בחפירה נחשפו מערת קבורה חצובה משלהי תקופת הברזל, שנפגעה מהפרעות מאוחרות, ושרידי חדר בנוי, שהובחנו בו חמישה שלבים (א–ה), המתוארכים למן התקופה העבאסית ועד לתקופה הממלוכית.
 
מערת הקבורה
במערה (3.5 × 4.0 מ'; איור 3) נחצבו שלושה משכבי קבורה (17L — 1.0 × 2.9 מ'; 23L — 1.00 × 2.65 מ'; 24L — 0.90–1.30 × 3.35 מ') המקיפים בור עמידה (15L); מתחת למשכב הצפוני נחצבה מאספה לעצמות (16L; איור 4). שלושת המשכבים תחומים במעקה סלע קטן (0.25 מ' רוחב מרבי, 0.1 מ' גובה מרבי). סמוך לפינה הדרומית-מזרחית של משכב 17, הדרומי, נחשפה בליטה מעוגלת של הסלע (איור 5), ששימשה כנראה להנחת ראשו של הנקבר. ייתכן שבליטה זו לא השתמרה במלואה, ובמקור היא הייתה דמוית פרסה, בדומה למערות קבורה אחרות מתקופת הברזל (Mazar 1976:5). בור העמידה והמאספה נפגעו כאשר בתקופה מאוחרת יותר הותקן בור מים (להלן). תקרת המערה קשותה ונמוכה. אל המערה ירדו שלוש מדרגות (9L; 0.50–1.05 מ' אורך, 0.25–0.45 מ' רוחב, 0.2–0.4 מ' גובה), שנחצבו בדופנה המזרחית, אחת מחוץ לפתח ושתיים בתוך חלל המערה. המערה הופרעה כמה פעמים. הדופן המזרחית נפרצה מצפון לפתח וסמוך למשכב הצפוני, וכתוצאה מכך נסחפו למערה אבנים ואדמה (12L; איור 6), שכיסו חלק מהמשכב הצפוני. מעל מרבית שטח המשכב המערבי נבנה קיר מאבנים גדולות ובינוניות, חלקן אבני גוויל וחלקן אבני גזית (18W; איור 7), שלוכדו בחומר מליטה אפור וחזק. הקיר ממשיך צפונה לתוך פתח נוסף בפינה הצפונית-מערבית של המערה; הקיר לא פורק ולכן לא ברור אם זהו פתח טבעי או חצוב. מאחורי קיר זה, בינו לבין הדופן המערבית של המערה, נחפרה שכבה עבה של אדמה חומה ותחוחה (22L), ובתוכה נמצאו חרסים אחדים מתקופת הברזל 2 (להלן).
בתקרת המערה, בקרבת הפתח, נחצב פתח עגול קטן (25L), הסתום כיום באבן רחיים גדולה מבזלת (איור 8). סביב הפתח זוהתה שכבת חומר מליטה הממשיכה לאורך קו בתקרת המערה, כנראה לצורך סתימת סדק, עד שהיא נפגשת עם קיר 18 שנבנה על המשכב המערבי (איור 9). חומר המליטה שסותם את הסדק נראה זהה לזה שמדפן את אבני הקיר. במערות קבורה נוספות המתוארכות לתקופת הברזל (ר' להלן לעניין תיארוך מערה זו) נחצב פתח דומה בתקרה (Barkay and Kloner 1986:34); ייתכן שהפתח נחצב במקור עם חציבת המערה, ורק הטיח הוא תוספת מאוחרת.
בקרבת הפינה הדרומית-מערבית של המערה זוהה פתח קטן שנפער בתקרה ובדופן המערה; הוא סתום כיום באבנים שדופנו בחומר מליטה הדומה לזה שבקיר 18, ולכן לא ברור אם הוא טבעי או חצוב.
מתחת לרוב שטח המערה והחדר הסמוך מהתקופה האסלאמית נחצב בור מים גדול שטרם תועד. חציבת הבור פגעה בעיקר בבור העמידה ובמאספה של מערת הקבורה. חלקה העליון של דופן בור המים דופן באבנים בינוניות וטויח בטיח עבה. ייתכן ששכבת האדמה התחוחה (22L) שנחשפה סמוך לדופן המערבית של המערה הייתה פזורה ברחבי המערה מזמן יציאתה משימוש ועד כריית בור המים; כאשר נכרה הבור, האדמה נאספה ונזרקה לחלל הקטן שמאחורי הקיר.
 
עצמות אדם. על המשכב הצפוני נמצאה שכבה דקה של אדמה מהודקת שלא נראתה הפרעה מאוחרת. בתוכה נמצאו עצמות של אצבעות אדם עם אפיפיזות מאוחות וכן שן חותכת תחתונה, שתיהן במצב ובצורה האופייניים לאדם בגיל 20–30 שנה. שכבה דומה של אדמה דקה ומהודקת נמצאה על המשכב הדרומי, ובתוכה נמצאה שן טוחנת עליונה, שצורתה ומצבה מתאימים לאדם בגיל 15–25 שנה.
 
