'המלבן המזרחי' (51 ריבועים)
נחשפו מחדש השרידים שנחפרו בשנת 1986 (שטח Eרייך תשמ״ט) במטרה לאתר פרטים אדריכליים ברורים שיאפשרו לקשור את שטחי החפירה לשרידים מחפירות העבר. בפני השטח נחפרה הצטברות של חול ים וצמחייה מקומית (במזרח: 0.2–0.7 מ' עובי; במערב: 0.1–0.2 מ' עובי), ומתחתיה נחשפה הצטברות של חומר לבנים סחוף, שמקורו בהתפרקות קירות המבנים והחומה (בשיא הגובה עובי של סנטימטרים ספורים ועד 0.6 מ' עובי מרבי בדרום ובצפון). הצטברות זו כיסתה את ראשי היסודות וקירות המבנים. מפולות לבנים וקטעי טיח שנמצאו בתוך המבנים יכולים ללמד על תהליך קריסתם ההדרגתית. עיקר השרידים האדריכליים נתגלו בשטחים E ,C ו-K. שרידים נוספים נתגלו גם בין שטחים C ו-E, וכן בשטח B, שנחשף כבר בחלקו על ידי נווה (Naveh 1962). שטחים G ו-L לא נחפרו.
 
שטח B. ממערב לחדר C הוסרה הצטברות של חול ים, ונחשפו ראשי קירות של ארבע יחידות הניצבות לחומה הצפונית; יחידות אלה נחשפו בעבר בחפירותיו של נווה (Naveh 1962), שחפר באופן חלקי את היחידה המערבית ביותר. תכנית היחידות דומה לאלה שנחשפו בשטח E (להלן).
 
שטח C. שטח זה של המצודה נפגע קשה יותר מהשטחים האחרים במהלך עבודות כלי מכני שקדמו לחפירה; עיקר הפגיעה נעשה בקטע החומה שמצפון וממזרח לחדר קטן (חדר C; כ-3 × 3 מ') שנחשף בעבר (Naveh 1962: Room C). לאחר הסרת חומר לבנים שהצטבר בעקבות פגיעת הכלי המכני, נחשף מתארו המלא של החדר והתברר כי כחמישית משטח החדר הצמוד לחומה לא נחפר בעבר. בחלק זה נחשפה הצטברות מעורבת של חול וחומר לבנים סחוף מעל הסלע המפולס. בתוך ההצטברות זו ועל גבי הסלע נמצאו שברים של כלים מנופצים, ובהם קנקני אגירה, פך וסיר בישול מקומיים וכן שברים של מגוון כלי ייבוא (איור 3). ממזרח לחדר C נחשפו בחלקם קירות של חדרים נוספים. מצפון לחדר, מתחת להצטברות של חומר לבנים סחוף, נחשף קטע מהחומה הצפונית (כ-25 מ' אורך, כ-4.2 מ' רוחב), הנמשך למזרח עד לפינתה הצפונית-מזרחית של המצודה. כן נחשפו ראשי האבנים ביסודות החומה — אבני כורכר שסותתו היטב והונחו לרוחב יסודות החומה בהקפדה. על היסוד הונחו לבנים שגונן חום-אדמדם, ואלה השתמרו לרוב לגובה נדבך אחד (0.30 × 0.35 מ' בממוצע). הלבנים בשורה הצפונית ביותר בחומה הונחו כפתינים בציר מזרח–מערב, ואילו שאר הלבנים הונחו כראשים בציר דרום–צפון. ניכר כי בהנחתן ניסו הבנאים לשמור על שורות אחידות ורציפות לאורך החומה. על חלק מהלבנים באזור זה ניכרו סימנים של שרפה עזה, ששינתה את גונם; חלקם אף נצרפו. נלקחו מאזור זה דגימות לבדיקת הרכב הלבנים ולבדיקת פחמן 14. בחתך שנחפר אל תוך מפולת של לבנים סמוך לפינה הצפונית-מזרחית של המצודה נחשפו יסודות הפן הצפוני החיצוני של החומה. פן זה מורכב מאבני כורכר קטנות, שהונחו על מדרגת סלע חצובה; על המדרגה השתמרו שני נדבכים מאבני כורכר מסותתות, ועליהן — שני נדבכים של לבנים (איור 4). מתחת למפולות הלבנים שמצפון לחומה, וכן מחוץ לחומה הדרומית והמזרחית, זוהה קו ברור של טיח שגונו אפור, הנמשך מיסוד החומה בשיפוע לצפון, אולי כדי למנוע מצמחייה לגדול בין אבני החומה או להיטיב ניקוז של מי נגר עילי מהחומה עצמה. ממערב וצמוד לחדר C, מתחת להצטברות של חומר לבנים סחוף, נחשפה רצפת טיח שגונה אפור בהיר; הרצפה הושתתה על מילוי של חול ים טבעי מפולס, שפיצה על שיפוע הסלע הטבעי. על הרצפה נמצא שבר קטן מאריבלוס (Aryballos) קורינתי מוקדם.
בין שטחים C ו-E, צמוד לחומה המזרחית, נחשף חדר (5.0 × 5.5 מ'), שבמרכזו קיר מחיצה הבנוי מלבנים שגונם אפור. בפינה הדרומית-מזרחית של החדר נמצאו מתחת למפולות של לבני בוץ וטיח שברים משלושה סירי בישול יווניים שהתחברו ברפאות, אולפה (Olpe), וכן שברים של כלים נוספים, ביניהם קערה מקומית קטנה. בין הפינה הצפונית-מזרחית של המצודה לשורת החדרים המרכזית נחשף קטע מהחומה המזרחית שהשתמרותו טובה (3.2 מ' רוחב).
 
