נפתחו שלושה שטחים (C–A; איורים 2, 3).

שטח A. נחשפו מכלול בורות איסוף מגת ציבורית גדולה מהתקופה הביזנטית, המאות הד'–הו' לסה"נ (להלן המבנה; 4.5×7.0 מ'; איור 2: L7–L5 ,K7–K5 ,J5; איורים 4–6) ובור אשפה מהתקופה הביזנטית (איור 2: N12).
לגת היה כנראה משטח דריכה במזרח שלא השתמר (ר' גת דומה, חדשות ארכיאולוגיות קח: איור 117). למבנה קירות (W158 ,W115–W113) שברובם שרדו נדבכי יסוד, בנויים אבני גוויל קטנות עם טיט אפרפר ששימש חומר מלכד. יסודות הקירות נחפרו באדמת חמרה אדומה האופיינית למקום, ללא ממצאים. פינות המבנה השתמרו חלקית, פרט לפינה הצפונית-מערבית שחסרה, כנראה בעקבות פגיעת שורשי עצים. לגת שני שלבים שנחשפו בחתך ברצפתה (1×1 מ') — שלב קדום שבו רצפת פסיפס תעשייתי לבן שהשתמרותו גרועה (F160; כ-7 ס"מ עומק מתחת לרצפה מאוחרת; איור 7) ושלב מאוחר שבו תיקנו והגביהו את הרצפה (F141). שרידי רצפת השלב הקדום נמצאו גם בחלקו הדרומי של המבנה. בשלב הקדום הייתה גם גומחה מלבנית רדודה (L136; מידות 0.8×1.0 מ', כ-0.3 מ' עומק) שרצפתה לא השתמרה. הקיר המזרחי של הגומחה היה חלק מקיר 115 שצדו המערבי טויח בטיח הידראולי ורדרד. בגומחה בנויה אומנה ששייכת לשלב המאוחר בגת. במרחק 0.8 מ' מדרום לגומחה היה בור שיקוע רבוע (L126 ו-L132; מידות 1.5×1.5 מ', כ-1 מ' עומק; איור 8) שבדופנותיו שברי חרסים, בעיקר שברי גוף של קנקנים, בסיס לטיח שלא שרד. לדופן המזרחית של בור השיקוע הוצמדה אומנה בשלב המאוחר שתפקידה אינו ברור. לבור השיקוע רצפת טיח לבנה שנעשה בה חתך בדיקה קטן (L146) ובו נחשפה תשתית אבני גוויל קטנות ומתחתן אדמה כהה ובוצית. 0.8 מ' מדרום לבור השיקוע 126 נמצא בור איגום עגול (L156; כ-2.5 מ' קוטר) מרוצף כולו בפסיפס תעשייתי לבן שהשתמר טוב. רצפת בור האיגום נוטה בשיפוע חד מדופנות הבור ובשיפוע קל אל גומת שיקוע (0.3 מ' קוטר) שנמצאת בסטייה קלה מערבה ממרכז הבור (איור 9). בחלקו הצפוני של בור האיגום נמצאה אומנה (L159) בנויה אבני גוויל קטנות ובינוניות שמתארה חצי עגול, השתמרה לגובה שלושה נדבכים ושימשה כנראה חלק ממדרגות אל בור האיגום. מעל האומנה נמצאו שרידי מרזב מטויח מפני הבור אל גובה האומנה בחלקה המזרחי (איור 5: חתך 2–2). חלקו התחתון של המרזב לא השתמר. התירוש זרם מבור השיקוע דרך המרזב אל בור האיגום. ברצפת הפסיפס, מעל לדופן הדרומית של בור האיגום, נחשף חלק ממסגרת הפסיפס שהקיפה את בור האיגום (איור 10). קטע נוסף של מסגרת הפסיפס ניגש לקיר 113. ממערב למערכת בורות האיסוף הייתה רצפת פסיפס (1.5 מ' רוחב מרבי) שבחלקה הגיעה לקיר 113. הרצפה שקועה מעט ומעוותת כנראה בשל תנודות הקרקע וצמיחת שורשים מתחתיה (איור 11). נראה כי רצועה זו שימשה משטח עבודה. הובחן כי ברצפת הפסיפס 141 מהשלב המאוחר של המבנה משובצות באקראיות אבני פסיפס צהבהבות. כמו כן אפשר לראות את מסגרת רצפת הפסיפס שניגשה לקירות המבנה. כ-2.5 מ' ממזרח למבנה נחשפו שרידי ארכיטקטורה (L147), חלקם במפולת, תוכניתם אינה ברורה, אך מתארם הכללי רבוע; כנראה היה זה מתקן בורג לסחיטת זגי ענבים בסחיטה שנייה. נראה כי קטע רצפת טיח לבנה ועבה (L101) הוא שריד לתשתית רצפה במכלול הגת שהייתה מצפון למבנה בורות האיסוף. כ-1 מ' מצפון ומדרום לקירות מכלול בורות האיסוף נמצאו שרידי בסיסי עמודים. כל בסיס בנוי מאבני גוויל קטנות, מסודרות במעגל סביב דבש של אבנים מעורב בטיט אפרפר. הבסיס הצפוני (L161; כ-0.5 מ' קוטר; איור 12) השתמר טוב יותר מהבסיס הדרומי (L122; כ-0.5 מ' קוטר); על הבסיסים כנראה עמדו עמודי עץ שתמכו בתקרה ארעית, כגון סככה, שהצלה על הגת ועל העובדים בה. ממצא כלי החרס נמצא ברובו במילוי בבור השיקוע ובבור האיגום ומתוארך לתקופה הביזנטית ולסופה. נמצאו שני חרסים המתוארכים לתקופות קדומות יותר: שבר קנקן מהתקופה ההלניסטית המתוארך למאה א' לפסה"נ (איור 1:13) ושבר פך מהמאה הא' לסה"נ (איור 2:13); חרסים אלה אינם מעידים על הכלל, אך מאחר שלא מכירים אתרים בני התקופה באזור קרוב לגת, הופעתם חשובה ואולי היו אתרים בני תקופתם בקרבת מקום שטרם התגלו. בין החרסים מהתקופה הביזנטית נמצאו חרסים המתוארכים לסוף התקופה ואף לתקופה האומיית. נמצאו קערות ייבוא, בהן שתיים ממשפחת CLR (איור 3:13, 4), אחת ממשפחת LRC (איור 5:13) ואחת ממשפחת ARSW עם שפה נוטה כלפי חוץ (איור 6:13), סירי בישול (איור 7:13, 8), שפת פך (איור 9:13) עם שרידי חיפוי אדום וטין ורדרד המתוארך לאמצע המאה הז' לסה"נ ומופיע בתקופה האומיית, שפת פך (איור 10:13) עם ידית, בעלת צוואר זקוף ושפה משתפלת כלפי חוץ, קנקן שק (איור 11:13), קנקני עזה המאפיינים את המאות הד'–הו' לסה"נ בהם שפה (איור 12:13) ושבר מחלק תחתון של קנקן ללא בסיס (איור 13:13). בנוסף נמצא שבר בסיס אמפורה (איור 14:13). מעל לרצפת הפסיפס (L110) נמצאה מחט מברונזה שאפשר להבחין בקוף שבור בקצה (איור 15:13).
 
