החפירות נערכו בחלק הדרומי-מערבי של מבנה II (איור 1), אחד מארבעה מבנים גדולים (IIV) של ארמון מהתקופה האומיית שנחשפו בעבר בגן הארכיאולוגי (בן דב תשל"א; תשל"ג; ברוך ורייך תש"ס; תשס"ג; חג'בי ועוזיאל 2016; Prag 2008:101–242). בשנים 2019–2020 נערכו חפירות גם בחלק הצפוני-מערבי של המבנה (הרשאות מס' 8446-A, 8650-A). מבנה II הוא הבולט והגדול מבין ארבעת המבנים (כ-80 × 80 מ'). תכניתו כוללת מערכת חדרים המקיפה חצר קטורה. פתחי המבנה נקבעו במערב ובמזרח. במרבית קירות חדרי המבנה נחשפו אומנות של קשתות, שנשאו כנראה את תקרת המבנה.
 

מתכנני המבנה התמודדו עם כמה קשיים, כמו מבנים קודמים שעמדו בשטח, ובהם למשל 'בית המנורות' שנחשף בחלקו הצפוני-מזרחי של מבנה III ושרד לגובה של שתי קומות, וכן תוואי שטח משופע בגיא הטירופיאון. יסודותיו של הקיר הצפוני של מבנה II נבנו ישירות על מפלס הרחוב המרוצף מהמאה הא' לסה"נ, ואילו יסודותיו של הקיר הדרומי של המבנה נבנו לעומק רב ואף חותכים את תעלת הניקוז הראשית מהמאה הא' לסה"נ. הפרש הגובה בין הקיר הצפוני לקיר הדרומי מגיע לכ-15 מ', לפחות באגפו המערבי של המבנה. בחפירות שנערכו בעבר מדרום למבנים III ו-II וצמוד להם התגלה מסד אבן מסיבי, הניגש אל הפינה הדרומית-מערבית של מבנה II ואל הקיר הדרומי של מבנה III (ברוך ורייך תש"ס; תשס"ג; חג'בי ועוזיאל 2017: איור 6). אפשר שמסד אבן זה שימש קיר תמך, שנבנה בשל הפרש הגובה שבין יסודות המבנה בדרום לבין אלה שבצפון. אל המבנה ניגשו מילויי אדמה ובהם ממצא קרמי המתוארך על סמך בדיקה ראשונית לשלהי התקופה הביזנטית.

בחפירה נחשפו שישה חדרים (AF; איורים 2, 3). במהלך פיתוח הגן הארכיאולוגי למבקרים בתחילת המאה הכ"א נערכו עבודות שחזור ושימור רבות, שהקשו על הבנת השרידים האדריכליים שנחשפו בחפירה; לא ידוע על תיעוד שקדם לעבודות אלה.

