המבנה שבו נערכה החפירה כולל שלושה חדרים, האחד בחלקו הצפוני (1; כ-5 × 6 מ') והשניים האחרים בחלקו הדרומי (2, 3). רצפת המבנה נמוכה כדי 1.7 מ' מתחת למפלס רחוב אל-קירמי. כל החדרים מקורים בקמרון צלב. שני הפתחים המחברים בין שלושת החדרים קשותים. הקירות המזרחי והדרומי של חדר 2 דופנו בבטון, המכסה את הבנייה המקורית. בקיר הדרומי של חדר 2 נפרץ פתח נוסף, המחבר את חדר 2 אל חדר הכניסה הקטן הצמוד אליו מדרום.

בפינה הדרומית-מערבית של החדר הצפוני נפתח ריבוע חפירה (2.8 × 2.9 מ'), מתחת לרצפת בטון חדשה שנבנתה לאחר חפירה ללא אישור. נחשפו שרידים מארבעה שלבים (IIV; איורים 4–7), המתוארכים על סמך הממצא הקרמי למן התקופה האסלאמית הקדומה ועד לשלהי התקופה העות'מאנית. שלבים IV ו-III מתוארכים לתקופה העבאסית, והם קדומים לבניית המבנה. בשלב II, המתוארך למאה הי"ב לסה"נ (התקופה הצלבנית וראשית התקופה האיובית), נבנה המבנה. בשלב I, המתוארך לשלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט), נערכו במבנה תיקונים.
 
שלב IV. בחלקים המזרחי והדרומי של הריבוע התגלה מילוי עבה של עפר, שמעורבים בו אבנים קטנות וחצצי גיר (L123 ,L122 ,L120; איור 8). חלקו העליון של המילוי מהודק למפלס ישר. מילוי זה נחתך בבנייה מאוחרת. ייתכן שמילוי זה הוא שלב משנה בבנייה של שלב III, שכן הרצפה של שלב III (להלן, L119) הושתתה הישר על המילוי. הממצא הקרמי משלבים IV ו-III מחזק הנחה זו, שכן תיארוכו בשני השלבים דומה: התקופה העבאסית.
 
שלב III. בדרומו של הריבוע נחשף קיר (W125), שלו תעלת יסוד (L124). רק אבן אחת מקיר 125 ניכרת בחתך הדרומי של הריבוע (ר' איורים 5: חתך 3-3; 7). אבן זו של קיר 125 מסותתת וגדולה, ועל כן נראה כי היא שימשה בקיר בשימוש משני; אפשר שבמקור היא שימשה אבן מזוזה או סף. באמצע הריבוע התגלה בור (L121 ,L117; כ-1.8 מ' אורך חשיפה, 1.1 מ' רוחב), כנראה חלקו הדרומי של בור שפכים או בור ספיגה. בבור התגלו שברי כלי חרס, אבנים ושבר לוח שיש. תעלת יסוד 124 ובור 117/121 נחתמים ברצפה (L119), שהושתתה על המילוי משלב IV; הרצפה עשויה מאדמה כבושה, ולה תשתית של טיט חום. רצפה 119 ניגשת אל קיר 125 מצפון. בור 117/121 ורצפה 119 נחתכו על ידי קיר (W126) של מתקן מאוחר משלב I (להלן, L113; איורים 9, 10). שלב III מתוארך על סמך הממצא הקרמי לתקופה העבאסית.
 
שלב II. בשלב זה הוקם המבנה. בפינה הדרומית-מערבית של הריבוע נחשף יסוד בנוי (L118), שעליו הושתתו הקירות של פינת המבנה (W108 ,W101). יסוד 118 חותך את רצפה 119 משלב III. בקיר המערבי 101 נקבע פתח רחב; הוא נחסם בשלב מאוחר (איור 11). בריבוע החפירה נחשפה רצפת הטיח של המבנה (L114), שהושתתה על מילוי של עפר ואבנים (L116) שהונח מעל רצפה 119 (ר' איור 10). רצפה 114 כיסתה את יסוד 118 וניגשה אל קירות 101 ו-108. בדרומו של הריבוע נחשפה אומנה (W107), התומכת את המעבר הקשות שבין חדר 1 לחדר 2; היא נבנתה הישר על קיר 125 משלב III (ר' איור 7). על הפן הצפוני של אבני אומנה 107 השתמר קטע של טיח לבן, דק, שמקורו כנראה בשלב בנייה זה. שלב II מתוארך על סמך הממצא הקרמי למאה הי"ב לסה"נ (התקופה הצלבנית וראשית התקופה האיובית). ממצא זה כולל סיר בישול שלם מהמאות הי"א–הי"ב לסה"נ, שהתגלה מעל רצפה 114 ומתחת לקיר משלב I (ר' להלן, W110; ר' איור 7:14).
 
