שטח A (איורים 3, 4)

התקופות הכלקוליתית והרומית הקדומה
נחשף מילוי של אדמה (L142 ,L141 ,L123; כ-0.7 מ' עובי), שמעורבים בה שברי לבני בוץ וחרסים מן התקופה הכלקוליתית. הממצא הקרמי מהשכבה כולל קערה מעוגלת (איור 5: 1), קערות דמויות V (איור 5: 2, 3), קערה שלה דופן עבה (איור 5: 4) ושני פערורים להם שפה חתוכה (איור 5: 5, 6). לתוך מילוי אדמה זה נחפר בור (L126; עומק 0.18 מ'), ובו התגלו שברי כלי חרס מן התקופה הרומית הקדומה (המאה הא' לסה"נ), הכוללים קערה שלה שפת מדף רחבה (איור 5: 7), קערה מעוגלת (איור 5: 8), קערה קיפרית ממורקת (איור 5: 9), שתי קערות ETS A (איור 5: 10, 11) וסירי בישול (איור 5: 12–14).
 
התקופה הביזנטית
על מילוי האדמה נחשפו שרידי גת בנויה (איור 6), שמרכיביה הם משטח דריכה (L114), שני תאי תסיסה מלבניים (L135 ,L129), בור ביניים מלבני (L136) ושני בורות איגום מתומנים (L130 ,L127). קירות הגת (W15 ,W14) נבנו מדבש של אבני שדה שלוכדו במלט הידראולי (0.5 מ' רוחב); הם השתמרו לגובה היסוד בלבד (כ-0.15 מ' גובה). משטח הדריכה (6.0×7.5 מ') רוצף בפסיפס תעשייתי לבן; במרכזו נחשף בור רבוע לקיבוע מכבש בורג (L140; מידות 0.4 × 0.4 מ', 0.65 מ' עומק; איור 7). הבור נחצב בחוליית אבן עגולה (1 מ' קוטר), וקרקעיתו רוצפה בלוחות אבן. מן הבור הוליך צינור עופרת אל בור הביניים 136 (0.65 מ' עומק). שני בורות האיגום 127 ו-130 (1.2 מ' עומק) נבנו משני צדיו של בור הביניים. במרכז בור איגום 130 הותקן בור שיקוע עגול (0.5 מ' קוטר, 0.4 מ' עומק; איור 8) שבמרכזו גומת שיקוע קטנה (0.2 מ' קוטר). כל הבורות טויחו בטיח הידראולי לבן (כ-0.1 מ' עובי) ורוצפו בפסיפס תעשייתי לבן. שני תאי התסיסה 129 ו-135 צמודים למשטח הדריכה ממערב. מתא 129 מוליכה תעלה מטויחת אל משטח הדריכה. השטח שבין התאים מולא באדמה ואבנים.על שרידי הגת התגלתה פסולת רבה, הכוללת ממצא קרמי רב ובו שברי כלים מעוותים. ממצא קרמי זה מתוארך לשלהי התקופה הביזנטית (המאה הו' ותחילת המאה הז' לסה"נ), והוא מלמד שבקרבת מקום שכן בית יוצר לכלי חרס. הממצא כולל קערות LRC (איור 9: 1–3), קדרות (איור 9: 4–8), סירי בישול (איור 9: 9, 10), קנקני שק (איור 9: 11, 12), קנקן עזה (איור 9: 13), קנקן יאסי אדה (איור 9: 14), פכים (איור 9: 15–17), פכית (איור 9: 18), צפחות (איור 9: 19, 20) ורגל גביע (איור 9: 21). על סמך תיארוך הממצא הקרמי מעל הגת נראה כי היא חדלה לשמש בשלהי התקופה הביזנטית.
במרחק של כ-9 מ' ממזרח לגת התגלו שני קירות (W23 ,W13; רוחב 0.7 מ', גובה 0.9 מ'), שנבנו מאבני שדה מהוקצעות. יסודות הקירות נחפרו לתוך מילוי אדמה 141 מהתקופה הכלקוליתית. אל צדו המערבי של קיר 13 ניגשת רצפת אדמה מהודקת (L125; עובי 0.1 מ'), ועליה התגלו חרסים מן התקופה הביזנטית.
 
