בחודש אוקטובר 2009 נערכה חפירה הצלה בתוואי המוביל המלוח מדרום לחוף שקמים (הרשאה מס' 5754-A; נ"צ 252567/740801), בעקבות גילוי באר ושרידים קדומים בעת הנחת צנרת המוביל המלוח. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי מ' הרטל (צילום שטח), בסיוע י' יעקובי (מנהלה), מ' קונין ור' מישייב (מדידות ושרטוט).
נחשפו באר (איור 1) ושרידי בנייה. באתר נערכו בעבר סקרים וחפירות ארכיאולוגיות שבהם נחשפו שרידים מהמאות הי' והי"א לסה"נ (חדשות ארכיאולוגיות 121; הרשאה מס' 5676-A), שרידי התיישבות מהתקופות הברונזה הקדומה 1ב' והאסלאמית הקדומה (חדשות ארכיאולוגיות 122) ושרידים אדריכליים מהתקופות הרומית התיכונה, האומיית, העבאסית והפאטימית (חדשות ארכיאולוגיות 123).
מתחת לפני השטח נחשף מפלס חיים מהתקופה האסלאמית הקדומה; תחתיו שכבת סחף ללא ממצאים שמתחתיה התגלתה הבאר, מלאה במפולת אבני בנייה גדולות, רובן מהוקצעות ומיעוטן גזית, וביניהן אדמה לא מהודקת. הבאר סגלגלה (2.25×3.25 מ' מידות פנימיות, 7.23 מ' עומק משוער; איור 2), חצובה בסלע ומדופנת בקיר (3 מ' גובה; איור 3) בנוי מאבני גוויל ומאבנים מהוקצעות בבנייה יבשה, ללא טיח. רווח שבין הקיר לסלע מולא באבני גוויל קטנות. מהקיר שנהרס בחלקו המזרחי, שרדו נדבכיו התחתונים ויסודות שהושתתו על סלע האם. בחלקה הצפוני של הבאר הגיעו החוצבים לסלע בזלת קשה ולכן העמיקו יותר בחלקה הדרומי (כ-0.5 מ' עומק החציבה מתחת ליסוד הקיר, 210.23 מ' מתחת לפני הים). בתחתית הבאר נחשפה שכבת אדמה חרסיתית רוויה במים; מפלסה נמוך מהמפלס הממוצע של מי הכנרת ונראה כי היה חצוב לאופק מי תהום. מעל לקרקעית הצטברה שכבת אדמה חרסיתית (כ-1.2 מ' עובי) עם אבנים בינוניות וחרסים רבים. בין קירות הבאר למפלס החיים הפרידה שכבת הסחף שלתוכה נחפרה הבאר. נראה כי הבאר ירדה ממפלס החיים, חלקה העליון התמוטט בימי קדם ואבני קיר הדיפון שלה הם שהצטברו בתחתית הבאר. החרסים שהתגלו בתחתית הבאר רובם מטין צלהב ואחדים מטין חום. רוב הכלים מטיפוס אנטיליה, צורתם גלילית, צרים מעט כלפי השפה והבסיס, פה רחב, שפה נוטה כלפי חוץ, דפנות עבות, באמצע הדופן שקע רדוד, בחלקה התחתון של הדופן מחוברת ידית אוזן קטנה ובסיס הכלי שטוח (0.1 מ' קוטר, 0.24 מ' גובה, כ-1 ל' נפח; איור 4); עיבוד הכלים אינו מוקפד. צורתה הסגלגלה של הבאר וקנקני האנטיליה הרבים שנמצאו בתחתיתה מעידים כי המים נשאבו ממנה במתקן אנטיליה. חציבת הבאר במרחק כה קצר מהכנרת ובניית מתקן האנטיליה מעידים כי היה צורך בכמות מים גדולה במפלס החיים.
כ-50 מ' מדרום לבאר נחשפו שרידי בנייה, בהם משטח (3.8×4.1 מ', כ-0.4 מ' עובי התשתית; איור 5) מחומר לבן, מוקף בקירות תוחמים נמוכים, בנוי על קרקע בתולה. המשטח ברובו התפורר, אך בפינתו המערבית החומר שממנו עשוי מהודק ונראה שכך היה במקור בכל המשטח. נוסף על כך השתמרו בפינה זו קירות (0.27 מ' גובה, 0.5 מ' רוחב) לגובה נדבך אחד. על המשטח התגלו חרסים אחדים מהמאות הי' והי"א לסה"נ. נראה כי המשטח משתלב במערכת משטחים שנחפרה בעבר (חדשות ארכיאולוגיות 121). משטח נוסף נראה בחתך שמדרום לבאר.
בחפירה נוסף מידע על האתר שנמצא מחוץ לתחומי העיר ולא היה חלק משכונת מגורים, מהסוג המוכר בחלקים אחרים של טבריה. עיקר שטחו שימש לבניית משטחים רחבים, כנראה קטורים. צמוד למשטחים התגלו מבני שירות (הרשאה מס' 5676-A). המשטח שנמצא בחפירה הנוכחית מעיד כי משטחים אלה השתרעו על שטח נרחב ממה שהיה ידוע קודם לכן. הבאר שנחשפה בחפירה מעידה כי בפעילות שנעשתה במקום, במשטחים או סמוך להם, היה צורך בכמות מים גדולה.