 2013 במטרה לתעד את הממצא ולאסוף כל ממצא שאינו עצמות אדם. בפתיחת המערה התברר שבמהלך השנה שחלפה קרס חלק מתקרת המערה וכיסה בשכבת עפר וסלעים את רצפת החדר המרכזי. בשל חשש לפגיעה בעצמות לא נחפרה רצפת החדר המרכזי. רוב הכוכים היו פנויים מעפר ואפשר היה לתעדם ללא חפירה. התיעוד כלל ציור המערה על תשעת כוכיה ומנח העצמות הפזורות בהן, בדיקה אנתרופולוגית של העצמות בעודן בקרקע ופינוי גלוסקמת אבן הגיר שנמצאה ריקה מממצא. בתום התיעוד נאטמו הכוכים בלוחות פח, רצפת המערה כוסתה בחצץ דק והמערה נאטמה מחדש בעפר ובאבנים.

 
המערה. למערה חדר מרכזי, שמונה כוכים גדולים (2–9; איורים 1, 2) וכן כוך זעיר (1; איורים 3, 4), שנמצא חתום בלוח אבן וחומר מליטה ובו מעט שברי עצמות. הפתח המקורי של המערה היה כנראה במקום הפריצה של הכלי המכני, ולא שרד ממנו דבר. עם זאת, הצטברות עבה יחסית של אדמה באזור זה מעידה כי הפתח לא היה אטום לחלוטין ואדמה נסחפה פנימה במהלך השנים. העצמות בכל הכוכים נמצאו פזורות ולא הייתה אפשרות לשחזר את מנח הקבורה המקורי (איורים 5, 6), למעט בכוך 1, שהוא קטן מכדי לאפשר קבורה ראשונית, ונמצאו בו עצמות ארוכות מסודרות לרוחב הפתח. למרות זאת, ריכוז של גולגולות בחלקו הפנימי של כוך 4 עשוי להעיד על קבורה ראשונית שהופרעה. בעת התיעוד הראשוני של המערה בשנת 2012 הוברר כי גם העצמות שעל רצפת החדר המרכזי פזורות. הפיזור האקראי של העצמות בכוכים מעיד לכאורה שהמערה נשדדה בעת העתיקה. עם זאת, שש מן הגלוסקמות שנמצאו במערה שלמות ומכוסות, ורק אחת נמצאה הפוכה — עובדה הסותרת אפשרות זו, אך ייתכן כי השודדים סברו שאין לצפות לחפצים בעלי ערך בתוך הגלוסקמות.
במערה נאספו חמישה שברים קטנים מאוד של כלי חרס, רובם בתוך הצטברות האדמה סמוך לפתח המקורי. חלק מהחרסים קדומים וחלקם מאוחרים לזמן המערה (להלן), וכנראה נסחפו פנימה במהלך השנים. שבר חרס אחד נמצא בכוך מס' 9 והוא קדום לזמן המערה — כנראה מתקופת הב"ת 2.
 
הגלוסקמות. בכוך 6 נמצאו ארבע גלוסקמות שלמות המונחות בזוגות, זו על זו (איור 7). בתוך הגלוסקמה הקדמית העליונה היו עצמות גפיים מסודרות. בחזית כוך 6 נמצאה גלוסקמה ריקה וסדוקה, מוטה על צדה ולידה המכסה (איור 8); גלוסקמה זו הוצאה מתוך המערה. שתי גלוסקמות שלמות נמצאו בחזית כוך 2 (איור 9): המערבית הייתה מכוסה חלקית והתמלאה אדמה שנסחפה אל תוך המערה מאזור הפתח המקורי; המזרחית הייתה מכוסה בשני חצאי המכסה שנשבר לשניים, אך אחד השברים נמצא מונח בתשעים מעלות לציר המכסה. בגלוסקמה זו היו עצמות מסודרות וגולגולת (איור 10). שבע הגלוסקמות עשויות אבן גיר, ועיבודן גס מאוד (0.30 × 0.55 מ' מידות כלליות, כ-0.3 מ' עומק). לכל הגלוסקמות מכסה עשוי לוח אבן מלבני שהונח על התיבה (איור 11). רק ארבע גלוסקמות היו נגישות ונבדקו ביסודיות; לא נמצאו עליהן עיטורים או כתובות, פרט לחרותת פשוטה של X על הדופן הצרה של הגלוסקמה שנמצאה ריקה (איור 12).
 