ממצא. באדמה התחוחה (22L) שבין קיר 18 לבין הדופן המערבית של המערהנמצאו שברים של קערה מתקופת הברזל (איור 1:10). באדמה שנהדקה לדופן של המשכב המערבי (13L) נמצאו כמה שברים של פך מתקופת הברזל (איור 2:10). בשפכים שמעל דופן בור המים, מעל המקום שבו היה בור העמידה של המערה (10L), נמצאו שברים של קדרה מטיפוס in-curved basin (איור 5:10), המתוארכת לתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ). בין האבנים שנסחפו לתוך המערה נמצאה פכית ווטיבית כמעט שלמה (איורים 6:10; 11), שצורתה וחומר הגלם שלה דומים לאלה של כלים מהתקופה האסלאמית הקדומה. שברים של נרות מהתקופה האסלאמית הקדומה (המאות הח'–הי' לסה"נ) נמצאו בין אבני קיר 18 (איור 12) ובאדמה 22 שמאחוריו (איור 13), לצד בסיס זכוכית שטוח, ככל הנראה של בקבוק (וינטר, להלן). בין האבנים שנסחפו למערה נמצאו גם שבר של פריט אבן טבעתי מתומן (איור 14), ומעגלה עשויה אבן גיר קשה (איור 15).
 
תיארוך. כיוון שהמערה נפגעה מכמה הפרעות מאוחרות, קשה לקבוע אילו ממצאים קשורים לשימוש במערה לקבורה ואילו להפרעות השונות. לכן היא תוארכה על סמך תכניתה, הכוללת מאפיינים טיפוסיים של מערות קבורה מסוף ימי הבית הראשון: משכבים רחבים, מעקה בקצה המשכבים, 'כריות' לראש הנקבר ומאספה (ברקאי, מזר וקלונר תשל"ה:74–76; קלונר תשמ"ב:72). אם נכונה ההשערה כי האדמה התחוחה שנחשפה בין קיר 18 לבין הדופן המערבית של המערה מקורה בפני השטח של המערה לאחר יציאתה משימוש, אזי הממצא הקדום ביותר בחפירה שהתגלה באדמה זו מתארך כנראה את סיום השימוש במערה לקבורה לסוף ימי הבית הראשון.
 
חדר בנוי
החדר הושתת על סלע האם, שבו סימני חציבה ותעלות ניתוק חצובות (50L). מעל סלע האם התגלתה אדמת מילוי (45L, 46L), שמעורבים בה מעט חרסים, ובהם סיר בישול מהתקופה הרומית הקדומה (איור 3:10) וקדרה מטיפוס Rilled Rim Basin (איור 4:10) מהתקופה הרומית המאוחרת.
 
שלב א. לשלב הקדום ביותר יוחסו שני קירות (3W, 4W), הניגשים ממזרח אל פתח מערת הקבורה. הם נבנו מאבנים בינוניות וקטנות, שלוכדו בחומר מליטה אפור, חזק, ועל חלק מהן ניכרים סימני סיתות בקווים אלכסוניים. שני הקירות נבנו על סלע האם, שמפלסו באזור זה הועמק בחציבה, כנראה בעת חציבת מערת הקבורה, והוא נמוך ביחס לשטח שבו התגלו החציבות (50L). בין האבנים שבקיר 4 נמצאו שברי גוף של חרסים מזוגגים בזיגוג שחור, אשר מופיע לראשונה בתקופה העבאסית ועל כן הם מתארכים את בניית הקיר לכל המוקדם לתקופה זו. על סמך שיטת הבנייה נראה ששני הקירות בני אותו הזמן.
 
שלב ב. בין קיר 3 לקיר 4 נחשפה שכבת מפולת של אבני בנייה (6L; לא בתכנית) על סלע האם (8L). בין אבני המפולת נמצאו שבר של פריט אדריכלי מעוטר (איור 16) ושני שברים של פריט עגול מאבן גיר קשה (איור 17), ששימש אולי משקולת או אבן ציר. שברים של שני כלי זכוכית, האחד אופייני למאה הי"ב לסה"נ והשני לתקופה הממלוכית, נמצאו גם הם בשכבת המפולת (ר' איור 2:22, 3; וינטר, להלן).
מדרום לשני הקירות נחשפו תעלה (44L) שצירה מזרח–מערב, שרידי קיר (51W) וקטע קטן של רצפת פסיפס (47L). שרידים אלה חתומים מתחת לרצפה משלב ג', ועל כן ברור כי הם שייכים לשלבים א' או ב', אולם הקשרם אינו ברור. תעלה 44 (2.7 מ' אורך חשיפה, 0.57 מ' רוחב מירבי, 0.4 מ' עומק מירבי) נחצבה ברובה בסלע; חלקים מדופנותיה נבנו מאבנים קטנות. מעל התעלה התגלה קירוי של אבנים שטוחות גדולות. בצד המזרחי של התעלה לא השתמרו לוחות הכיסוי, והתעלה התמלאה באדמה. באדמה זו נמצא מטבע ברונזה של אל-נאצר צלאח א-דין יוּסֻף, מהשנים 1174/5 לסה"נ (ר"ע 174197), המתארך את יציאת התעלה משימוש. אין ממצאים אשר יכולים לתארך את זמן בניית התעלה. הדופן הצפונית של התעלה נמצאת מעל סימני החציבה בסלע האם, ועל כן התעלה מאוחרת לחציבות. קיר 51 נבנה מאבני שדה סמוך לקצה המזרחי של התעלה ובמקביל לדופן שלה, אך הוא לא חלק ממנה. רצפת פסיפס 47 נבנתה מאבנים לבנות פשוטות, שהונחו על תשתית טיח (48L) שהונחה על סלע האם. לא ברור היחס שבין רצפה זו לבין תעלה 44.
 