שטח E. בשנת 1986 חשף רייך (תשמ"ט) את היחידה המזרחית (6.5 × 11.0 מ'), הצמודה לחומה, ובה מרחב מלבני בציר צפון–דרום (חצר? 3.0 × 6.5 מ'), שני חדרים רבועים ממערב לו וחדר נוסף מדרום, שנבנה בציר מזרח–מערב. החפירה בחדר זה, שנחפר בחלקו על ידי רייך, הושלמה. כן נחשפו שתי יחידות ממערב, הדומות במידותיהן ובחלוקה הפנימית שלהן ליחידה המזרחית. בחדר הדרומי של היחידה האמצעית, מתחת למפולות לבנים ושברי טיח, נחשפה רצפה עשויה מחומר לבנים שהונחה על הסלע. על הרצפה נתגלו חרסים ממגוון כלים, ובהם אמפורה מסאמוס (Samos) וקנקן אגירה מקומי. כן נמצאו שברים אחדים הניתנים לרפאות, השייכים לגביע איוֺני (Ionian cup). צמוד לקיר הצפוני של החדר נחשפו שרידיו של מתקן רבוע המורכב מלבני בוץ שהונחו בניצב לקיר (אח?); במרכז המתקן נמצאו שברי פחם רבים, ועל הלבנים ניכרו סימני שרפה (איור 5). ממערב ליחידה המערבית נחשפה סמטה שהפרידה בין היחידות שבשטח E ליחידה נוספת (שטח L), שבעבר נחשף ממנה רק הקיר המערבי (Naveh 1962).
 
שטח F. בחלק הדרומי-מזרחי של המצודה נחשפה בעבר ערמת אבנים (כ-6 × 12 מ׳); נווה החל בחפירתה (Naveh 1962), ורייך חפר קטע בחלקה הצפוני-מזרחי. השוואה בין תצלומי ארכיון מחפירתו של נווה לשטח טרם החפירה הנוכחית מלמדת כי חתך החפירה שערך נווה קרס וכוסה בהצטברות של חול נושב. חפירת מפולות האבן מפני החתך שערך נווה ופירוק מפולות נוספות במרכז ערימת האבנים חשפו קווי מתאר של מבנה מלבני שהיה קבור תחתיה. נראה כי המבנה מורכב בחלקו מאבני היסוד שנשדדו מאזור החומה הדרומית והמזרחית של המצודה ומיסודותיהם של חלק מהמבנים שהיו צמודים לחומה הדרומית (ר' שטח K, להלן; איור 6). תכלית המבנה אינה ברורה די הצורך. בין אבני המפולת נתגלה ממצא קרמי דל וקליעים העשויים ללמד שהמבנה שימש, לפחות בחלקו, כעמדה צבאית במהלך התקופה העות׳מאנית המאוחרת או בימי המנדט הבריטי.
 
שטח K. בין שטח E לשטח זה מפרידה סמטה ברוחב של כ-2 מ'. שטח זה הופרע בחלקו, ככל כנראה במהלך התקופה העות'מאנית, שבה נשדדו יסודותיהם של חלק מהמבנים ושל קטע מהחומה הדרומית, כנראה לצורך הקמת המבנה שנתגלה בשיא גובה המצודה (שטח F, לעיל). החפירה חשפה תעלות שוד וקטעים מיסודותיהם של קירות באזור הדרומי-מערבי של השטח. אלו מאפשרים לשחזר בוודאות יחידה אחת (היחידה המערבית ביותר), הדומה במידותיה ובחלוקת המרחב הפנימי שלה, ליחידות שנחשפו בשטחים C ,B ו-E, לעיל. ממזרח ליחידה זו נתגלו מתחת לחומר לבנים סחוף ראשי קירות בנויים מלבנים. אלה משתייכים לשלושה עד ארבעה חדרים קטנים, הקשורים כנראה לשתי יחידות נוספות שהתקיימו בשטח זה. אחד מהחדרים באזור זה נחשף בחלקו בחפירות נווה. מצב ההשתמרות של חדרים אלה היה טוב יותר משל היחידה המערבית. החדר המזרחי, הצמוד לחומה, נמצא חתום תחת מפולות של לבנים (איור 7).
 
