בחודש מרס 2017 נערכה חפירה בשכונת פסגת זאב בירושלים (הרשאה מס' 7954-A; נ"צ 222872-80/636690-97; איור 1), לקראת הכשרת שטח לפארק. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון חברת מוריה, נוהלה על ידי י' ביליג, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום שטח), ד' תנעמי (גלאי מתכות), י' נגר (אנתרופולוגיה פיזית), נ' זאק (תכנית), א' לידסקי-רזניקוב (ציור ממצא) וא' רזניצקי (מעבדת מתכות). ל' עוז ערכה במקום חתכי בדיקה טרם החפירה.
בסביבת החפירה נחשפו אתרים עתיקים רבים, ובהם ח' ראס אבו מערוף במרחק 300 מ' מדרום לחפירה (זליגמן תשנ"ג; תשנ"ד; קלונר תשס"ב: אתר 91; Seligman 1999); ח' עדאסה במרחק כ-400 מ' מצפון-מערב לחפירה (חלאילה תשנ"ו; קלונר תשס"ב: אתר 45; חלאילה ואבישר תשס"ח; זלינגר תשע"ו; הרשאות מס' 7679-A-7730 ,A); ואתר נחל זמרה במרחק כ-700 מ' ממזרח לחפירה (יוגב תשמ"ה; מייטליס תשנ"ב; קלונר תשס"ב: אתר 88).
בחתכי בדיקה שנערכו באתר טרם החפירה התגלתה מערה. מילוי האדמה בחלקה הצפוני של המערה הופרע בעקבות הוצאת אדמה באמצעות מחפרון במהלך הבדיקה והחזרתה בתום הבדיקה. במפלס הסלע שמעל למערה הובחנו שרידי מחצבה קדומה.
המערה שנחפרה חצובה בסלע ומעוגלת (כ-4.6 מ' קוטר, 1.6–2.3 מ' גובה; איורים 2–4). הרצועה המרכזית של תקרת המערה חצובה בסלע קירטון קשה, וניכרים בה סימני חציבה. בשולי התקרה, בצדיה המזרחי והמערבי, לא ניכרים סימני החציבה, אולי בעקבות פגיעה בעת הרחבת המערה לשני הצדדים בשלב מאוחר או מבליה של הסלע. רצפת המערה מנצלת את הסלע. בחלקה הדרומי של רצפת הסלע התגלה קטע קטן של ריצוף (L4; כ-0.88 × 1.30 מ'; איורים 5, 6), עשוי בקפידה מלוחות אבן במגוון מידות; הרווחים בין אבני הריצוף מולאו באבנים קטנות. מתחת לאבני הריצוף לא התגלה כל ממצא. בצד הדרומי של דופן המערה, בחלקה העליון, נחצבו שני כוכים קטנים (0.17 מ' רוחב, 0.11–0.14 מ' גובה, 0.1–0.2 מ' עומק).
מעל קרקעית המערה התגלו הצטברויות של אדמה, אבנים ומפולות סלע מהדופנות והתקרה, ומעליהן — הצטברות של אדמת סחף. הצטברות האדמה בחלקה הדרומי של המערה לא הופרעה. בחלקה התחתון של הצטברות זו (0.1 מ' עובי), הישר מעל קרקעית המערה ומעל הריצוף, לא התגלה כל ממצא. אולם, בחלקה העליון של הצטברות האדמה (L2; כ-0.1–0.5 מ' גובה מעל הקרקעית) התגלה ממצא מעורב, הכולל שברי כלי חרס, חפץ ברזל, עצמות אדם ועצמות בעלי חיים. שברי כלי החרס כוללים קערות (איור 1:7, 2) וקנקן (איור 3:7) משלהי תקופת הברזל, וכן קנקן (איור 4:7) מהתקופות הרומית מאוחרת–הביזנטית. חפץ הברזל מעוגל מעט, ובשני קצותיו פין לחיבור (איור 5:7); אפשר ששימש ידית. עצמות האדם כוללות שברים של עצמות ארוכות ושבר קטן של כיפת גולגולת, המייצגים פרט בוגר, שגילו מעל 16 שנים ומינו אינו ברור.
אפשר שבמערה היו כמה שלבי פעילות קדומים, אולם לא השתמרו מהם שרידים. הממצאים במערה מועטים ומעורבים, ולכן השימושים שנערכו בה ותיארוכם אינם ברורים. נראה כי בתקופת פעילותה האחרונה הורחבה המערה וקטע קטן ממנה רוצף בלוחות אבן. אפשר שבשלב המאוחר שימשה המערה למגורים או לאחסון. ייתכן כי המערה קשורה לח' ראס אבו מערוף, המרוחקת כ-300 מ' מדרום לה.
זליגמן י' תשנ"ג. ירושלים – פסגת זאב (מזרח א').
חדשות ארכיאולוגיות צט:47–49.
זליגמן י' תשנ"ד. חפירות בשכונת פסגת-זאב מזרח א' בירושלים. קדמוניות 103–109:104–113.
זלינגר י' תשע"ו. חר' עדסה: שינויים בדפוסי ההתיישבות בעורף החקלאי של ירושלים. בתוך ג"ד שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי וי' גדות, עורכים. חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ט. ירושלים. עמ' 107–117.
חלאילה ח' תשנ"ו. ירושלים, ח' עדסה. חדשות ארכיאולוגיות קד:85–86.
חלאילה ח' ואבישר מ' תשס"ח. ח'רבת עדאסה: חווה חקלאית בצפון ירושלים. עתיקות 91:58–122.
יוגב א' תשמ"ה. אתר נחל זמרה. חדשות ארכיאולוגיות פז:29–31.
מייטליס י' תשנ"ב. ירושלים – ואדי זמרה. חדשות ארכיאולוגיות צז:59–60.
קלונר ע' תשס"ב. סקר ירושלים: האזור הצפוני-מזרחי (סקר ארכיאולוגי של ישראל). ירושלים.
Seligman J. 1999. Agricultural Complexes at Ras Abu Ma‘aruf (Pisgat Ze’ev East A), North of Jerusalem. ‘Atiqot 38:137–170.