העצמות. שברי העצמות ממערת הקבורה מייצגים לפחות 35 פרטים. חלוקה גילאית גסה של הפרטים מוצגת בטבלה 1 (לפירוט מלא של שיטות הערכת הגיל, ר' דוח אנתרופולוגי בארכיון רשות העתיקות). הנקברים במערה זו מייצגים תינוקות, ילדים, פרטים צעירים ובוגרים בטווח גילאים רחב. מבין הפרטים הבוגרים זוהו לפחות תשעה פרטים ממין זכר ושישה ממין נקבה. פיזור הגילאים וייצוגם של שני המינים מעידים שהמערה שימשה לקבורת אוכלוסייה אזרחית רגילה. מבין הילדים זוהה רק פרט אחד שגילו פחות מ-3 שנים, ולא נמצאו תינוקות בני יומם. אף שתיתכן טעות בזיהוי זה, שכן העצמות לא נחפרו והעבודה כללה רק תצפית שדה, חשוב לציין שתינוקות בני יומם נעדרים גם ממערות אחרות שאפשר לזהותן כקבורה יהודית בתקופה הרומית באזור גיאוגרפי זה. למרות מצב ההשתמרות הטוב של חלק מהגולגולות, לא נלקחו מדידות ולא נעשה רישום של תכונות אפיגנטיות בשל אילוצי התיעוד. עם זאת, אפשר היה להבחין בהיעדר נקבוביות על כיפת הגולגולת (porotic hyperostosis) לפחות בחמישה פרטים ובהיעדר נקבוביות על גג ארובת העיניים (cribra orbitalia) ב-17 מקרים לפחות.
 
טבלה 1. פיזור גילאי הנקברים
קבוצת גיל
(שנים)
0–4
5–14
15–25
25–40
40<
לא ידוע
כוך 1
 
 
 
        1
 
 
כוך 2
 
 
        2
        1
        1
 
כוך 3
 
      1
        1
 
        1
 
כוך 4
        2
 
        1
 
        1
 
כוך 5
 
      1  
 
 
        1
 
כוך 6
        1
 
 
       1
 
        2
כוך 7
 
 
 
       1
        3
 
כוך 8
       1
 
 
       1
        1
 
כוך 9
 
      1
 
       1
        2
 
חדר מרכזי
 
      1
 
       1
        2
        2
 
מאחר שלא נמצא כל ממצא שאפשר לשייך לשלב הקבורה במערה, העדות היחידה לזמנה ולשיוכה האתני הם הקבורה בכוכים והשימוש בגלוסקמות. שימוש במערות כוכים אופייני ליהודים בכל רחבי ארץ ישראל, למן התקופה ההלניסטית ועד שלהי התקופה הרומית. קבורה משנית בגלוסקמות (פרט לתקופה הכלקוליתית) אף היא מיוחדת ליהודים, והייתה נפוצה בעיקר בירושלים וביהודה, מסוף המאה הא' לפסה"נ ועד מרד בר כוכבא (132–135 לסה"נ). בגליל מתועדות גלוסקמות בקברים שהשימוש בהן החל במאה הא' לסה"נ ונמשך עד ראשית המאה הג' לסה"נ. בשלב זה של המחקר (Aviam and Syon 2002) אפשר לשער שהשימוש בגלוסקמות הגיע לגליל רק אחרי המרד הגדול (66–70 לסה"נ), ואולי רק לאחר מרד בר כוכבא. ייתכן שחפירה ברצפת החדר המרכזי תעלה ממצאים שיסייעו לצמצמם את טווח התיארוך של השימוש במערה ובגלוסקמות.
הקבורה בכוכים במערות קבורה פגאניות בגליל מתאפיינת במספר קטן יחסית של נקברים, בדרך כלל 1–3 פרטים בכוך ונקברים אחדים נוספים בסרקופגים (ר' Stern and Getzov 2006; Nagar, forthcoming). לעומת זאת, במערת הקבורה שבסאסא אפשר להבחין במספר גדול למדי של נקברים הן בכל כוך והן במערה בכלל, כמקובל במערות קבורה יהודיות באזור המרכז וירושלים (שמואלי ואחרים 2013; Nagar and Torgë 2003). השימוש המכוון בכוך 1 לקבורה משנית הוא תופעה יוצאת דופן.
בחפירה שנערכה בסאסא בשנת 1974 נחפרה מערה דומה לזו שתועדה. בכוכיה נמצאו כלי זכוכית, כלי חרס, נרות, חרוז, כפתורי ברונזה, מסמרי ברזל ושרידי ציפוי זהב, שתוארכו למאה הב' לסה"נ (דיוויס וזיאס תשל"ה). מערות קבורה מטיפוס זה בסאסא, כמו גם שרידי בית הכנסת, מעידים על יישוב יהודי רצוף, כנראה למן שלהי תקופת בית שני ועד התקופה הביזנטית.