בשנים 2012–2013 נערכו חפירת בדיקה (לנדס-נגר 2013) ושתי חפירות הצלה בח' חרסיס שבשער הגיא (הרשאות מס' 6543-A, 6857-A; נ"צ 202355/636072; איור 1), לקראת הנחת קו מים חמישי לירושלים. החפירות, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מקורות, נוהלו על ידי א' לנדס-נגר (צילום), בסיוע ע' מלמן (מנהל שטח), נ' נחמה ור' אבו ח'לף (מנהלה), ע' שלו (פיקוח), מ' קונין, ו' אסמן וא' האג'יאן (מדידות ושרטוט), נ' זאק, ס' איטקיס וי' דלרזון (תכניות), א' פרץ (צילום), ד' סנדהאוז-ראם וי' רפיואנו (כלי חרס), י' בוקנגולץ ות' גונן (רפאות כלי חרס), נ' כצנלסון ות' וינטר (זכוכית), ח' חלאילה (צור), ל' קופרשמידט וא' רזניצקי (מעבדת מתכות), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), ב' ברנדל (חותם אבן), ל' חבס (רצפת פסיפס), ק' עמית (מעבדת צילום), א' גרמן-לבנון (תיעוד דיגיטלי), כ' הרש וא' לידסקי-רזיקוב (ציור ממצא) וי' ברשק (ארכיון תצלומים). תודה מיוחדת לד"ר ל' די סגני על הסיוע בכתיבת המסקנות.
ח' חרסיס נמצאת בתחומי גן לאומי הרי יהודה–נחל אילן, בשולי מדרון המשתרע לצפון-מערב, סמוך למחלף שער הגיא בכביש 1, מצפון לו. במרחק של כ-700 מ' מצפון-מערב לחפירה נמצא מעיין עין איוב שאינו פעיל. האתר נמצא לצד דרך קדומה שהובילה מיפו לירושלים בתוואי אמאוס–שער הגיא–מעלה נחל נחשון (ואדי עלי) ואבו ע'וש. סמוך לאתר מצפון תועדה בעבר דרך קדומה ראשית שהובילה מאמאוס לאורך רכס נווה אילן אל אבו ע'וש ולירושלים (Fischer, Isaac and Roll 1996: 87–98). מצד צבאי לאבטחת הדרך שנמצא בשוליו הצפוניים של כביש 1 וח'אן דרכים שנמצא בשוליו הדרומיים של הכביש, שנבנו במחצית השנייה של המאה הי"ט לסה"נ, מלמדים כי האתר שימש תחנת דרכים בשלהי התקופה העות'מאנית.
מצפון לאתר, בתחומי העורף החקלאי של דיר איוב, נסקרו ונחפרו ערמות אבנים מסוקלות, קירות טרסה וכבשן סיד מהתקופה העות'מאנית, שרידי יישוב ודרך קדומה מימי הבית השני, בור מים ומתקנים חקלאיים (
עין מור 2010א';
עין מור 2010ב';
קגן 2012;
רדשקובסקי 2015;
Breger 2017; וכן הרשאה מס' 6437-
A). ממזרח לאתר נחפרו שתי מערות אחסון מימי המנדט הבריטי (
מוניקנדם-גבעון 2013) ומדרום לכביש 1, בתחומי שטח הח'אן, תועדו שתי מערות אחסון חצובות מן התקופה העות'מאנית, בור מים חצוב ומערת קבורה שהותקנה בתקופה הרומית המאוחרת (
גרינהוט 2004). שתי כתובות אבן התגלו באזור שער הגיא במאות הי"ט–הכ' לסה"נ: כתובת על אבן מיל מן התקופה האומיית (
Cytryn-Silverman 2007) וכתובת ביוונית על מצבה מאבן גיר (0.6 × 1.4 מ', 0.45 מ' עובי; איור 2), המתוארכת לתקופה הביזנטית (
Germer-Durand 1894). בחלקה העליון של המצבה נתון מדליון שבתוכו צלב ומתחתיו סותתה כתובת "לרווחתם ולסיועם של העייפים והסובלים" — אִמרה המבוססת על פסוק מתוך הבשורה על פי מתי. הכתובת היא הזמנה לבאים לשבת ולנוח, עדות נוספת לקיומה של אכסניה או תחנת דרכים במקום.
