שכבה II. מעל רובד של חול ים נקי, שכיסה את סלע הכורכר, נחשף מפלס דק של אדמה אפורה כהה (L108 ,L103), שמעורבים בה שברי כלי חרס ועצמות בעלי חיים. השכבה מתוארכת על סמך שברי כלי החרס לשלב מאוחר בתקופת הברונזה התיכונה 2א' ולראשית תקופת הברונזה התיכונה 2ב'.

 
שכבה I. נחשף משטח של אבני כורכר (L109), וביניהן ריכוז של עשרה שבעתנים באתרם — קערות חרס ובהן שבעה גביעי חרס (איור 3) — וכן גביעים זעירים, צלמית בעל חיים ושבר מקטר. השתמרות רוב השבעתנים גרועה. שכבה זו מתוארכת על סמך הממצא הקרמי לתקופת הברונזה התיכונה 2ב'. ממצאים אלה מרוחקים כ-1.2 מ' מדרום-מזרח לאומנה הבנויה שנחשפה בחפירות דותן (מבנה 10, שכבה IV) והם צמודים למפלסי אבן שנחשפו בחפירות דותן (שכבה V; דותן תשט"ז:42, ציור 1).
 
מכלול כלי החרס שהתגלה בחפירה מגוון, ותיארוכו מסתמך על הדוח הסופי של הממצא מחפירות בן-דור ודותן (Zuckerman, In Preparation).
קערות. התגלו כמה טיפוסים של קערות פתוחות, ובהם קערות להן שפה נוטה פנימה (איור 1:4–14), הנפוצות לאורך כל תקופת הב"ת 2, קערות להן שפה ישרה (איור 15:4, 16), המתוארכות לסוף תקופת הב"ת 2א' ולאורך תקופת הב"ת 2ב', וקערה שלה שפת מדף והיא מחופה בצבע אדום (איור 17:4) ומתוארכת לסוף תקופת הב"ת 2א' ותחילת תקופת הב"ת 2ב'.
התגלו כמה טיפוסים של קערות מזוות, ובהם קערות מזוות להן שפת מרזב והן מחופות בצבע אדום (איור 19:4, 20) וקערות מזוות להן שפת מרזב ללא חיפוי (איור 21:4–24), המתוארכות לסוף תקופת הב"ת 2א' ולתקופת הב"ת 2ב', וכן קערה מזווה זעירה (איור 25:4), המתוארכת לתקופת הב"ת 2.
התגלתה קערה מטיפוס תל אל-יהודיה (איורים 26:4; 5; שפירו, להלן), שחופתה מחוץ בצבע אדמדם ומורקה, ולאחר מכן עוטרה בחריצים רוחביים וביניהם חריצים דמויי טיפה, שמולאו בחומר גירי. פנים הקערה מורק. לא נמצאה מקבילה לקערה זו. מבדיקה פטרוגרפית התברר כי זהו כלי מייצור מקומי (להלן). שבר כלי מעוטר באופן דומה התגלה בחפירת דותן וזוהה כשבר מפכית, שתוארכה על סמך כלים דומים לתקופת הב"ת 2א'.
התגלתה קערית זעירה שלה שפה מתעגלת כלפי פנים (איור 27:4), שתוארכה על סמך קערות דומות לתקופת הב"ת 2א' וגם לתקופת הב"ת 2ג'.
קרטרים. התגלו קרטר פתוח שלו שפת מדף רחבה (איור 28:4), המתוארך לשלב המעבר בין תקופת הב"ת 2א' לתקופת הב"ת 2ב', וכן קרטר שלו שפה עבה מופשלת כלפי חוץ (איור 29:4), המתוארך לתקופת הב"ת 2א'.
סיר בישול. התגלו סיר בישול שלו שפה מקופלת (איור 30:4), שתוארך לתקופות הב"ת 2א'–ב', וכן סיר בישול עם שפה מעובה (איור 31:4), המתוארך לתקופת הב"ת 2א'.
קנקנים. התגלו קנקן שלו שפה המופשלת כלפי חוץ (איור 32:4), המתוארך לתקופת הב"ת 2א', קנקן שלו שפה מקופלת כלפי חוץ (איור 33:4), מטיפוס האופייני לתקופת הב"ת 2א', וקנקן שלו שפה מעובה וחיפוי אדום (איור 34:4).
פכיות. התגלו פכית שלה שפת מרזב זקופה (איור 35:4) ופכית שלה שפה מעובה המשתפלת כלפי חוץ (איור 36:4), המתוארכות לתקופת הב"ת 2א'–2ב', פכית שלה שפה הנוטה כלפי חוץ וידית הניגשת לשפה (איור 37:4), המתוארכת לתקופת הב"ת 2א', וכן פכית מחופה אדום שלה שפה זקופה וידית הניגשת לשפה (איור 38:4).
מקטר. התגלה שבר מקטר גלילי, שלו כתף מעוגלת וחלונות רבועים, והוא עוטר בעיטור חבל (איור 1:6); טיפוסים דומים התגלו במכלולים להם הקשר פולחני לאורך כל תקופת הב"ת 2. כן התגלה שבר כלי שעוטר בעיטור בולט דמוי חבל, כנראה חלק ממקטר (איור 2:6).
גביעים זעירים. אפשר שחלק מהגביעים הזעירים הם חלקי שבעתנים. התגלו גביע זעיר שלו גוף מעוגל וסימני ניתוק בבסיס הכלי (איור 3:6) ושבר גוף ובסיס של גביע זעיר שלו גוף מעוגל (איור 4:6), המתוארכים לתקופת הב"ת 2–3. כן התגלו גביעים זעירים דמויי פעמון (איור 5:6–8), המתוארכים לתקופות הב"ת 1–2.
צלמית בעל חיים. התגלה שבר גוף של צלמית בעל חיים (איור 9:6) שאי אפשר לזהותו.
שבעתן. התגלה חלק משבעתן עגול (איור 10:6), הכולל חמישה גביעים וחצי, הזהים זה לזה. הקערה ששימשה כבסיס הכלי לא השתמרה. תוכן הכלי נשלח לבדיקה.
 
