בצפון השטח שנחפר נחשפו שלושה קירות שדה (איור 1:3–3) בנויים מאבני שדה במגוון גדלים בערמה מאורכת, שלושתם צמודים לסלע במערב הוואדי, משתרעים מזרחה ונחתכים באפיק הזרימה, שכיוונו דרום–צפון. במזרח הוואדי לא נראים סימנים להמשך הקירות. הכיוון שלהם – בניצב לזרימת המים – איפשר להם לאצור מעט מי נגר עִלי וסחופת לס בעת שיטפון, ובכך לשפר במעט את כמות הצמחייה הטבעית בעונת המרעה הבאה.

קיר השדה הצפוני (איור 1:3) השתמר לגובה מרבי של 0.6 מ', כמחציתו מתחת לפני השטח כיוון שכוסה בסחף עם הזמן. לבניית הקיר הוערמו בקו גס אבני שדה (0.3–0.5 מ' אורך). קיר השדה האמצעי (איור 2:3) דומה בבנייתו לקיר הצפוני והשתמר לגובה של כ-1.4 מ', כמחציתו מתחת לפני השטח. הקיר הדרומי (איור 3:3) השתמר לגובה של כ-1 מ', בנוי בחלקו מאבנים גדולות (כ-1 מ' אורך) וייתכן שבסיסו היה חלק ממבנה שנהרס בשטפונות. במדף הסלע הסמוך אליו נבנתה מטמורה (מחסן שטח בדואי) בבניית קיר מאבני שדה שטוחות מתחת למדף סלע (W150; איור 3: חתך 1–1, איור 4).
 
מדרום לקירות 1–3 נחשפו מבנים (איור 4:2–8).
מבנה 4 מורכב משני קירות בנויים אבני גוויל על הקרקע הטבעית (W114 ,W102, כ-1 מ' עובי; איורים 5, 6) היוצרים מתאר סגלגל וככל הנראה היו קיר אחד. הפן הפנימי של הקירות בנוי ברובו מאבנים הניצבות על צדן הצר, לאורך, ובחלקו מארבעה נדבכים של אבנים צרות לרוחב (איור 7). בדל בנייה של קיר פנימי (W119) חילק את החלל ויצר אולי אזור אחסון. בסיסי קירות 114, 119 בצפון דומים בגובהם (830.11, 830.12 מעל פני הים בהתאמה) וסביר שזה היה גובה רצפת המבנה. בפינה הדרומית-מערבית של המבנה הוצבו אבנים זקופות, אחת מהן גדולה במיוחד ביחס לאבני הבנייה (כ-0.8 מ' גובה), וכמה אבנים שטוחות שיצרו פינה מוגבהת מעל גובה הנדבך התחתון של הקיר (איור 5: מסומנות באפור בתכנית ובחתך, איור 7). לא התגלו ממצאים המעידים על שימושה של פינה מיוחדת זו. בתוך המבנה (L101) נתגלתה הצטברות ארכיאולוגית (כ-0.5 מ' עומק), ללא שכבות מובדלות ונתגלו חרסים המתוארכים לתקופות הנבטית, הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה וכן פסולת מהמאה הכ' בהצטברות העליונה (40 ס"מ).
מבנים 5 ו-6 צמודים זה לזה (איורים 5, 8) ולשניהם קיר ששרד בחלקו הדרומי (כ-1 מ' עובי), היוצר מתאר כללי מעוגל, או מעוגל למחצה. מהפרשי הגבהים בין שני הקירות (W116 ,W112) נראה כי מבנה 6 נבנה אחרי מבנה 5 וביטל חלק מהקיר שלו. לחילופין ייתכן שאלו מתקנים מוקפים בחלקם, והפרש הגבהים נסמך על המדרון הטבעי המשתפל מעט מזרחה. במבנה 5 (L111) לא זוהתה רצפה או מפלס חיים ולא התגלו ממצאים. למבנה 6 (L106) מפלס חיים של אדמה מהודקת (כ-5 ס"מ מעל הגובה התחתון של הקיר). ממערב צמוד אליו חדרון מלבני בן שלושה קירות (W118 ,W112 ,W104), מרוצף באבנים שטוחות, בגובה רצפת האדמה המהודקת ממזרח לו. מצפון לחדרון מעידים בדלי קירות על חלקים נוספים שהיו למבנה ולא שרדו. מעט החרסים שהתגלו בהצטברות שבתוך מבנה 6 הם מהתקופה הביזנטית.