 
חדר A (5 × 7 מ'). לשלב הקדום ביותר יוחסה תעלת ניקוז בנויה ומקורה בקמרון, העוברת במערב השטח וקדומה למבנה האומיי. פתח הביקורת של התעלה — פיר רבוע אנכי, שדופן באבני שדה שלוכדו בחומר מליטה אפרפר בחלקו העליון ובאבני גזית בנדבך התחתון שלו — הובחן על פני השטח טרם החפירה. הדופן המזרחית של התעלה נפגעה בחלקה ופורקה בחלקה, כנראה במהלך חפירת בור בדיקה בשנות ה-70 של המאה הכ'. אל התעלה ניגש מפלס של אדמה אפורה מהודקת (0.2 מ' עובי), המשתפל מצפון החדר לחלקו הדרומי. מפלס זה נחתך בדרום החדר במפולת אבנים.
לאחר הסרת המפלס האפור התגלו מילויי אדמה ואבנים שניגשו אל שרידי תבניות עץ ששימשו ליציקת יסודות מבנה II (איור 4). יסודות שנבנו בשיטה דומה נחשפו בחפירות קודמות במבנה III הסמוך (ברוך ורייך תשס"ג: איור 5) ולאורך הקיר הצפוני של מבנה II (בן-דב תשל"ג: איורים 9, 10). שיטת בנייה זו מכונה כיום טפסנות, ועיקרה בניית תבניות עץ שלתוכן נוצק בטון. מסימני התבניות שהתגלו בחדר עולה כי בתחילה הועמדו חצאי בולי עץ שלמים שנוסרו לאורכם במרחקים קצובים של כ-2 מ', ואליהם חוברו קורות עץ אופקיות ארוכות (2.0–2.5 מ' אורך), שהונחו אחת מעל השנייה עד לגובה של כ-2 מ'. אין חפיפה מלאה בין קורות העץ האופקיות, ולעתים נראים רווחים ביניהן. לא ברור כיצד חוברו הקורות לבולי העץ, שכן לא נחשפו מסמרים או ממצאים אחרים שיעידו על אופן החיבור, אך נראה שאלה חוברו באמצעות חבלים. כן נמצאה עדות לקורת עץ שהושחלה דרך חור בבסיס בול עץ, ועברה אל צִדה הנגדי של תבנית העץ, כנראה כדי לחזק את בסיס התבנית. לאחר בניית התבניות, לפני יציקת הבטון, נשפכו מחוץ לתבניות מילויי אדמה ואבנים שתמכו את דופנות התבניות מבחוץ; מילויים אלה הונחו בנטייה מצפון לדרום, והכילו ממצא קרמי שתוארך לשלהי התקופה הביזנטית, שברי צינורות, לבנים ואריחי חרס שמקורם במבנה בית מרחץ מהתקופות הרומית–הביזנטית שנחשף בעבר מול קשת רובינסון הסמוכה (Mazar 2011; Reuven 2011:122–125). הבטון של היסודות, שנוצק אל תבניות העץ, עשוי מגיר מתפורר בצבע חום בהיר מעורב באבני שדה במגוון גדלים. מתוך הבטון נדגם גלעין זית לבדיקת פחמן 14. לאחר יציקת הבטון זלג חלקו מהרווחים שבין קורות העץ האופקיות; במקומות אלה ניכרים סימנים של אדמה ואף של ענפים, מחטים ואצטרובלים שהשתמרו בבטון שזלג ונועדו אולי לאטום את הרווחים שבין קורות העץ האופקיות.
מעל היסודות היצוקים של החדר נבנו קירות אבנים (101W–104W). בקירות החדר לא התגלו אומנות, המאפיינות את מרבית חדרי המבנה.
מתחת ליסודות הקיר המזרחי של החדר נחשף קמרון בנוי (איור 5), שנסתם בקיר שנבנה מאבני שדה ובאדמה ממזרח לקיר. הקמרון אינו סימטרי ונראה כי ניזוק ברעידת אדמה. בין אבני הקמרון נראו תיקוני חומר מליטה אפור, שהכיל ריכוז גרעיני חיטה מפוחמים שנדגמו לבדיקת פחמן 14. נראה כי הקמרון היה חלק מהמבנה האומיי, אולי משלב בנייה המאוחר ליסודות שעיקרו חלוקה מחודשת של חדרי המבנה. אם כך הדבר, הקיר המזרחי של החדר נבנה בשלב מאוחר יותר.
 
