בחודשים מאי עד יולי 2005 נערכה חפירה בשיכוני נוסיבה בבית חנינה (הרשאה מס' 4458-A*; נ"צ — רי"ח 22063-83/63748-68, רי"י 17063-83/13748-68). החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי י' מזרחי, בסיוע ט' קורנפלד וא' האג'יאן (מדידות ושרטוט), צ' שגיב (צילום), י' בוקנגולץ (רפאות) וכ' הרש (ציור כלי חרס).
השטח שנחפר הוא חלק מאתר נרחב ובו ריכוז גדול של מחצבות אבן (איור 1). האתר נמצא ברכס הרים מצפון לירושלים ומצפון-מערב לבית חנינה. בשטח החפירה נחשפו תשע-עשרה מחצבות אבן בגדלים ובעמקים שונים (טבלה 1), כבשן סיד ושני קירות מקבילים (דרך?).
שטחה של המחצבה הקטנה כ-10 מ"ר (מחצבה R; איורים 2, 3), ואילו שטחה של המחצבה הגדולה כ-760 מ"ר (מחצבה D; איורים 4-6). שטחן של רוב המחצבות 80-20 מ"ר (מחצבות T ,S ,Q ,N ,M ,L ,J ,I ,H ,G ,F ,C). עומק המחצבות בין 1.2 מ' (מחצבות T ,R; איור 7) לכ-7 מ' (מחצבה D; איור 8). במחצבות ניכרים סימני ניתוק וביקוע, המעידים כי גודלן של רוב האבנים שנחצבו אחיד למדי (0.35×0.60-0.70 מ'). רק במחצבה E (איור 9) נחצבו כנראה אבנים גדולות יותר (0.4-0.5x0.8-1.2 מ'). על סמך ספירת מדרגות החציבה ובדיקת סימני הניתוק בסלע, אפשר אולי להעריך כי במחצבה הקטנה ביותר (מחצבה R) נחצבו כ-40 אבנים, במחצבות הבינוניות נחצבו כמה מאות אבנים עד אלף אבנים, למשל, כ-320 אבנים במחצבה G (איור 10) וכ-700 אבנים במחצבה C (איור 11), ואילו במחצבות הגדולות נחצבו אלפי אבנים (מחצבות O ,D; איור 12). במחצבה B, בפינה המזרחית של הדופן הצפונית, הובחן צלב חרות בסלע (איורים 13, 14); הוא היה חשוף טרם החפירה. בחפירת המחצבות התגלה ממצא קרמי מועט, המתוארך לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (המאות הו'-הח' לסה"נ). הממצא כולל קערות (איור 15: 6-1), ספל (איור 15: 7), סיר בישול (איור 15: 8), קנקנים (איור 15: 9, 10) ופכית (איור 15: 11). בממצא גם שבר חרס ועליו טביעת צלב (איור 15: 12), האופיינית לקערות מהתקופה הביזנטית. על סמך הממצא הקרמי, הצלב החרות במחצבה B וטביעת הצלב על חרס, אפשר להניח כי המחצבות שימשו בתקופה הביזנטית המאוחרת. מפעלי הבנייה הרבים בירושלים וסביבתה בימי הקיסר יוסטיניאנוס (המאה הו' לסה"נ) מחזקים הנחה זו.
במזרחה של מחצבה A נחשף כבשן סיד (לוקוסים 118, 126; 4 מ' קוטר, 4.5 מ' עומק; איורים 18-16). הוא נבנה על מילוי אדמה (1.2 מ' עובי), שכיסה את המחצבה. הכבשן תחום בדרום בקיר שנבנה באבני גוויל (W3) וביתר הצדדים — בסלע חצוב. פתח האיוורור של הכבשן פונה למערב. האוויר זרם למרכז הכבשן כשהוא תחום בקיר 1 מדרום ובקיר נוסף מצפון (W4). נראה שזמנו של הכבשן התקופה העות'מאנית.
בין מחצבה O למחצבה Q ניכרים על פני השטח שני קירות מקבילים, שנבנו בציר כללי מזרח-מערב (W2 ,W1; איורים 19, 20). בשטח שבין הקירות התגלה מילוי של אבנים (לוקוס 119). ייתכן שהקירות תוחמים דרך כפרית.