התקופה הממלוכית
מעל השרידים מהתקופה הביזנטית, בדרום-מערב השטח, נחשפו שרידי בנייה מעטים, ובהם שני קירות (W12 ,W11; רוחב 0.4 מ'), שהשתמרו לגובה נדבך אחד (0.1 מ'), ורצפות של אדמה מהודקת (L113 ,L110; עובי 5–10 ס"מ; איור 10), הניגשות אל בסיסי הקירות. על הרצפות התגלו שברים של לבני בוץ וחרסים מן התקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ), ובהם קערות (איור 5: 15–17) ופכים שעוטרו בעיטורים גיאומטריים (איור 5: 18, 19). על רצפה 110 התגלה טבון חרס (L143; קוטר 0.85 מ', עומק 0.15 מ'). מצפון לטבון התגלה מתקן, הכולל קיר אבן עגול (W18; קוטר 3 מ'), שהשתמר לגובה שני נדבכים (0.2 מ'), ורצפת אדמה מהודקת (L133; עובי 5 ס"מ), הניגשת אל בסיס הקיר.
 
שטח B (איורים 11–13)
נפתחו עשרה ריבועי חפירה והתגלו שרידי מבנה משלהי התקופה הביזנטית ותחילת התקופה האסלאמית הקדומה. לא נחשפו הקירות החיצוניים של המבנה, אך נחשפו חלקים מתשעה חדרים (1–9). קירות החדרים (0.7–1.0 מ' רוחב) הושתתו על מילוי של אדמת חרסית; רובם נבנו משתי שורות של אבני גוויל ואבני גזית ובתווך מילוי של אבני שדה קטנות. הקירות השתמרו לגובה 2–7 נדבכים (0.18–0.42 מ'). ברוב הקירות נבנו יסודות בני נדבך אחד או שניים, פרט לשני קירות (W34 ,W32) בהם נבנו יסודות בני חמישה נדבכים. רצפות המבנה הושתתו ברובן על מילוי של אדמת חרסית, והן עשויות מאדמה מהודקת או מלוחות אבן. בחדר 1 נחשפה רצפה של אדמה מהודקת (L356; עובי 5 ס"מ). בחדרים 2 ו-3 (כ-2.70 × 4.65 מ'; איור 14) התגלה ריצוף של לוחות אבן מתחת למפולת אבנים (L339 ,L319; עובי 0.10–0.12 מ'). בחדר 3 נחשפו שני מתקנים עגולים דמויי אגנים, שנבנו מאבנים (L355 ,L354). מתקן 354 (0.5 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק) הוצמד לקיר המזרחי של החדר (W31) ונחפר אל תוך מפלס הרצפה. מתקן 355 (0.7 מ' קוטר, 0.44 מ' גובה) הוצמד לקיר המערבי של המבנה (W32) והונח על רצפת החדר. בחדר 4 התגלתה רצפת אדמה מהודקת (L336; עובי 7 ס"מ). בחדר 5 נחשפה מתחת למפולת אבנים רצפת אדמה מהודקת (L333; עובי 5 ס"מ). בחדר 6 נחשף פתח שנקבע בקיר הצפוני (W34). רצפת החדר לא השתמרה בשל נטיעת עצים במקום בימינו. בחדר 7 התגלו מתחת למפולת אבנים קטעי ריצוף של לוחות אבן (L330; עובי 0.15 מ'), שהושתתו על טיט עשוי מסיד מעורב באבנים קטנות. רוב קירות החדר לא התגלו, אך גבולותיו נקבעו על סמך הריצוף ותשתיתו. בחדר 8 התגלתה מתחת למפולת אבנים רצפת אדמה מהודקת (L349; עובי 8 ס"מ). חדר 9 הוא חדר נרחב, שבקירו הדרומי (W33) נקבע פתח. בשטח החדר התגלו כמה סוגי ריצוף, ועל כן אפשר אולי להניח שהחדר היה מחולק לחדרים קטנים יותר, שקירותיהם לא השתמרו. בחלק המזרחי של החדר התגלה קטע של ריצוף אבן (L323; עובי 0.13 מ'). על הרצפה סמוך לקיר המזרחי של החדר (W38) נחשף מתקן, שנבנה מאבן גיר מסותתת שטוחה וסביבה אבני שדה קטנות; אפשר שזהו משטח פעילות. בחלקו הצפוני-מערבי של החדר התגלתה רצפת אדמה מהודקת, שהייתה מכוסה במילוי של אדמת חרסית (L313; עובי 6 ס"מ). בדרום החדר התגלתה רצפת אדמה מהודקת מתחת למפלס של פסולת מבית יוצר (L317; עובי 5 ס"מ).
על רצפות המבנה התגלו שברי כלי חרס המתוארכים לסוף התקופה הביזנטית ותחילת התקופה האסלאמית הקדומה (המאות הו'–הז' לסה"נ), ובהם קערות LRC (איור 15: 2–4), קערות מטיפוס Fine Islamic Ware (איור 15: 1, 5), קדרות (איור 15: 6, 7), מחבת בישול (איור 15: 8), קדרת בישול (איור 15: 9), מכסה (איור 15: 10), קנקן שק (איור 15: 11), קנקן אשקלון (איור 15: 12), קנקני עזה (איור 15: 13, 14), פכיות FBW (איור 15: 15, 16) ונר סנדל (איור 15: 17).
 
