התקופה הרומית. בשטח מצומצם (כ-1.5 מ"ר) בחלקה המערבי של החפירה נחשפו שתי הצטברויות עפר, זו מעל זו, התחתונה של עפר חום בהיר (L110) והעליונה של עפר חום כהה (L109). בתוך הצטברות העפר הבהיר נחשף חלקן העליון של שתי אבנים, שהונחו בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח; האבן הצפונית היא אבן גדולה שראשה מפולס והיא בולטת משכבת העפר. צמוד לאבן הצפונית התגלו שלושה רעפים 'רוכבים' מעוגלים (imbrices; איור 3), שהונחו גם הם בכיוון צפון-מערב–דרום-מזרח זה מעל זה. הרעף התחתון השתמר בשלמותו, ובקצהו נטבעה טביעת חותם מלבנית של הלגיון הרומי העשירי פרטנסיס (LXF; איור 1:4). שני הרעפים האחרים שבורים. נראה כי הרעפים הונחו במכוון בכיוון זהה לזה של האבנים, אך שימושם אינו ברור. הצטברות העפר העליונה כיסתה את האבנים והרעפים; התגלו בה חרסים מהתקופה הרומית (המאות הא'–הג' לסה"נ?) ושברי רעפים 'שוכבים' (tegulae), שעל שניים מהם נטבעו טביעות מלבניות של הלגיון הרומי העשירי (איורים 2:4–4), האחת בכתב ראי (איור 3:4).

 
התקופה הממלוכית. בתקופה זו נבנה המבנה המשמש עד ימינו, שקורה בקמרון חבית ובו אומנות נושאות קמרונות צולבים. מהמבנה המקורי נותרה חשופה כיום רק אומנה 100 המערבית, המשולבת בקיר המערבי  של המבנה (W11), ועל כן החפירה נערכה סמוך אליה (איורים 2: חתך 2-2; 3). האומנה נבנתה מעל הצטברויות העפר מהתקופה הרומית משני נדבכי יסוד רחבים של אבני שדה בינוניות ומעליהם בנייה של אבני גזית; אל נדבכי היסוד הוצמדו ממזרח אבני שדה גדולות ובינוניות. היסוד של קיר 11 חותך את ההצטברויות מהתקופה הרומית. תעלת היסוד של קיר 11 (L108a), כמו גם חלקו הדרומי של השטח שנחפר (L108), מולאו בשכבה עבה של פסולת סיתות, הכוללת חצצים ושבבים של אבני גיר (כ-0.7 מ' עובי; איור 5); שכבה זו פילסה את השטח ושימשה תשתית לרצפת המבנה. החלק התחתון של שכבת פסולת הסיתות הכיל רק פסולת סיתות, ללא עפר או ממצא אחר, ואילו בחלק העליון של השכבה התגלו חרסים ספורים מן התקופות הרומית והממלוכית, ובהם נר צבוט עשוי ביד, שזוגג בזיגוג צהוב-חום (איור 6:6) ומתוארך למאות הי"ד–הט"ו לסה"נ. פסולת סיתות זו מלמדת כנראה כי בקרבת מקום נערכו עבודות חציבה או סיתות. על תשתית פסולת הסיתות התגלתה רצפת טיח אפור (L107) — הרצפה המקורית של המבנה מן התקופה הממלוכית — ובה כמה מוקדי שרפה קטנים, הכוללים פחם ואפר. בחלק מהשטח נחשפה הישר מעל הרצפה שכבה דקה של עפר חום-אדמדם (היא נחפרה יחד עם הרצפה). מעל כל שטח הרצפה נחשפו שכבות עבות של אפר (L102; ר' איור 5), ובהן חרסים המתוארכים ברובם למאות הי"ב–הי"ד לסה"נ (התקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית) ובמקצתם לתקופה האסלאמית הקדומה (לא מוצגים בדוח זה). הממצא הקרמי מהמאות הי"ב–הי"ד לסה"נ כולל קערות (איור 1:6, 2), סיר בישול (איור 3:6), קנקן (איור 4:6) וכלי דמוי רימון (איור 5:6). עוד התגלו בשכבות האפר שני שברים קטנים של אבני שחיקה מבזלת וכן אבן משחזת מלבנית מצפחה, שרופה בחלקה, שעוטרה בחריתה וקידוח (איור 7) והשתמרה בשלמותה. נראה כי שכבות האפר הן פסולת של שרפה שהצטברה במשך זמן רב ומקורה בקרבת מקום. מעל שכבות האפר הצטברה שכבה של עפר חום (L101), שחלקה העליון הוסר בעת העבודות במבנה טרם החפירה. בחלקו הצפוני של שטח החפירה התגלה בור (L105), מלא בעפר חום כהה תחוח, שחותך את רצפה 107 של המבנה מהתקופה הממלוכית; חלקו העליון של הבור לא זוהה, והוא נחפר יחד עם הצטברות העפר החום (L101). בהצטברות העפר 101 התגלו חרסים רבים מהמאות הי"ב–הי"ד לסה"נ (התקופות הצלבנית, האיובית והממלוכית), ובהם קערות (איור 1:8, 2), קדרת בישול (איור 3:8), פך (איור 4:8) ונר (איור 6:8). עוד התגלו בהצטברות העפר מוטות ופסולת ייצור של כבשן יוצר לכלי חרס. פסולת הייצור כוללת כלים מעוותים, שתי קערות שנותר בהם טריפוד החרס ('tripod stilt'), שנועד להפריד בין הכלים בכבשן (ר' נספח: איור 1:1, 2), וכן שבר כלי חרס קעור, שעוטר בחלקו הפנימי בדגמים צמחיים וגיאומטריים חרותים (L113; ר' נספח: איור 3:1) ושימש כנראה תבנית להכנת חלקו העליון של פך מעוטר בתבליט. ממצאים אלה מלמדים כי בקרבת מקום, ואולי אף במבנה עצמו, שכן בתקופה הממלוכית בית יוצר לכלי חרס. ייתכן שהצטברות שכבות האפר קשורה לכבשן זה.
 
החפירה נערכה במבנה בן ימינו, ובה נחשף שלב הבנייה המקורי של המבנה שנבנה בתקופה הממלוכית. נראה כי שכבת פסולת הסיתות שפילסה את השטח ושימשה תשתית לרצפה המקורית של המבנה, מקורה במחצבה שפעלה בקרבת מקום. שכבות האפר וכן המוטות ופסולת הייצור של הכבשן שהתגלו במבנה מלמדים על קיומו של בית יוצר לכלי חרס, ששכן במבנה או בקרבתו בתקופה הממלוכית. המבנה נבנה הישר מעל הצטברויות וממצאים מהתקופה הרומית (המאות הא'–הג' לסה"נ), המלמדים אולי כי במקום שכן מבנה בן תקופה זו.