שלב I. בשלב זה נערכו כמה שינויים במבנה. הפתח שנקבע בקיר המערבי 101 הוסב לחלון. במזוזה הדרומית של פתח זה ניכר כי שבעת הנדבכים התחתונים הם חלק מהבנייה המקורית של המבנה, ואילו הנדבכים שמעליהם נבנו בשלב זה בעת הצרת הפתח והסבתו לחלון. ייתכן כי מאוחר יותר הפתח אף נחסם לחלוטין (ר' איור 11). צמוד לקיר 101 ממזרח נבנה קיר נמוך (W110), אולי יסוד של מתקן כלשהו. קיר 110 חותך את רצפה 114 משלב II. ממזרח לקיר 110 התגלה קיר (W126), התוחם ממערב מתקן תת-קרקעי מלבני (L113), כנראה בור ספיגה (איור 12); נחשף רק חלקו המערבי של המתקן. בחלקו העליון של קיר 126 הובחנה התחלה של קמרון לכיוון מזרח. סביר להניח שצדו המזרחי של מתקן 113 נתחם גם הוא בקיר שנמצא מחוץ לשטח החפירה. בתוך המתקן התגלה מילוי של עפר שחור, ובו רבדים של חצצי גיר. מתקן 113 חותך את רצפות 119 ו-114 משלבים III ו-II, את חלקו המזרחי של בור 117/121 משלב III ואת המילוי משלב IV. בכל שטח הריבוע התגלו שרידי רצפת טיח (L112; איור 13), שהושתתה על מילוי עפר מהודק; היא ניגשת אל קיר 110 ואל ראש קיר 126. בפינה הדרומית-מזרחית של הריבוע התגלה יסוד של קיר (W111), שנבנה בכיוון מזרח–מערב מתחת למעבר הקשות בין החדרים; אבני הקיר נשדדו ורק היסוד השתמר. רצפה 112 נחתכה מצפון ליסוד 111; אפשר שזה קרה במהלך שוד אבני הקיר, או בעת בניית הקיר במידה שהוא מאוחר לשינויים שנערכו בשלב I. בחפירה לא התגלתה רצפה מאוחרת לרצפה 112, אך לא מן הנמנע שחלק מהשרידים נהרסו לחלוטין בעבודות שקדמו לחפירה. שלב I מתוארך לשלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ).
 
ממצא כלי חרס
עדנה שטרן ובנג'מין דולינקה
 
בחפירה התגלה ממצא קרמי מועט, המתוארך לתקופות הביזנטית, העבאסית, הפאטימית, הצלבנית, האיובית והעות'מאנית המאוחרת. ממצא זה מסייע בתיארוך השלבים השונים בחפירה, אם כי חלק משברי כלי החרס שאריתיים ומתוארכים לתקופות מוקדמות יותר מזמנם של השרידים.
 
שלבIV . נמצא פך ממשפחת Fine Burnished Ware (איור 1:14). נראה כי משפחה זו היא המשכה של משפחת Fine Byzantine WareFBW. ההבדל בין שתי המשפחות ניכר בחומר: הכלים שהתגלו בחפירה עשויים מחומר פחות מפולם מזה של כלי FBW. איכות עבודת הקַדָרות לא השתנתה, שכן גם הכלים בחפירה מעוצבים עם דופן דקה וצרופים היטב. כלים דומים נמצאו בחפירות רבות בירושלים, ובהן למשל החפירה בחניון גבעתי (Cytryn-Silverman 2013:172, Fig. 7.5:5), והם מתוארכים לתקופה העבאסית (המחצית השנייה של המאה הח' ועד למאה הי' לסה"נ); הם המאוחרים ביותר בשלב זה ועל כן הם מתארכים אותו.
 
שלב III. התגלתה פכית (איור 2:14) ממשפחת Fine Burnished Ware, המתוארכת גם היא לתקופה העבאסית; היא מתארכת את רצפה 119 שהושתתה על המילוי משלב IV. בבור 117/121 התגלתה קערה מטיפוס כלי עזה (איור 3:14), המתוארכת למאה הי"ט לסה"נ (Salem 2009:35, Fig. 4.3:16). נראה כי קערה מאוחרת זו מקורה בחדירה מאוחרת של מתקן 113 משלב I שחתך את בור 117/121 משלב III.
 