ממצא המטבעות
גבריאלה ביכובסקי
 
בשטח B התגלו שניים-עשר מטבעות ברונזה שהשתמרותם גרועה, מהם אחד לא ניתן לזיהוי. המטבעות מתוארכים למן המאה הג' לסה"נ ועד לתקופה האומיית (טבלה 1). שני המטבעות הקדומים ביותר מתוארכים למן המאה הב' ועד תחילת המאה הד' לסה"נ. שמונה מטבעות מתוארכים למאה הד' לסה"נ, רובם לסוף המאה, ומהם אחד מתוארך לשנים 364–375 לסה"נ, שלושה מתוארכים לשנים 383–395 לסה"נ ומטבע אחד מתוארך לסוף המאה הד' ותחילת המאה הה' לסה"נ (395–408 לסה"נ). המטבע המאוחר ביותר מתוארך לתקופה האומיית.
 
טבלה 1. מטבעות שהתגלו בשטח B
מס'
לוקוס
שליט/תאריך
ר"ע
1
101
אומיי פוסט רפורמה, המאה הח' לסה"נ, פלס
142326
2
114
סביב 290–320 לסה"נ
142309
3
132
רומי פרובינקיאלי, המאות הב'–הג' לסה"נ
142310
4
306
המאה הד' לסה"נ
142311
5
306
383–395 לסה"נSALVS REIPVBLICAE
142312
6
323
המאה הד' לסה"נ
142313
7
323
סוף המאה הד' לסה"נ
142314
8
323
383–395 לסה"נSALVS REIPVBLICAE
142315
9
329
ארקדיוס, 383–395 לסה"נ SALVS REIPVBLICAE
142316
10
340
לא זוהה
---
11
346
364–375 לסה"נGLORIA ROMANORVM 8
142317
12
352
395–408 לסה"נ GLORIA ROMANORVM 21
142318
 