השטח שבין מבנה 4 למבנים 5 ו-6 כוסה בהצטברות (כ-5–10 ס"מ עומק) של אדמה טבעית ובה כתמי אפר, מעט חרסים, מוקדים מעוגלים (L128 ,L127 ,L125) ללא אבנים תוחמות ואבנים קטנות שרופות רבות. השכבה הזו נמצאת על שכבה של קרקע טבעית – לס צהבהב, קשה ועתיר חצצים, ונמצאה גם מתחת לקירות 104 ו-118, המערביים של מבנה 6.
בדרום שטח החפירה, עדיין בוואדי אך באזור גבוה במעט משאר שטחי החפירה, נחפרו שני מבנים מעוגלים (איור 9).
מבנה 7 מעוגל (W131, כ-1.5 מ' עובי; איור 10). בתוכו הצטברות (L107) של קרקע בהירה ואחידה לכל העומק ובה חרסים מכמה תקופות: הברונזה הקדומה, הרומית-נבטית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה. צמוד אליו מדרום-מערב מבנה מלבני מאבנים ניצבות (W133) ללא ממצאים, ייתכן שזו קבר או מתקן אחסון.
מבנה 8 (איור 10) הוא ערמת אבנים מעוגלת (W132 ,L109), ייתכן טומולוס. לא התגלה בו כל ממצא. מדרום למבנים 7 ו-8, במעלה הוואדי, פגעה שפוכת של פסולת אבנים מודרנית מהעשור האחרון בפני השטח ולא ניתן לזהות סימנים לפעילות אנושית קדומה.
קירות כל המבנים עבים, לפחות שתי שורות של אבנים לרוחב, בנויים מאבני גוויל, ולא נבנו על הסלע הטבעי אלא מעל שכבת האדמה הדקה שכיסתה אותו. כולם, פרט למבנה 8, בנויים מכמה נדבכים. לארבעה מחמשת המבנים אין רצפה של ממש, והם נבנו הישר על הקרקע הטבעית; למבנה 6 רצפה מאדמה מהודקת ומאבנים שטוחות. היחסים הסטרטיגרפיים בין המבנים לא התבררו, מלבד השכבה של הצטברות הפעילות שכללה מוקדים, פיזור אפר וממצאים, שזוהתה מתחת לחלקו המערבי של המבנה והמשיכה צפונה. החרסים במבנים, מתקופות מעורבות, אינם מסייעים בזיהוי תקופת הבנייה ותקופות השימוש בהם.
נמצאו 215 חרסים, 23% מהם היו שברי גוף שחוקים וקטנים שאינם ניתנים לזיהוי. מהחרסים המזוהים 6% מתקופת הברונזה הקדומה, בהם קערה (איור 1:11). 8% מהחרסים הם מהתקופות הרומית והנבטית: קערות (איור 2:11–6), קנקנית או גביע מחופה(איור 7:11) ופך (איור 8:11). קערה ופכית מן התקופה הרומית (איור 9:11, 10 בהתאמה). רוב החרסים (60%) מהתקופה הביזנטית, בהם בעיקר סירי בישול (איור 11:11–14). מהתקופה האסלאמית הקדומה זוהו שבעה חרסים – 3% מהמכלול, בהם סיר בישול (איור 1:12), קנקנים (איור 2:12, 3), נר (איור 4:12) ושבר גוף מעוטר (איור 5:12).
הממצא הקרמי מתוארך לשש תקופות ונמצא בכל המבנים וביניהם ללא הפרדה מרחבית או סטרטיגרפית; לפיכך הם מתארכים רק את התקופות שבהן הייתה באתר נוכחות אנושית.
למיעוט הממצא הקרמי – 215 חרסים (כולל שברי גוף) מחפירה של 750 מ"ר שכללה ניפוי חלקי – יש שני הסברים; אחד, הוא סמן להיקף ההתיישבות, ומעיד על תקופות שימוש קצרות באתר שבהן לא הצטברה כמות גדולה של אשפה ביתית. שני, הוא תוצאה של תהליכים טפונומיים שכללו בעיקר הסעת הממצאים מפני השטח בזרימת המים השנתית בחורף. נראה שהנוכחות האנושית באתר הייתה בעונות האביב והקיץ, ואילו בחורף, לא רק שהאתר נותר עזוב, אלא גם לא ננקטו פעולות להגנה על המבנים מסחיפת המים (קירות ההטיה הם במורד הוואדי ולא מגנים על המבנים).
