נפתחו שני ריבועי חפירה (איור 2), ונחשפו בהם מערה חצובה בסלע מהתקופות הרומית התיכונה (שכבה IV; המאות הב'–הג' לסה"נ), מחצבה להפקת אבני גזית המאוחרת לתקופה הרומית התיכונה (שכבה III), בור מים חצוב ומטויח מהתקופה הממלוכית (שכבה II) ושרידי מבנה מהתקופות הממלוכית–העות'מאנית (שכבה I).
בעראבה נערכו בעבר חפירות מעטות, ונחשפו מערות קבורה מהמאות הא'–הד' לסה"נ (חסון ובן יוסף תשכ"ח; שטרן תשנ"ז; שיאון תשנ"ז) ושרידי רצפת פסיפס צבעונית מעוטרת בדגמים גאומטריים המתוארכת למאות הה'–הו' לסה"נ (צפיריס תש"ל).
 
שכבה IV. לאחר הסרת שכבת מפולת עבה באמצעות כלי מכני, נחשפה מערה סגלגלה חצובה בסלע גיר (24L) הנפתחת דרומה. המערה, שתקרתה משופעת לצפון, נמצאה מלאה בשכבת סחף שבראשה רצפת עפר כבוש (16L, 21L). בצדה הדרומי של המערה התגלה פתח מלבני חצוב (0.75 × 1.00 מ'), שממנו יורד לדרום גרם מדרגות; נחשפה רק מדרגה אחת. בחזית המערה השתרעה חצר חצובה (23L; איור 3). אף שבחצר נעשה שימוש חוזר בשכבה II (להלן), החרסים הקדומים ביותר שנתגלו מעל קרקעית החצר מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (ר' למשל את הקנקן באיור 1:5). על סמך ממצא זה ומתארה של המערה, הדומה לזה של מערות קבורה שהתגלו בסביבה הקרובה, סביר להניח שזוהי מערת קבורה ששימשה לקבורה בתקופה הרומית התיכונה (המאות הב'–הג' לסה"נ).
 
שכבה III. נחשפו שרידים של מחצבה לאבני גזית (12L, 13L, 26L), שנראים בה היטב תעלות ניתוק (0.1 מ' רוחב) וסימני חציבת אבנים (0.25 × 0.25 × 0.40 מ'). סימני החציבה מעל תקרת המערה ומעל פתחה מעידים כי המחצבה פעלה אחרי שהמערה יצאה מכלל שימוש, ועל כן היא מאוחרת לתקופה הרומית התיכונה.
 
שכבה II. בפינה הצפונית-מזרחית של חצר המערה משכבה IV נחצב בסלע בור מים שפתחו עגול (25L; 0.8 מ' קוטר; איור 4). הבור היה מלא בשכבת סחף, וחפירתו לא הושלמה (נחפר לעומק 0.6 מ'). בעת חציבת הבור נחסם פתח המערה בקיר(27W), שנבנה מאבני גוויל וטויח בטיח הידראולי. רצפת החצר של מערת הקבורה ודופנות הבור טויחו בטיח הידראולי. השימוש בבור פסק מסיבה לא ברורה. מעל רצפת החצר נמצאה שכבת אדמה בצבע אפור בהיר (23L), שהכילה אבני גוויל קטנות ושברי כלי חרס, ובהם קנקן (איור 2:5) מהתקופה הרומית המאוחרת, קערה (איור 6:5) מהתקופה הצלבנית וקנקן (איור 13:5) מהתקופה הממלוכית. דומה כי לפעילות המיוחסת לשכבה II אפשר לקשור לפחות חלק מן הממצא הקרמי שנתגלה בהצטברות בתוך המערה, הכולל שתי קערות (איור 4:5, 5), שאחת מהן מזוגגת (איור 5:5), המתוארכות לתקופה האסלאמית הקדומה, קדרה (איור 8:5) מהתקופה הצלבנית, וכן קערה עשויה ביד מטין צהוב ומצוירת (איור 9:5), קערה מזוגגת (איור 10:5) ופך (איור 14:5) מהתקופה הממלוכית.
 
שכבה I. מעל מילויי אדמה (כ-2 מ' עובי) שכיסו את הסלע ואת המערה, המחצבה ובור המים מהשכבות הקדומות, נחשפו שרידיהם של שני קירות (11W, 19W; איור 7), שנבנו מאבני גוויל ויצרו פינה של חדר; אל פינה זו ניגשה רצפת עפר כבוש (14L). כן נחשף קיר (22W), שנבנה משורת אבנים אחת; הוא מקביל לקיר 11 ויוצר כנראה פינה עם קיר 19. רוחבו ובנייתו מלמדים כנראה שהוא שימש קיר מחיצה. אל קיר 11 ניגשת ממזרח רצפת עפר מהודק (18L), שהונחה אף היא על המילויים.
במילויי האדמה שמתחת לרצפות נמצאו שברים של פך (איור 1:5) מהתקופה ההלניסטית, קנקן (איור 3:5) מהתקופה הרומית המאוחרת, קערה מזוגגת (איור 7:5) מהתקופה הצלבנית, וכן קערה מזוגגת (איור 11:5) וקדרה (איור 12:5) מהתקופה הממלוכית. כן נמצאו עצמות של עזים, כבשים ובקר; על חולייה אחת מהבקר הובחנו סימני שחיטה. מעל רצפה 14 נתגלו שברי גוף של פכים מטיפוס ראשייה אל-פוחאר, המתוארכים לתקופה העות'מאנית (לא צוירו). על סמך הממצא הקרמי, נראה שהחדר נבנה בתקופה הממלוכית והמשיך לשמש עד לתקופה העות'מאנית.אפשר שהממצא הקרמי מהתקופה ההלניסטית מלמד על נוכחות כלשהי באתר בתקופה זו.