 
ממצא כלי צור
קובי ורדי
 
במילוי אדמה 123 שהתגלה בשטח A נחשפו שני פריטי פסולת צור וארבעה כלי צור. פריטי פסולת הצור כוללים שבר יחיד של להב רכס וגרעין נתזים קטן, שניהם לא אינדיקטיביים. כלי הצור כוללים כלי משונן מצור אפור שקוף למחצה (קלצדוני) וכן להב רכס שלו שברור ישיר על צלע אחת ושקערורית בצלע השנייה המעוצבת על הגחון וקטימה מעוצבת על הקצה הדיסטלי. שני כלי הצור הנוספים טיפוסיים לתקופה הכלקוליתית. הכלי האחד הוא להב מגל, שאחד מקצותיו חסר (13.8 מ"מ רוחב, 5 מ"מ עובי; איור 16: 1), ולו גב משוברר וקצה פעיל שעוצב בשינון עדין ונושא ברק שימוש. הכלי השני מהתקופה הכלקוליתית הוא שבר דיסטלי של כילף (33 מ"מ רוחב, 17 מ"מ עובי; איור 16: 2), שעוצב על צור חום-אפור ועל שני פניו ניכרים סימני ליטוש. שני הכלים מן התקופה הכלקוליתית מלמדים כנראה כי בקרבת מקום שוכן אתר בן התקופה.
 
ממצא כלי זכוכית
נטליה כצנלסון
 
בחפירה הנתגלו 469 שברי זכוכית — מספר מפתיע בגודלו לכפר חקלאי קטן. עם זאת, מספר השברים האינדיקטיביים, 104, הוא פחות מרבע מסך כל המכלול. השתמרות הממצא גרועה ורובו מתוארך לתקופה הביזנטית. שברים אחדים מתוארכים לסוף התקופה הביזנטית–ראשית התקופה האומיית ואחדים מתוארכים לתקופה הממלכית.
הממצא מהתקופה הביזנטית התגלה בשטחים A ו-B, בהם התגלו בית בד ומבנה ציבור, אך רוב הממצא התגלה במילויים ובורות ללא סטרטיגרפיה. מכלול הכלים כולל בעיקרו כלי שולחן, ובהם קערות עם שפה מעוגלת באש ומקופלת חוצה, כוסות להן בסיס מלופף חוטים, בקבוקים גליליים, פכיות עם פיית משפך, כוסות יין להן בסיסי טבעת חלולים וכלי קוסמטיקה אחדים, ובהם צנצנות ודו-שפופרת. כל הכלים האלה מייצגים כלי יום-יום שעשויים מזכוכית מנופחת בצבע טבעי. על אחדים מהשברים, ובהם גביע יין, דו-שפופרת ובקבוקים ספורים יש דגמים עשויים מחוטים בצבעים כחול וטורקיז. כלים דומים לאלה המתוארכים למן סוף המאה הד' ועד למאה הז' לסה"נ היו מאוד נפוצים באתרים מקומיים, במיוחד באשקלון (Katsnelson 1999; Katsnelson and Jackson-Tal 2004).
שברים אחדים מתקופות שונות נבחרו לפרסום. כוס היין שמעוטרת בחוטים (איור 17: 1) התגלתה במשטח הדריכה של גת שנחשפה בשטח A (ב-L114). לכוס זו שפה מעובה, מעוגלת באש ומקופלת פנימה עם חוט כחול מלופף ובסיס טבעת חלול. שברי השפה והבסיס עשויים מזכוכית בצבע כחול בהיר ירקרק ושייכים כנראה לכלי אחד. כוסות יין להן עיטור דומה היו מאוד נפוצות בישראל, בעיקר במכלולים מהמאות הו'–הז' לסה"נ (Katsnelson 1999: Fig. 2:9–14; Katsnelson and Jackson-Tal 2004: Fig. 1:10, 14).
לבקבוק עם השפה המעוגלת באש ומקופלת פנימה (איור 17: 2) יש צוואר גלילי גבוה ומסביבו מלופף חוט. שרידים קטנים של חוט נוסף או ידית מחוברים לצד של השפה והצוואר. אף שהשבר נמצא בהקשר לא סטרטיגרפי בשטח B (ב-L329), הוא ראוי לציון כגרסה לא שגרתית של בקבוקים במאות הה'–הו' לסה"נ, שלהם שתי ידיות הנראות כחוטים לאורך צדי השפה והצוואר (לצורות שלמות ר', Israeli Y. 2003: Cat. Nos. 352–354).
שבר בקבוק שלו שפה מעוותת וצוואר גלילי (איור 17: 3) נמצא בשטח B על רצפת חדר 4 (L336). השפה מפושקת מאד, מקופלת פנימה ולחוצה בחלקה העליון. למרות העיוות, הצורה והזכוכית הירוקה-כחולה מעידים שהשבר שייך לבקבוק משלהי התקופה הביזנטית או התקופה האומיית.
שני שברים מהתקופה הממלוכית, בקבוק קוסמטי וצמיד (איור 17: 4, 5), התגלו על פני השטח וקשורים כנראה למבנה מהתקופה האסלאמית המאוחרת בשטח A. הבקבוק הקטן (L105; איור 17: 4) שימש כנראה לכחל ולו גוף קוני מאורך אופייני שלו חתך מרובע. הוא עשוי מזכוכית שקופה בצבע כחול עמוק הנדיר למדיי בבקבוקים מסוג זה ולו עיטור של חוט בגוון לבן אטום בליפוף לולייני המותך לדופנות הבקבוק. הצמיד הצבעוני (L106; איור 17: 5) עשוי מזכוכית כחולה כהה הנראית שחורה. לצמיד חתך מעוגל והוא מעוטר בשני חוטים מפותלים, לבן וחום-אדום. טיפוסי הבקבוק והצמיד אופייניים למכלולים מקומיים מהמאות הי"ד–הט"ו לסה"נ ולעתים קרובות הם נמצאים יחד (Gorin-Rosen 1999: Fig. 1:5, 9). צמידים מפותלים במגוון שילובי צבעים ממשיכים להופיע בארץ ישראל עד למאה הכ' לסה"נ.
 
