שטח החפירה (כ-50 מ"ר) נמצא במדרון דרומי של גבעה גירנית ברום 80 מ' מעל פני הים, הנמצאת בין שרידי הכפר בירווה במערב, ואתר קטן, ועארת אל-מוע'ייר במזרח (איור 1). נחפרו שני מתקנים ובריכת אגירה, אשר התגלו במהלך סקר שנערך במקום בעבר (אבו ריא 2010א: נקודות 1, 3, 4). בסקרים ובחפירות שנערכו במקום במשך השנים נחשפו שרידי מבנים, מחצבות ומתקני חקלאות, השייכים ליישוב שראשיתו בתקופה הרומית ושיאו בתקופה הביזנטית, שעל גביו שכן הכפר הנטוש בירווה (סקרים: שטרן תשנ"ז; אבו ריא 2010א; 2010ב; אבו ריא ושפירו 2011; להמן 2012. חפירות: ואהיב, קפיטייקין ופרחי 2006; כהן 2007; 2008; פורת וגצוב 2010).

 

גת (איורים 2–4). על גוש סלע מנותק ונטוי נחשפו בור רבוע (L101; כ-0.7 × 0.7 מ', 0.35 מ' עומק) ששימש כנראה בסיס למתקן סחיטה שלא שרד, ובור איגום מלבני הרוס בחלקו (L102; כ-0.8 × 1.8 מ', 1.2 מ' עומק), המחוברים בתעלה חצובה (1.2 מ' אורך, 0.15 מ' רוחב, 0.35 מ' עומק; איור 3). בדופן המזרחית של בור האיגום נחצבו שתי מדרגות ובפינה הדרומית-מערבית של רצפתו בור עגול חצוב ששימש לאיסוף שאריות (0.3 מ' קוטר, כ-0.15 מ' עומק; איור 4). לא התגלה ממצא מתארך.
 
מתקן מיצוי (איורים 2, 5). על משטח סלע קטן נחשף מתקן חצוב שכיוונו צפון–דרום, הכולל בור עגול (L201; כ-0.6 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק) ובור איגום מלבני (L202; כ-0.7 × 1.2 מ', 0.35 מ' עומק), המחוברים בתעלה קצרה ורדודה (0.15 מ' אורך, 5 ס"מ רוחב). בצדו המערבי של בור האיגום חצוב בור עגול ששימש לאיסוף שאריות (0.3 מ' קוטר; כ-0.15 מ' עומק). לא התגלה ממצא מתארך. תפקידו של המתקן אינו נהיר אך נראה ששימש למיצוי נוזלים (גת? בית בד?).
 
בריכה (איור 6). בשקע טבעי מקביל למדרון, התגלתה בריכה מלבנית (כ-30× 15 מ', 2–3 מ' עומק), תחומה מדרום בסוללת עפר, ומצפון הייתה תחומה במקור בקיר מאבני גוויל גדולות ובינוניות. בסוללה נחפר חתך (2 × 5 מ', 1.2 מ' עומק מרבי). לסוללה שני צדדים משופעים (איור 7), ויש בה שתי שכבות (0.5 מ' כל אחת), העליונה מעפר חום והתחתונה מעפר אפור מעורב בחוואר. לא התגלו ממצאים מתארכים. בריכות עונתיות דומות מוכרות בקרבת כפרים עתיקים, אך מיקומה של זו, הרחק מהכפר, יוצא דופן. בשלב מאוחר, כנראה בשלהי התקופה העות'מאנית, נבנו לרוחב הבריכה שתי מדרגות חקלאיות מקבילות, והשטח הוסב לחקלאות מסורתית.  
 
נראה כי הגת ומתקן המיצוי היו חלק משטח חקלאי בתקופות הרומית והביזנטית. את הממצאים ניתן לייחס כנראה לאתר בירווה הגדול יותר.