בית הקברות
נחשפו שבעה קברים (10 × 10 מ' שטח חפירה, איור 1), מהם חמישה שלמים (T5-T1) ושניים פגועים קשות (T7 ,T6). הקברים נחפרו אל תוך אדמת חמרה בהירה ומעליהם רובד מהודק של אדמת חמרה חומה-כהה. מתאר הקברים מלבני (1.4 × 2.7  מ' בממוצע) והם מפוזרים בשטח. הקברים נבנו מאבני גזית מסותתות היטב ונחתמו באבני גזית דומות המונחות זו לצד זו. מחמשת הקברים שנחפרו שלושה הכילו סרקופגי אבן גיר וממצאים (T3-T1) והשניים האחרים היו ריקים מממצא (T5 ,T4).


קבר T1. הקבר, בצפון השטח (איור 2) בציר מזרח–מערב (1.4 × 2.7 מ'), בנוי בשלושה נדבכי גזית (0.35 × 0.60 מ'), העליון משמש לכיסוי (0.50 × 1.19 מ'; איורים 3, 4) וחותם את הקבר. בקבר הונח סרקופג אבן גיר (0.6 × 2.2 מ', 0.63 מ' גובה, 7 ס"מ עובי דפנות, 8 ס"מ עובי מכסה). דופנות האורך של הסרקופג מעוטרות בשני ספינים מרובעים צמודים זה לזה שסותתו בעדינות. מכסה הסרקופג גמלוני ונושא אקרוטריות מעוגלות בפינותיו (איור 5). מתחת לאדמת החמרה שמילאה את הסרקופג נחשפו שלושה שלדים, אחד בארטיקולציה מלאה, ראשו במזרח, פניו נוטים צפונה ורגליו מיושרות ושני האחרים בליקוט עצמות משני (דוח ו' אשד וי' נגר להלן). בין השלדים נמצא כלי זכוכית שלם (איור 13:14).


קבר T2.  הקבר, במערב השטח בציר צפון-מערב–דרום-מזרח (1.3 × 2.5 מ') בנוי שלושה נדבכי גזית (0.35 × 0.60 מ') ונחתם בנדבך רביעי (0.55 × 1.10 מ'; איור 6). בקבר הונח סרקופג אבן (0.6 × 2.2 מ', 0.64 מ' גובה, 7 ס"מ עובי דפנות, 8 ס"מ עובי מכסה; איור 7) שנפגע בצדו הצפוני-מזרחי מעבודת הכלים המכניים טרם החפירה. דופנותיו עוטרו בשני ספינים מרובעים צמודים זה לזה שסותתו בעדינות. מכסה הסרקופג גמלוני ונושא אקרוטריות מעוגלות בפינותיו (איורים 6, 7). מתחת לרובד אדמת חמרה נמצאו בו שלושה שלדים, אחד בארטיקולציה, הראש בדרום-מזרח ופניו נוטים למזרח  ושני פרטים בליקוט עצמות משני.


קבר T3. הקבר, במזרח השטח בציר צפון-מערב–דרום-מזרח (1.3 × 2.5 מ') בנוי שלושה נדבכי גזית (0.52 × 0.60 מ') ונחתם ברביעי (איור 8). בקבר הונח סרקופג אבן (2.2 × 0.6 מ', 0.65 מ' גובה, 7 ס"מ עובי דפנות, 8 ס"מ עובי מכסה; איור 9). דופנותיו עוטרו בשני ספינים מרובעים צמודים זה לזה שסותתו בעדינות. מכסה הסרקופג גמלוני ונושא אקרוטריות מעוגלות בפינותיו (איור 10). הארון הכיל אדמת חמרה, שברי עצמות פוסטקראניליות וגולגלות.

  

קבר T4. הקבר, במערב השטח בציר מערב–מזרח (1.1 × 2.1 מ'), בנוי משלושה נדבכי גזית (0.35 × 0.60 מ') ונתחם בנדבך רביעי הכולל שש אבני גזית (0.25 × 0.55 מ' בממוצע, איור 11). הקבר הכיל רובד אדמת חמרה (0.5 מ' עומק) ללא כל ממצא.


קבר T5. הקבר, בפינה הדרומית-מזרחית של השטח בציר צפון-מערב–דרום-מזרח, קטן יחסית לשאר הקברים (0.80 × 1.65 מ'), נבנה משני נדבכי גזית (0.15 × 0.50 מ') ונחתם בארבע אבני גזית (0.30 × 0.55 מ', איור 12). מלבד רובד אדמת חמרה (0.35 מ' עומק) לא נמצא כל ממצא.

 