בחפירה (כ-85 מ' אורך) נחשפו שרידי יישוב משתי תקופות: תקופת הברזל 2 (שלהי המאה הח'–המאה הו' לפסה"נ) והתקופה הביזנטית (המאות הד'–הז' לסה"נ). עוד התגלו שני בורות מים, מערת קולומבריום ומחצבת אבן, שזמנם אינו ברור.
השרידים מתקופת הברזל 2 כוללים שרידי מבנה (30W), מתקנים חקלאיים חצובים ומטויחים — גת שלה משטחי דריכה ואגנים — וממצא קרמי. בממצא טביעת חותם 'למלך ממשת' מטיפוס דו-כנפי שהוטבעה על ידית קנקן (איור 3) ומיוחסת לתקופת מלכותו של חזקיהו המלך ולמערכת המיסוי של ערי יהודה. בעבר הוצע לזהות את ממשת עם רמת רחל שמדרום לירושלים (Barkay 2006).
השרידים מהתקופה הביזנטית כוללים מבנה קטן, בית מרחץ (איורים 4, 5), שני קברי שוחה חצובים, גת משוכללת ובור מים חצוב ומטויח. בית המרחץ חצוב בחלקו התחתון ובנוי בחלקו העליון. תכניתו שייכת לטיפוס הטור, ובו כל חדרי המתקן ערוכים על ציר אחד: חדר הסקה (פרייפורניום; 144L); חדר חם (קלדריום; 152L), שבתחתיתו מערכת חימום תת-קרקעי (היפוקאוסט); חדר פושר (טפידריום; 151L), שבדופנו המערבית פתח כניסה ובתחתיתו מערכת חימום תת-קרקעית; חדר קר (פריג'ידריום; 150L), שבפינתו הדרומית-מזרחית הותקנו פתח ומדרגות גישה; וחדר הלבשה (אפודיטריום; 140L) מרוצף בפסיפס לבן ומעוטר במדליוני צלב בצבע אדום (איור 6). הממצאים כוללים כלים, נרות וצינורות מחרס, כלים ונרות מזכוכית, מטבעות ולוחות שיש.
ממצאים נוספים מהאתר מעידים על פעילות גם בתקופות הניאוליתית, הכלקוליתית וההלניסטית, בימי החשמונאים, בתקופה הרומית ובימי המנדט הבריטי. מהתקופה הניאוליתית זוהו פריטי צור. מהתקופה הכלקוליתית זוהה חותם אבן שחורה שעליה תבליט של יעל בתנוחת כריעה (איור 7). הממצאים מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הרומית כוללים חרסים, והממצא מימי המנדט כולל קסדה צבאית ממתכת מהקרבות באזור שער הגיא במהלך מלחמת העצמאות.
השרידים והממצאים מתקופת הברזל 2, ובהם ידית הקנקן עם טביעת חותם 'למלך ממשת', מעידים על קיומה של חווה חקלאית באתר ועל תרומתה למנגנון גביית המיסים של ממלכת יהודה בסוף המאה הח' לפסה"נ. המכלול הקרמי מלמד שהיישוב המשיך להתקיים עד חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפסה"נ.
מכלול השרידים מן התקופה הביזנטית, מיקומו של האתר לצד הדרך הקדומה והכתובת שהתגלתה סמוך לו, מאפשרים להניח כי באתר שכן בית חווה חקלאי אשר שימש תחנת דרכים בתקופה זו. נראה שכלכלתה של התחנה התבססה על תוצרת הענבים בחודשי הקיץ ועל שירותי רחצה בכל עונות השנה. בתי מרחץ נוספים מהתקופה הביזנטית התגלו בעבר באזור יהודה וירושלים באתרים ששימשו תחנות דרכים, כגון ח' ג'ילג'יל/בית ג'מאל, חורבת חזן, הר הצופים ומנזר אבטימיוס שבמעלה אדומים.
Barkay G. 2006. Royal Palace, Royal Portrait? The Tantalizing Possibilities of Ramat Raḥel. BAR 32/5:34–44.
Breger G. 2017. Khirbat Harsis (North). Salvage Excavation Reports 10:249–250.
Cytryn-Silverman K. 2007. The Fifth Mīle from Jerusalem: Another Umayyad Milestone from Southern Bilād al-Shām. BSOAS 70:603–610.
Germer-Durand J. 1894. Epigraphie Palestinienne. RB 3:248–257.
Fischer M., Isaac B. and Roll I. 1996. Roman Roads in Judaea II: The Jaffa–Jerusalem roads (Bar Int. S. 628). Oxford.