בריבוע N12, כ-25 מ' מצפון למבנה נחשף בור אשפה (L144 ,L117 ,L102; מידות 2×3 מ'; איורים 14, 15) חפור באדמת חמרה טבעית. בבור נמצאו חרסים המתוארכים כולם לתקופה הביזנטית, מהמאה הד' ועד לראשית המאה הז' לסה"נ, בהם קערות מיובאות ממשפחת LRC (איור 1:16, 2), קערה מטיפוס LRC10 (איור 3:16), קדרה מטיפוס 2 (Magness 1993: 20; איור 4:16), מחבת (איור 5:16), מכסה (איור 6:16), סיר בישול עם מרזב להנחת מכסה (איור 7:16), סיר בישול עם שפה מקופלת ומרובעת האופייני לסוף המאה הו'–ראשית המאה הז' לסה"נ (איור 8:16) ושברי קנקני שק רבים המתוארכים למאה הז' לסה"נ (איור 1:17–3). כמו כן נמצאו רעפים (לא צוירו) ומעט אבני שדה. נמצא מטבע של קונסטנטינוס הא' (313–320 לסה"נ; ר"ע 140773).
 
בשטח B, במהלך הבדיקות המקדימות התגלו קברים חפורים באדמת חמרה טבעית ללא שרידי ארכיטקטורה, שלא נחפרו. בדרום השטח נחפר חצי ריבוע (P18; איור 18) שבו נחשף נדבך אחד של אבני גוויל (W528; אורך 2.54 מ', רוחב 0.4 מ') שכיוונו הכללי צפון–דרום. ממזרח וממערב לקיר (L526 ,L527 בהתאמה) הובחנה אדמת חמרה טבעית ובחלק המזרחי התגלו עצמות שכוסו והחפירה הופסקה. ייתכן שהאבנים היו חלק מכיסוי קבר שלא השתמר.
 
בשטח C, בחלקו המערבי, נחשף מסד בן זמננו (איור 2: J33–J31; איור 19) ובו שכבה עבה של אדמת חמרה ואבני כורכר. במרכז השטח (איור 2: M31) נחשף חלק מסרקופג באתרו (W506; איורים 20, 21), בנוי אבן גיר מסותתת ללא עיטורים הנראים לעין. הדופן הצפונית השתמרה גרוע, הדופן המזרחית שבורה לאורך הקצה העליון (כ-0.2 מ' עובי) והדופן המערבית מוסתרת בחלקה מתחת לחתך המערבי של הריבוע. לא התגלה מכסה. צמוד לדופן הצפונית של הסרקופג התגלתה אבן מלבנית מסותתת, ייתכן ששימשה אחת מאבני כיסוי. בתוך הסרקופג (L511) התגלו עצמות גולגולת ומטבע רומי מאוחר (המאה הד' לסה"נ; ר"ע 140774). מחוץ לסרקופג, בין אבן הכיסוי לחתך המערבי התגלתה שן אדם. במרכז הריבוע נחשף קיר (W504) שהמשכו בחתך הדרומי; הקיר בנוי אבני כורכר מסותתות, שטוחות בינוניות–גדולות, ללא חומר מליטה והשתמר לגובה נדבך אחד. על האבנים נראו שרידי טיח אפור עם חלקיקי פחם. צמוד לקיר במפלס נמוך יותר התגלה ריכוז אבנים (L530) קטנות–בינוניות שהונחו לאורך הדופן המזרחית של הקיר וסביב קצהו הצפוני. נראה כי היו יסודותיו של קיר שתחם את הסרקופג והשתמר חלקית. מתחת לאבנים נמצא מילוי אדמה חומה הומוגנית מעורבת בחול. קרוב לדופן המערבית של הקיר התגלו עצמות (L513). בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע התגלו עצמות גולגולת (L520). ממצא כלי החרס מריבוע זה תוארך לתקופה הביזנטית (לא צוירו). נמצא מטבע ביזנטו-ערבי (647–658 לסה"נ; ר"ע 140775). העצמות לא נחפרו והחפירה בריבוע הופסקה.
במזרח השטח (איור 2: U34) התגלה יסוד של מתקן רחב (כ-2×4 מ'; איורים 22, 23) שהשתמרותו גרועה; מקבץ אבנים קטנות ומעליהן קטע מטויח (L529) בשיפוע לצפון. הדופן הדרומית בנויה (W512; אורך 3.3 מ', רוחב 0.5 מ') ושרדה לגובה של ארבעה נדבכים. בין האבנים הייתה אדמת חרסית שחורה ששימשה חומר מלכד. הקטע המטויח מורכב מטיח אפור ושברי צדפים ומעליו שכבת טיח ורוד והוא ניגש אל הדופן הדרומית. על פי צורתו המלבנית של יסוד המתקן, ייתכן ששימש בריכה תעשייתית כלשהי עם רצפת טיח. נמצאו מעט חרסים המתוארכים לתקופה הביזנטית (לא צוירו).
 
ממצא מטבעות
גבריאלה ביכובסקי
 
בחפירה התגלו 10 מטבעות ברונזה, מתוכם ארבעה שאי אפשר לזהותם.
 
תקופה/שליט
תאריך לסה"נ
מטבעה
לוקוס
סל
מס' רשות
טיבריוס – נציבים רומיים ביהודה
17–24
ירושלים
פנ"ש
1000
140776
קונסטנטינוס הא'
313–320
טיקינום?
102
1015
140773
רומי מאוחר
המאה הד'
 
511
2016
140774
אנסטסיוס הא', פוליס
512–518
קונסטנטינופול
פנ"ש
2073
140778
ביזנטו-ערבי
647–658
 
520
2044
140775
עבאסי
המאה הט'
 