חדר B (7 × 16 מ'). החפירה נערכה בפינה הצפונית-מערבית של החדר. לשלב הקדום ביותר יוחס קיר (215W; כ-5.5 מ' גובה), שנבנה בכיוון צפון–דרום מנדבכים של אבני שדה שלוכדו בחומר מליטה אפרפר המעורב בשברי פחם; חלקו העליון של כל נדבך פולס בשכבת אבנים קטנות ועליה שכבת טיח אפור ומפולס. הנדבכים העליונים של הקיר פורקו וחלקם שולבו בקיר הצפוני של החדר (205W; איור 6) שנבנה מעליהם. מעל הקיר התגלתה מפולת אבנים שהתמוטטו כנראה מהקיר. במזרח החדר התגלתה שכבה של חומר גירני אפור מהודק, הניגשת אל קיר 215 ממזרח; שכבה זו דומה לחומר המליטה של קיר 215. במילויי אדמה מתחת לשכבת החומר הגירני המהודק התגלה ממצא קרמי שתוארך באופן ראשוני לתקופה הרומית המאוחרת, וכן חותם לחם עשוי אבן ופרוטה מברונזה משנה ב' למרד בר כוכבא.
שכבת החומר הגירני המהודקת נחתכת בתבניות עץ ליציקת בטון, הדומות לאלה שנחשפו בחדר A; תבניות העץ אם כך מאוחרות לקיר 215 ולשכבה המהודקת.
מעל שרידי תבניות העץ ליציקה נבנו קירות חדר B (104W, 205W, 220W, 244W); גם כאן לא נראו האומנות הטיפוסיות למרבית חדרי מבנה II. קיר 104 נבנה מאבנים גדולות מסותתות היטב בשילוב עם סלעים גדולים ומהוקצעים ושוחזר בחלקו העליון. קיר 205, התוחם את כל החדרים שנחפרו, ניגש אל קיר 104; הוא נבנה הישר מעל קיר 215 ובניצב לו. קיר 244 משמש קיר חיצוני דרומי לכל מבנה II ותוחם גם את חדרים CE. הקיר נבנה מאבני גזית וטויח בטיח לבן שהשתמר במישקי האבנים; בחלק מהמקומות נראה דגם אדרה על הטיח, שנחרת כנראה לפני הנחת שכבת טיח נוספת. יסודותיו של קיר 244 מגיעים עד למפלס תעלת הניקוז מן המאה הא' לסה"נ, העוברת מתחת למבנה II ונפגעה בעת בנייתו (שוקרון ורייך 2011).
בשטח החדר התגלתה שכבת אדמה שהונחה כנראה בזמן הכשרת האתר למבקרים, ומתחתיה מילויי אדמה סדורים (3.5–4.5 מ' עובי; איור 7) שהונחו בנטייה מצפון לדרום; אל תוך המילויים נחפרו בורות שזמנם אינו ברור.
על קיר 244 הושתתה חומת העיר מהתקופה העות'מאנית, שנבנתה מאבני שדה ואבנים מהוקצעות בנדבכים התחתונים ומאבני גזית ושיניות אבן בנדבכים העליונים.
 
חדר C (7 × 16 מ'). לאורך הקירות המזרחי והמערבי של החדר (220W, 245W) נבנו אומנות המרוחקות כ-4 מ' זו מזו. בדרום החדר נחשפה תעלת ניקוז (600L; 1.5 מ' רוחב חיצוני; איור 8), שנבנתה בציר מזרח–מערב צמוד לקיר הדרומי של המבנה (244W) מאבני שדה ואבנים מהוקצעות שלוכדו בחומר מליטה אפרפר; היא כוסתה בלוחות אבן מלבניים. התעלה יצאה משימוש בעת בניית קיר פנימי 245, ועל כן היא קדומה לו. בבור בדיקה שנחפר בדרום החדר התברר כי התעלה וקיר 245 נבנו על שכבות של אדמת מילוי חומה-כהה; מהשכבות נאספו דגימות פחמן 14. התעלה התגלתה גם בחדרים D ו-E, וייתכן כי היא עוברת גם בחדר B אך במפלס נמוך יותר.
 
חדר D (4 × 8 מ'; איור 9). בדרום החדר התגלתה תעלת ניקוז 600 ללא לוחות הכיסוי. התעלה טויחה מפנים בטיח אפור מעורב בשברי פחם. על פני הטיח הובחנו חריתות בדגם אידרה, כנראה הכנה לשכבה נוספת של טיח. הקיר המזרחי של החדר (246W) הוציא את התעלה משימוש, ועל כן הוא מאוחר לה; גם בקיר זה נראו אומנות בנויות לכל אורכו. הקיר הצפוני של החדר (205W) נחשף עד לשכבות האדמה שעליהן הוא נבנה; לא נמצא בהן כל ממצא מתארך.
 
