נפתחו שני שטחים (A, B), המרוחקים כ-110 מ' זה מזה. שטח A ממוקם בראש אוכף, כקילומטר מצפון לנחל האלה, ושטח B ממוקם על שלוחה המשתפלת מהאוכף לצפון-מזרח. בשטח A נחפרה מערה ששימשה מפחמה. בשטח B נתגלו גת חצובה ולצדה ספלולים חצובים.
אזור החפירה נסקר בסקר רמת בית שמש (Dagan 2010). במרחק כ-50 מ' מדרום-מזרח לחפירה נחשפה שומרה (הרשאה מס' 7793-A), ובמרחק כ-250 מ' ממזרח לחפירה נחשף מכלול ציבורי מן התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה (הרשאה מס' 7184-A).
 
שטח A (איורים 2, 3). למערה תקרה קמורה שקרסה בחלקה ופתח מדורג הפונה למערב. נחפר חתך (2.5 × 3.5 מ'; איור 4) בהצטברויות בחלקה המערבי של המערה. על סלע האם נחשפה אדמת סחף חומה אדמדמה, שמעורבות בה אבני שדה (110L; 0.8 מ' עובי); באדמה זו הובחן מצבור קטן של חרסים לא אינדיקטיביים. מעל שכבה 110 נחשפה אדמה מפויחת (109L; 0.35 מ' עובי), כנראה עדות לשלב השימוש הראשוני במפחמה. מעל שכבה 109 נחשפה אדמת סחף חומה אדמדמה שמעורבים בה אבני שדה ומעט חרסים לא אינדיקטיביים (108L; 0.5 מ' עובי), בדומה לשכבה 110. מעל שכבה 108 נחשף פס עפר לבן-אפרפר (107L; 7 ס"מ עובי ממוצע), שהכיל גושי פחם קטנים. זהו כנראה מפלס הבערה של המפחמה שהטמפרטורה בו הייתה הגבוהה ביותר וכתוצאה מכך נתקבלו הגוונים הבהירים ביותר. מעל מפלס 107 נמצאו שרידים של שכבת השימוש האחרונה במפחמה (103L): אדמה מפויחת רבה, גושי סלע שנפלו מהתקרה וחלקם העליון שרוף, עדות לעבודת המפחמה גם לאחר התמוטטות התקרה. רוב סלעי המפולת התגלו צמוד לדופנות הסלע של המערה, בעיקר צמוד לדופן הצפונית, שם הם רוכזו כדי לאפשר את המשך הפעילות במערה.
על פני הסלע סמוך לחלקה הדרומי-מערבי של המערה נחשף ספלול סגלגל קטן חצוב בסלע (106L; 0.20 × 0.37 מ').
במרחק כ-1.2 מ' מצפון-מזרח למערה, מתחת לשפכי הפחם, נחשף קיר (101W; איורים 5, 6), שנבנה בכיוון מזרח–מערב מאבני גוויל בינוניות. החפירה התמקדה בפן הדרומי של הקיר (102L), ובו נחשף יסוד הקיר, שנבנה מאבנים קטנות שהונחו על סלע האם. אל אבני היסוד ניגש מפלס של אדמה מפויחת. נראה כי שפכי הפחם פונו לאזור זה והקיר נועד לתמוך אותם; כך נוצרה מדרגת קרקע מיושרת אשר שימשה את העובדים במפחמה.

 
שטח B (איור 7). נחשפה גת חצובה בסלע האם (איורים 8 ,9), ובה שני שלבי פעילות. לשלב הקדום יוחס משטח דריכה לא רגולרי (201L; 1.2 × 2.0 מ'), המשתפל לעבר בור איגום מלבני (200L; 0.8 × 2.0 מ', 0.5 מ' עומק). בשלב המאוחר נחצבו תעלות מסביב למשטח הדריכה (202L; כ-0.15 מ' רוחב ממוצע), במטרה להעמיקו ולהרחיבו. מלאכת הרחבת משטח הדריכה והעמקתו לא הושלמה. מדרום וממזרח לתעלות החצובות נחשפו שני ספלולים חצובים (203L, 204L; 0.25 מ' קוטר), וצמוד לגת ממערב נתגלה מקבץ של חמישה עשר 'ספלולי סנדל' סגלגלים ורדודים (205L; 0.22 מ' קוטר ממוצע בקטע הרחב ביותר; איור 10). עשרה מ'ספלולי הסנדל' חצובים בכיוון מזרח–מערב, שניים — בכיוון צפון–דרום ובשלושה לא ברור הכיוון.
 
בהיעדר ממצא חומרי והקשר ברור להתיישבות סמוכה, אין אפשרות לתארך את השרידים מחפירה זו. עם זאת שרידים אלה דומים לשרידים אחרים שהתגלו באזור רמת בית שמש. המפחמה מצטרפת למתקני בערה נוספים בסביבה, ובהם מפחמות וכבשנים, שמוקמו לרוב במרחק מה מהיישוב בשל זיהום האוויר שיצרו; פתח המערה פונה מערבה אל כיוון הרוח העיקרי בשעות אחר הצהריים המאוחרות והערב. הגת אופיינית לאזור ומשקפת את אופיו החקלאי לאורך תקופותרבות. ייתכן שחציבת התעלות מסביב למשטח הדריכה של הגת, שמאפשרות הפקה של אבני בנייה, מעידה על שימוש מתמשך במתקן ואולי אף על שינוי בשימוש שלו לאורך הזמן. מקבצים של 'ספלולי סנדל' נקשרו בעבר להתיישבות מן התקופה הכלקוליתית ולעתים אף מראשית תקופת הברונזה הקדומה (van den Brink 2008), ולכן אין לשלול קיומה של התיישבות כזו בסביבה הסמוכה.