פנ"ש
2072
140777
 
ממצא זכוכית
יעל גורין-רוזן
 
בחפירה נמצאו 25 שברי זכוכית מהם 13 שברי גוף שנזרקו. למרות דלות הממצא ומצב השתמרותו הגרוע, אפשר לזהות טיפוסים אחדים המתוארכים לשלהי התקופה הרומית המאוחרת וראשית התקופה הביזנטית. לא נמצאו ממצאים קדומים או מאוחרים לפרק זמן זה. בין השברים המזוהים, שלא צוירו בשל גודלם ומצבם, היו שפת קערה גדולה מקופלת וחלולה, בכפל רחב המתוארכת לראשית התקופה הביזנטית (L142); שבר בסיס כוס מוצקה קטנה האופיינית למאה הד' ולראשית המאה הה' לסה"נ (L102); שבר בסיס כוס קונית או פכית קטנה עשוי מדסקית זכוכית שנוצרה מליפוף חוט עבה סביב הבסיס ושיטוחו, תוארך לשלהי התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזנטית (L505); שפת פכית משפכית מקופלת פנימה עם התחלת ידית (L110) ושבר קצה בסיס נר קוני חלול המתוארך לתקופה הביזנטית (L102). החומר דומה לממצאי זכוכית מחפירות באזור, למשל בח' אל-פתונה (חדשות ארכיאולוגיות 119: איור 4:3, 5, 7–9).
 
 


ממצא ארכיאוזואולוגי
משה שדה
 
הממצא הארכיאוזואולוגי באתר מועט (6 סלים מ-L524 ,L150 ,L132) ומתוארך לתקופה הביזנטית. מן המבויתים נמצאו 10 עצמות בקר (Bos taurus) ו-4 מחמור הבית. מהבר נמצאה רכיכה ימית ממין נעמית מצויה (Glycymeris violacescens).
 
טבלת התפלגות עצמות הבקר וחמור הבית
מינים עצמות
בקר
חמור הבית
סה"כ
שן טוחנת
6
 
6
שן טרום טוחנת
3
 
3
אמה גדולה
 
1
1
אמה קטנה
 
1
1
שרש כף רגל קדמית
 
1
1
גף לא מזוהה
1
1
2
סה"כ
10
4
14
%
71.43
29.57
100.00
 
מן הממצא עולה כי היו פרט בודד של בקר ופרט בודד של חמור הבית.
 
 
סיכום
בשטח A, בחלקו הדרומי של האתר, נחשף מבנה בורות איסוף של גת ביזנטית. מבסיסי העמודים, מצפון ומדרום למבנה, אפשר להסיק כי הגת הייתה מקורה. ייתכן שהקירוי היה עונתי וסכך על הגת מחום השמש. החרסים שנמצאו בבור האיגום ובבור השיקוע מקורם במילוי, רובם מתוארכים לסוף התקופה הביזנטית ואחדים לתקופה האומיית. מרבית החרסים הם שברי קנקני שק כתומים-חוליים וקנקני עזה ששימשו לאגירת יין בתקופה הביזנטית והיו כנראה בשימוש בגת. הממצא מבור האשפה שנמצא מצפון לגת מחזק את תיארוך האתר לתקופה הביזנטית. חשוב לציין כי מבנה בורות האיגום דומה מאוד למבנה בורות איגום של גת ציבורית שנחפרה בבית דגן (חדשות ארכיאולוגיות קח: 84–85, איור 117). בשטח B התגלו קברים שלא נחפרו ואי אפשר לתארכם. הסרקופג בשטח C שנמצא באתרו, מעיד כי בשלב מסוים בתקופה הביזנטית השטח שמצפון לגת שימש לקבורה. בהנחה כי המטבע שנמצא בתוכו שייך לזמן הקבורה אפשר לשער כי תאריך הקבורה אינו קדום למאה הד' לסה"נ. שימושו של המתקן שנמצא בריבוע U34 אינו ברור.
תרומתה של החפירה היא בהגדרת האתר לשני שימושים — האחד, עורף חקלאי עד כ-400 מ' מדרום לצומת הרחובות רוטשילד ושפרינצק, שמצטרף לממצאי הגתות שנחפרו בעבר באזור. השימוש השני, בחלק מהשטח, לקבורה; הקברים השתרעו בעורף החקלאי ומאחר שלא נחפרו אי אפשר לדעת אם קדמו לפעילות הגת, מאוחרים לה או שהתקיימו בזמנה. שאלה שנותרה בעינה — היכן היישוב הביזנטי שהעורף החקלאי שירת?