השרידים הקדומים ביותר באתר מתוארכים לתקופה הכלקוליתית, ונראה כי הם מלמדים שבקרבת מקום שכן יישוב בן התקופה. הבור ובו שברי כלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה מלמד שבתקופה זו התקיימה באתר פעילות מצומצמת בלבד. מהתקופה הביזנטית נחשפה גת גדולה. באשקלון נחשפה בעבר גת דומה שתוארכה לתקופה הביזנטית (חדשות ארכיאולוגיות ק:88). הממצא הקרמי הרב בשטח הגת מלמד שסמוך אליה שכן בשלהי התקופה הביזנטית בית יוצר לכלי חרס, והפסולת ממנו הושלכה בשטח הגת. בשטח B התגלו שרידי מבנה ציבור שתוכנן היטב ובנייתו טובה, והוא מתוארך לשלהי התקופה הביזנטית ותחילת התקופה האסלאמית הקדומה. במבנה התגלו מטבעות, שרובם מתוארכים למאה הד' לסה"נ. גילויים של מטבעות קדומים באתרים משלהי התקופה הביזנטית נפוץ באזור אגן הים התיכון, ונראה כי השימוש במטבעות נמשך לעתים במשך 200 שנה (Bijovsky 2000). שרידי הבנייה הדלים מהתקופה הממלוכית מלמדים שבסביבה שכן יישוב בן תקופה זו.
 
 

 
גורין-רוזן י' 1999. כלי הזכוכית מגבעת יסף (תל א-ראס). עתיקות 37: 137–140.
גרן ו'. תשמ"ב. תיאור ארץ ישראל. כרך 2: יהודה (ב). ירושלים.
Bijovsky G. 2000–2002. The Currency of the Fifth Century C.E. in Palestine – Some Reflections in Light of the Numismatic Evidence. Israel Numismatic Journal 14:196–210.
Israeli Y. 2003. Ancient Glass in the Israel Museum: The Eliahu Dobkin Collection and Other Gifts (Cat. No. 486). Jerusalem.
Katsnelson N. 1999. Glass Vessels from the Painted Tomb at Migdal Ashqelon. ‘Atiqot 37:67*–82*.
Katsnelson N. and Jackson-Tal R.E. 2004. The Glass Vessels from Ashqelon, Semadar Hotel. ‘Atiqot 48:99–.109