נמצאו פריטים נוספים שלא ניתן לתארכם: חרוז אבן כתום (איור 6:12) שהתגלה סמוך לפני השטח, צמיד מתכת (איור 7:12) ומטבע שמצב השתמרותו לא איפשר זיהוי. כן התגלה כלי אבן מעוגל (איור 8:12) שלו פן שטוח. הכלי שימש לכמה סוגי פעילות: יש לו פן שחוק ופן אחר שעליו סימני הכאה. מעט עצמות בעלי החיים הן של יונקים בגודל בינוני, אולי צאן.
במכלול הצור 244 פריטים (טבלה 1), רובם פסולת מתעשייה נתזית של ייצור כלי צור, מצור מקומי הזמין בוואדיות הסמוכים ומעט מהם כלי אד-הוק וגרעינים. רוב הפריטים הם נתזים (איור 1:13), מעט להבים (איור 2:13, 3). הכלים כולם כלי אד-הוק (איור 3:13–6).הגרעינים הם גרעיני נתזים וגרעיני להבים ונתזים (איור 7:13–9).
מקורם של 220 מפריטי הצור הוא מלוקוסים של פני שטח. האתר של מצפה רמון נמצא בוואדי שיש בו זרימת מים עונתית מדרום לצפון – גם בזמן החפירה בימי גשם – ועל השלוחה שמדרום לאתר נמצאים מחשופי צור שנוצלו לייצור כלי צור במהלך כמה תקופות. סביר שמקורם של הפריטים אינו באתר עצמו, אלא מעט דרומה לו, בגבעה שבה הן מחשופי צור הן אזורי ייצור צור (אורון ולביא 2018).
טבלה 1. פריטי הצור
טיפוס
N
%
גושים
38
16
שבבים
45
18
פריטים ראשוניים
16
6
נתזים
92
38
להבים
9
4
סה"כ פסולת
200
82
גרעינים
18
7
כלים
26
11
סה"כ 
244
100
 
תיארוך OSL נעשה לשתי דגימות מהחפירה: מתחת לקיר 102 בחלקו המזרחי התיארוך הוא ל-1600 ש' לפני זמננו, ותיארוך מהקרקע הסטרילית, מתחת לשכבה הפעילות האנושית, הורה על 4900 ש' לפני זמננו. שני התאריכים מתאימים למידע על האתר מהחפירה: העדות הקדומה ביותר לנוכחות באתר כפי שמשתקפת בממצא הקרמי היא מתקופת הברונזה הקדומה, והתקופה העיקרית השנייה היא הביזנטית.
תיארוך של היחידות האדריכליות באתר אינו אפשרי בשל ערבוב הממצאים מתקופות אחדות בתוכן. היחסיות הסטרטיגרפית היחידה היא של מבנה 6, שייתכן שבנייתו מאוחרת למבנה 5 ומאוחרת לשכבת הפעילות שבה המוקדים שבינו לבין מבנה 4. השימוש במבנים היה רב-תקופתי וארעי במהותו. ראשית הנוכחות באתר הייתה בתקופת הברונזה הקדומה ולאחר תקופת פער, נמשכה בתקופות הנבטית, הרומית, הביזנטית, האסלאמית הקדומה וכן במהלך המאה הכ'. על פני השטח התגלו עדויות לנוכחות ארעית באתר בדורות האחרונים, ומבקרים בחפירה העידו על מרעה תקופתי של רועים בדואים בוואדי, עד לשנות ה-70 של המאה הכ'.
 
הממצאים מהחפירה במצפה רמון מייצגים פעילות של נוודים פסטורליים המאופיינת בנוכחות קצרת-טווח באתרים ועם זאת חזרה אל אתרים מוכרים פעם אחר פעם. המבנים המעוגלים, שרידי התרבות החומרית המעטים מאוד, תעלות ההטיה הקטנות והטומולוס הם מהממצאים המייצגים של הנוודים הפסטורליים של הר הנגב בתקופות שבהן היה מאוכלס האתר: הרומית-נבטית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה.
החפירה באתר מעשירה את התמונה שהתקבלה מסקרים ומחפירות נוספות באזור ומספרת את סיפורה של הנוכחות האנושית במצפה רמון באלף הראשון לסה"נ.