שלב ג. נחשפה רצפת טיח לבנה דקה (42L; לא בתכנית), אשר חתמה את כל השרידים מהשלבים הקדומים; נמצאו בה חרסים מהתקופה הממלוכית, ובהם קערה מזוגגת (איור 1:18), מחבת מזוגגת (איור 3:18) וסיר בישול מזוגג (איור 4:18). מעל הרצפה התגלתה שכבה דקה של אדמה, ומעליה — רצפה נוספת (41L; לא בתכנית). ייתכן ששתי הרצפות הן שני שלבים של אותה הרצפה אשר הונחו בהפרש זמן קצר ביניהם. באדמת המילוי המעטה שבין הרצפות לא נמצא ממצא אשר יכול לאשר או להפריך השערה זו. הרצפה העליונה ניגשת לשני קירות (2W [לא בתכנית], 36W), שנבנו מאבני גזית, חלקן צרות. בקצה המערבי של קירות אלה בולטים מעט הנדבכים העליונים מעבר לקו הקיר, ואפשר שהם התחלה של קשת.
 
שלב ד. נחשפו שרידי קירות נוספים (33W, 35W, 37W–39W). בין קיר 38 לקיר 39 נקבע פתח החדר, ששימש אולי גם מעבר לחדר נוסף שטרם נחשף. כל הקירות נבנו מאבנים מהוקצעות, מלבניות, גדולות ובינוניות. הקירות נבנו מעל רצפה 41 משלב ג', ולכן ברור שהם מאוחרים יותר. צמוד לקירות 2 ו-33 מצפון נחשף קיר (52W [לא בתכנית]; 1.2 מ' אורך), שמתחבר לקיר נוסף (55W), שפונה צפונה וממשיך מעבר לגבולות החפירה. במילוי שבין קירות אלה (54L; לא בתכנית) נמצאו יחד עצמות בעלי חיים אחדות, מטבע ברונזה של אל-אשרף שעבאן הב', מהשנים 1363–1377 לסה"נ (ר"ע 174198), סיכת ברונזה (איור 21) ושבר של בקבוק זכוכית האופייני למאה הי"ב לסה"נ (ר' איור 1:22; וינטר, להלן).
 
שלב ה. נחשף קיר (34W; איור 19), שנבנה מאבנים בינוניות וקטנות, שהונחו מעל לקירות 2 ו-33. הקיר תמך כנראה בקמרון שפורק במהלך עבודות הפיקוח טרם תחילת החפירה. בין אבני הקיר נמצאו שברים של קערה עשויה ביד מהתקופה הממלוכית (איור 2:18).
 
ממצא הזכוכית
תמר וינטר
 
נמצאו שברים של שני בקבוקים (איור 1:22, 2) ובסיס כפול (איור 3:22), כנראה של כלי על רגל, וכן בסיס שטוח, כנראה של בקבוק (22L), ושברי גוף אחדים (לא אוירו). הממצא אופייני לימי הביניים, בעיקר למאות הי"בהי"ג לסה"נ.
הבקבוק האחד (איור 1:22) עשוי זכוכית צהבהבה שבה בועיות רבות, ולו צוואר ארוך המעוטר בחלקו העליון בקפל חיצוני אופקי חלול ובגופו הכדורי קפל פנימי אופקי חלול. שבר בקבוק שלו צוואר מעוטר בקפל חיצוני חלול וכן שבר גוף של בקבוק שלו קפל פנימי חלול נמצאו בחפירה ברובע היהודי בירושלים, במכלול שתוארך למאה הי"ב לסה"נ (3654L; Brosh 2012:401−402, Pl. 15.1: G11, G27).
הבקבוק האחר (איור 2:22) עשוי זכוכית סגולה, ולו שפת מדף מופשלת. עיצוב הכלי וצבעו אופייניים לתקופה הצלבנית. בקבוק שלו שפה דומה נמצא באותו מכלול מהרובע היהודי בירושלים שתוארך למאה הי"ב לסה"נ (3654L; Brosh 2012:401, Pl. 15.1: G16).
הבסיס הכפול (איור 3:22) עשוי משתי 'בועות' זכוכית, והוא התגלה באותו מיקום כשל בקבוק 2. בסיסים מטיפוס זה מופיעים בדרך כלל בכלים על רגל, ואופייניים לתקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית הקדומה. בסיסים דומים שתוארכו לתקופה הממלוכית נחשפו בחפירות שונות ברובע היהודי(כצנלסון 2009: איור 5:5; Brosh 2012:417, Pl. 15.3: G41, G45).