ממצא קרמי זה שנחשף מעל חול ים נקי אופייני ליישובים בתקופת הברונזה התיכונה 2א' וראשית תקופת הברונזה התיכונה 2ב'. נראה ששכבה II היא המשכה של שכבה VI בחפירתו של דותן. בשכבה I התגלה משטח של אבני כורכר ובשטחו התגלה מכלול כלי חרס פולחניים, ובהם שבעתנים, גביעים זעירים, חלקם כנראה שברי שבעתנים, שבר מקטר ושבר צלמית בעל חיים. שכבה I היא המשכה לכיוון דרום של שכבה V שנחשפה בחפירות דותן. החידוש בחפירה זו הוא בשוני המובהק בין שכבה I לשכבה II. בשכבה I התגלה מכלול פולחני השייך למקדש, ואילו בשכבה II לא התגלו כל סממני פולחן.
 
בדיקה פטרוגרפית של קערת תל אל-יהודיה
אנסטסיה שפירו
 
נערכה בדיקה פטרוגרפית בשבר הקערה מטיפוס תל אל-יהודיה שהתגלתה בחפירה (איורים 26:6; 5). בבדיקה במיקרוסקופ רגיל התברר שהכלי מחופה מחוץ בחומר חרסיתי עשיר בתחמוצות הברזל וממורק. עיטורי החריצים הרוחביים ודמויי הטיפה, האופייניים לכלי תל אל-יהודיה, מולאו בחומר גירי. פנים הכלי מורק מעט ואין סימני חיפוי.
בבדיקה במיקרוסקופ מקטב אור התברר כי חומר הגלם ממנו עשוי הכלי הוא חוואר קרבונטי, המכיל פורמיניפרים ושברים שלהם, כמות קטנה (~2%) של סילט קוורצי עדיןו דק וגרגרים אחדים של פלגיוקלז וזירקון. הפורמיניפרים השלמים ביותר מזוהים כ-Subbotina ו-Parasubbotina. החסמים (מרכיביםלאפלאסטיים) בחומר הגלם מהווים כ-15 אחוזים מנפח החרס. הם כוללים בעיקר גרגרים עגולים ומעוגלים של קירטון (0.4–1.0 מ''מ; איור 7), חלקם עם סימני מקור ביוגני, גרגרי קוורץ מעוגלים ומזוותים (0.1–0.3 מ''מ), שכמותם קטנה פי 5 מכמות חסמי הקירטון, וכן נקודות שחורות אחדות של תחמוצות הברזל ושברים יחידים של צדפים מאובנים.
על פי המאפיינים האופטיים של החרסית והקרבונטים נראה שצריפת החומר נערכה בחום של 650–700 מעלות צלזיוס. כתוצאה מצריפה קצרה בטמפרטורה נמוכה יחסית ובתנאי חוסר חמצן החרס נותר רך מאוד (נחרץ בציפורן) והחיפוי העשיר בתחמוצות ברזל קיבל צבע חום כהה (מנסל 10 YR 3/2–2/2). הצבע החום הכהה בשילוב עם העיטור הלבן נותן לכלי את המראה המאפיין והמיוחד לכלי תל אל-יהודיה.
מקורו של חומר הגלם ממנו עשויה הקערה בשכבה מתצורת טקיה בערבוב עם קירטון מתצורת עירב (תצורת ביריה בגליל) מתקופת הפליאוקן. מחשופים של שתי התצורות מרוחקים 5–10 ק''מ משטח החפירה, בגדת נחל בצת (Sneh 2004: Sheet 1–IV, Nahariyya), ולכן ברור כי הכלי שנבדק הוא מתוצרת מקומית. מסקנה זו דומה לתוצאות של מחקרים קודמים על כלי תל אל-יהודיה, מהם עולה כי באתרים רבים יוצרו כלים אלה מחומרי גלם מקומיים (כהן-וינברגר 2008;Kaplan 1980; Kaplan, Harbottle and Sayre 1984; Cohen-Weinberger 2011).