'המלבן המערבי' (11 ריבועים)
החפירה התמקדה באזור שער המצודה (שטח A), בחדר הצמוד לחומה הדרומית ממערב לשטח G ובפינה הצפונית-מערבית של המצודה (שטח M). כן הוסרה הצטברות חול מעל בדלי קירות בפינה הצפונית-מזרחית של המצודה (שטח D).
 
שטח A. ארבעה ריבועי חפירה שנפתחו בצדו הצפוני המשוער של שער המצודה הבהירו כי המגדל הצפוני לא השתמר, פרט לאבנים אחדות מהיסודות שנותרו באתרן וכן חציבות בסלע שנועדו לקליטת אבני היסודות. שני חדרים בחלקו הדרומי של מכלול החדרים שחשף נווה מדרום לשער (Naveh 1962) נחפרו אף הם: חדר (16; איור 2) וחדר/מבנה (18). נווה חשף בחפירותיו את מתאר הקירות החיצוני של חדרים אלה, אך לא חפר אותם.
בחדר 16 (2.6 × 3.4 מ') נחפרה הצטברות חול מעל למפולות של חומר לבנים מעורב בטיח. בחדר/מבנה 18 נחפרה הצטברות חול, ומתחתיה נחשפה שכבת מפולת עבה (כ-1 מ' עובי מרבי) של חומר לבנים שהתמוטט מקירותיו של החדר. מתחת למפולת זו נתגלה חדר אורך (3.4 × 7.0 מ') שהכניסה אליו נעשתה בין שתי אומנות הבולטות מקצה קירות האורך. לוח אבן מגיר קשה שימש אבן סף. כמחצית משטחו הצפוני של החדר/מבנה רוצף בצדפים מסוג נעמית שהונחו בצפיפות, כך שצידן הקמור פונה כלפי מעלה. הצדפים שוקעו אל תוך שכבה דקה של טיח אפרפר שהונח על מילוי חול (0.1 מ׳ עובי). בערך במרכז קטע זה של הרצפה נמצא אזור שלא רוצף בצדפים (0.50 × 0.95 מ'), ממנו ניתן ללמוד על תשתית הרצפה. על גבי רצפת הצדפים נתגלו חרסים אחדים, ובהם כלי אגירה, בישול, הגשה ושתייה, שחלקם מייצור מקומי וחלקם מיובאים. מדרום לקיר הדרומי של חדר/מבנה 18 (Naveh 1962: L15), נחפרה הצטברות חול מעורבת בכמות גדולה במיוחד של כלי ייבוא. אלו מצטרפים לכלים דומים שנתגלו בחפירותיו של נווה באזור זה.
 
שטח D. החפירה בשטח זה התמקדה בהסרת הצטברות של חול מעל ליסודות של קירות שנווה חשף בעבר (Naveh 1962).
 
שטח G. נחפר ריבוע צמוד לשטח G ממערב וצמוד לפן הפנימי של החומה הדרומית, ונחשפו ראשי קירות השייכים כנראה ליחידה נוספת באזור זה: חדר קטן (2.0 × 2.8 מ׳) שנבנה בניצב לחומה הדרומית. מפולות של חומר לבנים בגבולות חדר זה נחפרו בחלקן. בחפירה נמצא ראש חץ מברזל, שדומים לו נמצאו בחפירות נווה בשטח A (Naveh 1962).
 
שטח M. נפתחו כשישה ריבועי חפירה, ונחשפו שני חדרים צמודים שנבנו בניצב לחומה המערבית. בחדר הצפוני (3.4 × 7.0 מ') נתגלו שלוש אומנות עשויות לבני בוץ, הערוכות בציר מזרח–מערב ומרוחקות 1.0–1.2 מ׳ זו מזו (איור 8). על גבי האומנה המזרחית נמצאה אבן מגיר קשה שצדה המזרחי שחוק. היעדר מפלס רצפה בחדר זה עשוי ללמד כי האומנות נבנו אל תוך מילוי קונסטרוקטבי, ונועדו אולי לתמוך בגרם מדרגות שהוליך אל ראש החומה.
 