ממצא אנתרופלוגי
ורד אשד ויוסי נגר
נמצאו עצמות אדם בתוך סרקופגים שתוארכו לתקופה הרומית. מצב שימור העצמות הגרוע הִקשה על שחזור נתונים אנתרופולוגיים מלאים מהממצא. העצמות נבדקו בשטח החפירה ולאחר מכן נמסרו לנציג משרד הדתות לצורך קבורה מחדש.
קבר T1, לוקוס 508. הממצא כלל שברי עצמות כיפת גולגולת ועצמות פוסטקרניאליות שמייצגים לפחות שלושה פרטים: פרט שגילו מעל 40 שנים והערכת מינו אינה ברורה, פרט ממין זכר שגילו מעל 30 שנים ופרט ממין נקבה שגילה מעל 40 שנים. לפחות אחד הפרטים נמצא בארטיקולציה אנטומית המעידה על קבורה ראשונית, עצמות שני הפרטים הנוספים נמצאו בפיזור.
קבר T2, לוקוס 512. הממצא כלל שברי עצמות כיפת גולגולת ועצמות פוסטקרניאליות שמייצגים לפחות שלושה פרטים: פרט ממין נקבה שגילה 40-30 שנים, פרט ממין נקבה שגילה מעל 40 שנים ופרט בוגר שהערכת גילו ומינו אינה ברורה. לפחות אחד הפרטים נמצא בארטיקולציה אנטומית המעידה על קבורה ראשונית, עצמות שני הפרטים הנוספים נמצאו בפיזור.
קבר T3, לוקוס 517. הממצא כלל שברי עצמות כיפת גולגולת ועצמות פוסטקרניאליות שמייצגים לפחות שני פרטים פרט ממין נקבה שגילה 40-30 שנים ופרט שגילו מעל 40 שנים והערכת מינו אינה ברורה. לפחות אחד הפרטים נמצא בארטיקולציה אנטומית המעידה על קבורה ראשונית, עצמות הפרטים הנוספים נמצאו בפיזור.
 

ממצא הזכוכית
נטליה כצנלסון
נמצאו 29 כלי זכוכית, רובם בשפכים מהדחפור שפגע בסרקופגים (איור 13). בקבוק אחד נמצא בתוך סרקופג (איור 13:14).


הכלים שייכים לקבוצת הבקבוקים דמויי הפמוט ומייצגים כמה תת-טיפוסים. רוב הכלים נמצאו תמימים, בחלקם היו שברים קטנים, שלושה כלים רופאו (איור 15).


הגוון השולט הוא ירקרק-כחלחל או חסר צבע עם שינויים קלים בתת-גוון. צורת הבלייה הנפוצה היא ציפוי חלקי בשכבת בלייה שחורה-כסופה עם שינויים קלים, שעל רוב הכלים מכוסה בבלייה גירנית. לחלק מהכלים בלייה מאכלת. רוב הכלים בינוניים בגודלם או קטנים (11.3-8.0 ס"מ גובה).


הכלים מאופיינים בשפה נוטה חוצה, לעתים קרובות מקופלת פנימה בלא אחידות (איור 6-1:14) או שפה מעוגלת באש (איור 9-7:14). לכלים צוואר גלילי ארוך, לעתים לא מאוזן או מעוות. גוף הכלי כדורי (איור 1:14) או משולש (איור 11-2:14). רוב בסיסי הכלים קעורים, חלקם שטוחים (איור 2:14, 5, 6). לרוב הכלים הצרה מודגשת בבסיס הצוואר. לבקבוק באיור 11:14 שפה מעוותת ולא מעובדת, כנראה תוצאה של תקלה במהלך הייצור.


הבקבוקים באיור 12:14, 13 גדולים מהממוצע. הבקבוק באיור 12:14 גבוה (19.1 ס"מ) עם שפה מופשלת חוצה ומקופלת פנימה בצורת מדף. גוף הכלי פעמוני עם דופן מעובה, בעיקר ליד הבסיס שהוא קעור ולא אחיד. על הדופן החיצונית של הכלי סימני ליטוש היוצרים מעין רכס מעל בסיס הכלי ושני חריצים או שקעים אופקיים בחלק העליון של גוף הכלי (3 ו-4.5 ס"מ מעל הבסיס). לבקבוק באיור 13:14 (16.01 ס"מ גובה) צוואר גלילי ארוך וגוף נמוך ופחוס.


הכלים באיור 1:16, 2 דמויי פמוט ועוצבו כצנצנות. הם נמוכים ורחבים בעלי צוואר גלילי רחב וגוף רחב ונמוך (משולש או פחוס). השפה נוטה חוצה ומקופלת פנימה, הבסיס קעור.


הכלים באיור 8-1:14 עשויים באיכות טובה יותר מהכלים באיור 12-9:14 אך אין הבדלים כרונולוגיים. הכלים מוכרים ונפוצים מאוד בקבורה בארץ ישראל בתקופה הרומית משלהי המאה הא' לסה"נ ועד ראשית המאה הג' לסה"נ. כלים דומים נמצאו באתרים רבים, לדוגמה מערת קבורה בחקל דמא (IAA Reports 1: 96-98, Fig. 5.3-5.5).


הבקבוקים דמויי הפמוט בעלי גוף וצוואר רחב מוכרים ממצרים, שם הם מאופיינים בדופן עבה וזכוכית בגוון ירוק כהה או ירוק זית. בקבוקים דומים לאלה ממשמרות נמצאו בסוריה ובירדן.


אין במכלול כלים שניתן להקדימם בוודאות למאה הא' לסה"נ וכן אין כלים שניתן לאחרם למאה הג' לסה"נ לפיכך נראה כי ניתן לצמצם את זמן המכלול למאה הב' לסה"נ.


ממצא מתכת
בערמת השפך שהוציא הכלי המכני נמצאה מראה רבועה (0.15 × 0.15 מ'; איור 17) עשויה שילוב ברונזה ובדיל במצב שימור דל. על פי שני החריצים בצדדיה העליונים היא נועדה להיתלות על קיר. מראות מטיפוס זה שהיו בדרך כלל מוקפות במסגרת עץ נמצאו באמתוס שבקפריסין ומיוחסות לתקופה הרומית(Nicolaou L. Excavations at the Eastern Necropolis of AMATHOUS. RDAC 1985, Cyprus.: 257-261).