שלב II. במילוי 116 שמתחת לרצפה 114 של המבנה משלב II התגלו קדרה מטיפוס Arched-Rim Basins (איור 4:14), הנפוצה בירושלים ובסביבתה ומתוארכת לתקופה הביזנטית (המאות הג'–הו' לסה"נ; Magness 1993:204–207, Form 1; Balouka 2013:153, Fig. 6.4:16); כוס מטיפוס Fine Burnished Ware מהתקופה העבאסית (איור 5:14; Cytryn-Silverman 2013:168–169, Fig. 7.5:1); וקערה פשוטה (איור 6:14) עשויה מחומר בהיר עם ליבה אדמדמה, שלה שפה פשוטה וזיווי חד בכתף, כמוה נפוצות בחפירות בירושלים ובסביבתה ומתוארכות לתקופות הצלבנית והאיובית (המאה הי"ב ועד לאמצע המאה הי"ג לסה"נ; Tushingham 1985:142, Fig. 35:1; Avissar and Stern 2005:82, Fig. 35:1). מעל רצפה 114 התגלה סיר בישול שלם (איור 7:14), עשוי מחומר אדום, המכיל כמות רבה של חסמים לבנים, גדולים וקטנים. לסיר אין צוואר ושפתו פשוטה ונטויה מעט חוצה. בקרקעית הסיר יש זיגוג שקוף. הסיר דומה אמנם בצורתו לסירי בישול שיוצרו בביירות והופצו בארץ ישראל בתקופות הפאטימית (המאה הי"א לסה"נ; Waksman 2011) והצלבנית (המאה הי"ב עד ראשית המאה הי"ג לסה"נ; Waksman et al. 2008:163, 178–180, Fig. 7), אולם החומר שממנו עשוי הסיר שונה מזה של הסירים מביירות (טין מפולם היטב, ללא חסמים וצרוף היטב), ולכן נראה כי הם יוצרו בבתי יוצר שונים. סירי בישול דומים לזה שהתגלה בחפירה נמצאו בחפירות נוספות בירושלים, לצד כלי בישול שיוצרו כנראה בביירות (לדוגמה, בחפירת מעלה המוגרבים; הרשאות מס' A-7038 ,A-6697 ,A-6510), ועל כן אפשר לשער כי תיארוכם דומה — המאות הי"א–הי"ב לסה"נ (לדוגמות ודיון ר' Avissar 2003:434, Pl. 19.1:12; Stacey 2004:125, Fig. 5.32:16, 17). נראה שיש לתארך את שלב II לתקופה הצלבנית וראשית התקופה האיובית (המאה הי"ב לסה"נ).
 
שלב I. רוב שברי כלי החרס שנמצאו בשלב הם כלי עזה, העשויים מחומר אפור כהה עד שחור ומתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ; Salem 2009), ובהם שברים של קנקן (איור 9:14) ופך (איבריק; איור 10:14). במתקן 113 התגלה שבר של סיר לילה, עשוי מחומר צלהב ולו שפת מדף (איור 8:14). סירי לילה השתנו אך מעט לאורך התקופות, והם מוכרים החל מהתקופה האסלאמית הקדומה. סיר זה דומה לסיר שנמצא בחפירה ברובע היהודי בירושלים, ובה הוא מתוארך לתקופה הממלוכית (Avissar 2014:239, Fig. 7.1:13, 14). שלב I מתוארך על סמך הממצא הקרמי המאוחר לשלהי התקופה העות'מאנית (המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ).
 
המבנה (חדר 1) שנבנה במאה הי"ב לסה"נ כלל כנראה גם את חדרים 2 ו-3, על פי הדמיון בבניית הקירות. על סמך תכנית המתחם (ר' איור 3) נראה שגם החדר שמדרום לחדר 3 היה חלק מאותו מבנה. היום אין גישה אל חדר זה מבית מס' 14, ונראה שהוא מחובר אל חדרי המגורים שבאגף המזרחי של אל-מדרסה אל-בדריה. על סמך תיקונים שהובחנו בקירות המבנה, נראה שהחלקים העליונים של המבנה המקורי, לרבות קמרונות הצלב, לא השתמרו, והם נבנו מחדש, כנראה בשלב I, שבו נערכו תיקוני בנייה. מסדרון הכניסה הארוך אל החצר של אל-מדרסה אל-בדריה מלמד כנראה כי היא נבנתה כאשר המבנה הצמוד לה ממזרח כבר עמד על תילו. בחזית המבנים ברחוב אל-קירמי אי אפשר להבחין בשלבי בנייה, שכן חזית זו מוסתרת בבנייה של הקמרון שנבנה מעל הרחוב. הפער הגדול בין זמן בניית המבנה (שלב II; המאה הי"ב לסה"נ) לזמן השינויים בו (שלב I; המאות הי"ח–הי"ט לסה"נ) קשור אולי לכך שהבנאים של שלב I חתכו את כל שלבי השינויים הקודמים ולא נותר מהם זכר.