במדרון שלוחה דרומי-מזרחי (איור 1) נחשפה מערה טבעית שהוסבה לבור מים מטויח (איורים 2, 3). ממצא כלי החרס מהמערה תוארך לתקופת הברזל 2 ולתקופה הרומית הקדומה.
בור המים הותקן במערה טבעית מקומרת (לוקוס 103, 4.5 × 6.0 מ', 4.5 מ' עומק), פתחו המלבני (1.2 × 1.7 מ') נחצב לצד הדופן הדרומית והיה ככל הנראה הרחבה של פתח טבעי (איור 4). דופנות הפתח הצפונית והמערבית רדודות מהאחרות.
בדופן הדרומית של הבור החצובה בחלקה העליון (2.15 מ' גובה) נחצבה סמוך לפתח מדרגת סלע (0.4-0.2 × 1.3 מ', 0.6 מ' עומק; איור 5). דופנות המערה ורצפתה הנוטה דרומה טויחו בטיח אפור בהיר שמרקמו פריך, הכולל מעט גריסי חרסית קטנים ופחם (איור 6). בטיח הדפנות (4.5 ס"מ עובי) הובחנו שתי שכבות.
הבור נסתם במילוי מכוון של אדמה, אבני שדה במגוון גדלים, גושי אבן וכלי חרס שנמצאו בחלקו הדרומי של הבור, בקרבת הפתח ועל רצפתו. עוד נמצאה במילוי מחצית חוליית פי הבור (0.50 × 0.65 מ', 0.27 מ' גובה; 0.15 × 0.30 מ' הפתח; איור 7).
ממצא כלי החרס מתוארך לתקופות הברזל 2 והרומית הקדומה. הממצא מתקופת הברזל 2 כולל קערות (איור 1:8, 2) וקנקנים (איור 3:8, 4). לתקופה הרומית הקדומה, המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ, שייכים סירי בישול (איור 7-5:8), קנקנים (איור 8:8, 9) ופך (איור 10:8).
סמוך לבור נסקרו בעבר מערת קבורה, שרידי מבנים ובור מים (קלונר ע' תשס"א. סקר ירושלים, האזור הצפוני, אתרים 27, 28) ונחפרו קולומבריום (חדשות ארכיאולוגיות 120) וכבשן סיד (הרשאה מס' 4300-A). נראה כי בור המים שייך למכלול שרידים זה ואף כי זמן שימושו אינו ברור נראה כי נסתם סמוך לסוף התקופה הרומית הקדומה.