הממצא
הממצא הקרמי מהחפירה הנוכחית דומה בעיקרו למכלולי כלי הייבוא והכלים המקומיים שפורסמו בעבר (רייך תשמ״ט; Naveh 1962; Fantalkin 2001), והוא מתוארך ברובו לשלהי המאה הז' לפסה"נ. ראוי לציון האחוז הגבוה של ׳גביעים איוניים' שנתגלו במכלול, כמו גם של ׳סירי בישול יווניים׳, ואמפורות מיובאות ממגוון טיפוסים, למשל ממילטוס וסאמוס; על חלק מהכלים נמצאו חריטות ותווי יוצר. חלק ניכר מהחרסים שנאספו בחפירה היו פריכים, וסימני העיטור שנשאו נשחקו בחלקם כמעט לחלוטין. בשטחים E ו-F נאספו שברים ספורים של כלים מהתקופה העות׳מאנית – ימי המנדט הבריטי, אולם אלו נמצאו באחוזים זניחים יחסית.
עוד נמצאו פריטי מתכת, בעיקר מברונזה, ובהם ספטולה, מחט, משקולת דיג מעופרת ומסמרים. בפני השטח נמצאו שני מטבעות המתוארכים לימיו של אנטיוכוס הג' (242187 לפסה"נ), המצטרפים למטבע זהה שנמצא באתר או בסביבתו הקרובה בסיור שערך ע' קלונר בשנות ה-80 של המאה הקודמת (רייך תשמ״ט). ממצא כלי האבן כולל שברים אחדים ממגוון כלי שחיקה ומשקולת אבן קטנה; חלק מהאבנים אינן אופייניות לארץ ישראל. כן נמצאו אבני פומיס בגוון צהבהב בהיר, באזורים שונים של המצודה, וכמות מועטה מאוד של צור, בעיקר בפני השטח. יש לציין את היעדרן המוחלט של עצמות בעלי חיים באתר, אף שחלק ניכר מהסדימנט שנחפר עבר סינון מלא.
 
סיכום
החפירה בחלק העליון של המצודה השלימה במידה רבה את התכנית באזור זה. העבודה בשטח K, הצמוד לתוואי החומה הדרומית והמזרחית, סייעה להבהיר את ההיקף הנרחב של ׳שוד האבנים׳, שהביא להסרתם של קטעים שלמים מיסוד החומה ומיסודותיהם של חלק מהמבנים. בירור היקף פעילות זו חשוב כדי לדעת אלו מהאזורים בחלק זה של המצודה מופרעים. שתי היחידות הנוספות שנחשפו בשטח E מסייעות בהגדרת מאפייני תכנית יחידת המגורים האופיינית למצודה, שנראה שהייתה סדורה ונוקשה למדי, וניתן להגדירה כבית שלושה מרחבים; תכנית זו ניכרת גם בשטחים B ו-K. השרידים שנתגלו בשטח C שונים בתוכניתם ובמאפייני הבנייה שלהם משטחים B ו-E, וייתכן לפיכך שהיו בעלי תכלית או ייעוד אחרים; אפשר שהדבר קשור בחלוקה מרחבית המאוחרת לשלב הבנייה המקורי, אולם הנחה זו מצריכה בדיקה נוספת.
רצפת הצדפים שנתגלתה בחדר 18 מצטרפת לקטעים נוספים של רצפות צדפים שחשף נווה (Naveh 1962:94) בחצר 17 בשטח A, והיא ייחודית בממצא בארץ ישראל משלהי המאה הז׳ לפסה"נ. בחפירת המצודה בתל כודאדי נחשפה רצפת צדפים שיוחסה לשלב IV, שטל ופאנטאלקין (196:2009–201) הציעו לתארך למן שלהי המאה הח' ועד למחצית הראשונה של המאה הז' לפסה"נ. עיטור בצדפים מוכר בדרום הלבנט מתקופת הברונזה התיכונה בתל אל-עג׳ול, שם נתגלה ספסל מכוסה בצדפים (Petrie 1931:6, Pl. XII). רצפות צדפים מוכרות למיטב ידיעתנו משני אתרים המתוארכים למאה הי"ג לפסה"נ: תל מגידו — סמוך לארמון משכבה VIII (Loud 1948: Figs. 50, 52, Area AA, Stratum VIII–VIIB), ותל קאזל בדרום החוף הסורי, שם נתגלה מבנה בחלקו הדרומי-מזרחי של האתר שבו רצפות צדפים וכן צדפים שכיסו את הקירות (Badre 2006:80, Area II). רצפות צדפים הדומות במאפייניהן לרצפה במצד חשביהו נתגלו באתרים שזוהו כמושבות פיניקיות בדרום חצי האי האיברי ובפורטוגל, ותוארכו למאות הח'–הו' לפסה"נ (Escacena and Vázquez 2009; Ein-Mor, Mermelstein and Kobrin Forthcoming).