חדר E (איור 10). בדרום החדר התגלתה תעלה 600 (1 מ' גובה, 0.6 מ' רוחב); בקטע זה השתמרו חלק מאבני הכיסוי של התעלה. הקירות הפנימיים של החדר (246W, 247W) חותכים את התעלה גם בקטע זה והוציאו אותה מכלל שימוש. דופנות התעלה טויחו מפנים בטיח אפור; על הטיח נחרתו דגמי אידרה. על הדופן הצפונית הפנימית של התעלה התגלתה חרותת של אונייה (איור 11) שלה מפרש רבוע, ועליה ניצבת דמות שמניפה את ידיה כלפי מעלה; סביב האונייה מתוארות כ-13 דמויות, חלקן בתנוחה הדומה לדמות שעל האונייה וחלקן חסרות ידיים. מהדופן הדרומית של תעלת הניקוז נאספו גלעיני זית לבדיקות פחמן 14.
 
חדר F (3 × 22 מ'). במערב החדר, צמוד לקיר המערבי (104W), נחשף מפלס של חומר גירני אפור מהודק, הדומה לזה שנחשף בחדר B. בחלק המזרחי של יסודות הקיר הצפוני של החדר (249W) נחשפו ראשי תבניות עץ ליציקת יסודות (9 מ' אורך), הדומות לאלה שנחשפו בחדרים A ו-B ושימשו יסודות המבנה האומיי. בתבניות שהתגלו בחדר F השתמר גם חומר מליטה שכיסה את יציקת הבטון (איור 12).
 
בחפירות המחודשות במבנה II נחשפו שרידים למן התקופה הרומית המאוחרת ועד לתקופה האסלאמית הקדומה. קיר 215 ושכבת החומר הגירני הניגשת אליו מתוארכים כנראה לתקופה הרומית המאוחרת, אך אין בהם כדי לתת תמונה של האזור בתקופה זו. על אף זאת אופי הבנייה המונומנטלי של הקיר יכול להעיד אולי על הבנייה האיתנה באזור זה במהלך התקופה.
הניתוח האדריכלי הראשוני ותוצאות ראשוניות של דגימות פחמן 14 מלמדים כנראה על שני שלבי בנייה עיקריים בסוף המאה הו' עד למחצית הראשונה של המאה הח' לסה"נ (חג'בי ואחרים תשע"ז): לשלב הקדום יוחסו שרידי תבניות העץ ששימשו ליציקות הבטון שהתגלו בכמה מחדרי המבנה האומיי ותוארכו לסוף המאה הו' ותחילת המאה הז' לסה"נ, ואילו לשלב המאוחר יוחס הקמרון בחדר A שתוארך לסוף המאה הז' ותחילת המאה הח' לסה"נ.
מסקנות דומות עולות מהניתוח הסטרטיגרפי של האגף הדרומי-מערבי של המבנה. נראה כי תעלה 600 וקירות 104 ו-244 קדומים יותר לקירות הפנימיים המחלקים את המרחב לאולמות ומבטלים את השימוש בתעלה 600. מכאן עולה כי גם באגף הדרומי-מערבי של מבנה II יש לפחות שני שלבי בנייה מונומנטלית. לשלב הקדום יוחסו קירות 104 ו-244 ותעלה 600; תאריך הבנייה של השלב אינו ברור, אך הוא קדום לתקופה האומיית. השלב השני כולל את הקירות הפנימיים של המבנה והוא מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה. מסקנות אלה עולות בקנה אחד עם תוצאות בדיקת פחמן 14 מחדר A, ולאור זאת נלקחו דגימות מחומרי המליטה של תעלה 600 ושאר הקירות המבנה שנחפרו במסגרת החפירה, בתקווה כי יבהירו את תאריך בניית השלב הראשון; אלה יפורסמו לכשיתקבלו.
ברוך ורייך הציעו בעבר, לאור חפירתם במבנה III, כי פני האזור עוצבו בתקופה הביזנטית וכי יש במקום בנייה מונומנטלית שקדמה למבנים האומיים (ברוך ורייך תשס"ג). התוצאות הראשוניות של שתי עונות החפירה והניתוח הראשוני של הסטרטיגרפיה בחדרי האגף הדרומי-מערבי של המבנה מלמדים כי אכן קיימת בנייה מונומנטלית הקדומה לתקופה האומיית. מסקנות אלה מחזקות את הצעתם של ברוך ורייך (חג'בי ואחרים תשע"ז), ומאפשרות לבחון מחדש את אופי האזור ואת השינויים שנערכו בו בתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה.