שכבת פני השטח (1.0–1.8 מ') הוסרה בכלי מכני. בחפירה זוהו חמש שכבות (I–V; איור 4). שכבות V ו-VI זוהו בחתך בדיקה בכלי מכני שנערך בתום החפירה, ונחשפו בהן רצפת סלע מטויחת וקיר שזמנם אינו ידוע. שכבות I–III נחפרו ידנית: בשכבה III נחשפו שרידים של מבנה או מתקן, ובהם חדר מעוטר ברצפת פסיפס מן התקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית, השייך אולי לבית חווה או לווילה; בשכבה II זוהו תעלות שוד שנכרו בעת שוד אבני גזית מקירותיו של המבנה של שכבה III; ובשכבה I נחשפו קיר שדה ומפלסים של אבני גוויל. 
 
שכבות V ו-IV. בשכבה V (כ-3 מ' עומק מפני השטח; איור 5) נחשף קטע מרצפת סלע מוחלק ומטויח בטיח אפור. בשכבה IV נחשף מילוי שכיסה את הרצפה של שכבה V, ומעליו התגלה קיר (כ-1.5 מ' אורך חשיפה, 0.4 מ' רוחב; איור 6), שכיוונו צפון-מזרח–דרום-מערב, בנוי משורה של אבני גוויל בינוניות–גדולות שהונחו על צדן הצר והשתמרו לגובה נדבך אחד.

שכבה III. נחשף חלק ממבנה או מתקן (6 מ' אורך חשיפה, 5.75 מ' רוחב; איורים 7–9), שזוהו בו חדר (A1), שניכר כי לצדו היו חדרים נוספים, וחצר (A2). שרדו חמישה קירות
(W28 ,W27 ,W21–W19; כ-0.4 מ' רוחב), הבנויים מאבני גיר מלוכדות בטיט סידי ומושתתים באדמה חרסיתית; לקיר המערבי של החדר (W28) תוואי חצי עגול, דמוי אפסיס. רצפת החדר, פסיפס צבעוני, נחה על שני מפלסי טיח: עליון (L18; כ-3 ס"מ עובי), ששימש כנראה תשתית או תיקון להנחת אבני הפסיפס, ותחתון (L22), ששימש חלק מתשתית שבוטלה או קדמה להנחת הפסיפס.
הפסיפס (L3; כ-1.5 × 3.1 מ', 5 ס"מ עובי, 56 אבנים לדצימטר רבוע; איורים 10–12) מעוטר במערב בדגם מעגלי (1 מ' קוטר), ובמזרח — בדגם הנדסי אחר; אפשר שהייתה שם כתובת שנשדדה. לדגם המעגלי מסגרת המורכבת מארבע שורות של אבנים בגוון אדום, התוחמת פרחי לוטוס בצבעים לבן, אדום ושחור, הסדורים לסירוגין והמקיפים מעין פרח סכמתי המורכב מארבעה עלי כותרת בצבעים שחור ואדום לסירוגין; פרחי הלוטוס מעוצבים כל אחד בצבע אחד. השטח שבין פרחי הלוטוס ובין הפרח המרכזי, המשמש מעין רקע, מולא באבנים בצבעים לבן, אדום ושחור. הדגם ההנדסי שממזרח למעגל מוקף במסגרת עשויה משתי רצועות, שחורה ולבנה, המעוצבות כל אחת משלוש שורות של אבנים. המסגרת מקיפה שטיח, שנהרס כמעט כליל; נותרה ממנו פינה של מלבן המורכב ממסגרת עשויה שורת אבנים שחורות וממילוי של אבנים בגוון אדום.
המוטיבים ברצפה מעוצבים על רקע של אבנים לבנות. השוליים לצד השטיח המזרחי עוקבים אחר מִתארו המלבני ומונחים בשורות אופקיות ואנכיות. שורות של אבנים אופקיות באורך משתנה ממשיכות ומקיפות את החלק המזרחי של המעגל. בהמשך עוקבות אבני השוליים אחר המִתאר העגול שיצר הקיר האפסידלי והעיטור המעגלי. האמן השתמש באבנים בשלושה צבעים, שגודלן אחיד, אך הן עוצבו באופן סכמתי ולא מדויק. פרחי הלוטוס, המעוטרים כל אחד בצבע אחד, יוצרים תיאור שטוח. השימוש בשלושה צבעים עבור הרקע של הדגם הפרחוני במעגל, במקום ברקע לבן אחיד, תמוה, כיוון שהוא מטשטש את הדגם עד כדי קושי בזיהויו במבט ראשון. עם זאת, האמן ניסה ליצור מִחבר המתייחס למבנה החדר — שטיח מלבני בחלק המזרחי, שבו הקירות נפגשים בזוויות ישרות, ומעגל בחלק המערבי, דמוי האפסיס.
אל הקיר הצפוני של החדר (W20) ניגש קיר או קמרון (L29; מידות חשיפה 1.7 × 3.2 מ', מעל 0.88 מ' רוחב) בנוי משילוב של חלוקי נחל, אבנים שטוחות ואבני גיר באדמה חומה; הקיר ממשיך צפונה אל מחוץ לגבולות החפירה.
פתח בקיר 19, שממנו שרדה אבן סף, הוביל מהחדר מזרחה, לחצר (6 מ' אורך, 2 מ' רוחב), ששרדו בה קטעים מתשתית לרצפת טיח (L30 ,L11; כ-0.10–0.22 מ' עובי; איור 13), הממשיכה צפונה, מעבר לגבולות החפירה. הרצפה ניגשת בדרום לבור רבוע (L7; כ-1.1 × 1.2 מ', מעל 1 מ' עומק; איור 14) בנוי ומטויח בטיח הידראולי; החפירה בבור לא הושלמה עקב נביעה של מי תהום מתוך הדופן הצפונית-מערבית שלו (איור 15).
הממצאים שהתגלו בשכבה זו כללו שברי כלים — מחרס, זכוכית, מתכת ואבן — שחוקים ברובם, מתקופות שונות ומהקשרים מופרעים. בכלי החרס סיר בישול (איור 1:16) ופערורים (איור 2:16, 3) מתקופת הברזל (המאה הח' לפסה"נ); קנקן (איור 4:16) מהתקופה הרומית הקדומה (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ); קערה פשוטה (איור 5:16), קערה מטיפוס Rouletted Bowls (איור 6:16) וצינורות (לא צוירו) מהתקופה הרומית המאוחרת (המאות הד'–הה' לסה"נ). נמצאו מעט שברים של כלי זכוכית; רובם לא אינדיקטיביים והשתמרותם אינה טובה. עם זאת, שברים אחדים זוהו ותוארכו לתקופה הרומית (לא צוירו). בכלי המתכת מסמרים, פריטים שחוקים אחדים, וכנראה חלק מצמיד שחדר בתקופה מאוחרת לשכבה (איור 17). ממצא כלי האבן כלל אבן שחיקה, אבני כתישה (איור 1:18) ואבן ליטוש (איור 2:18). כן זוהו ארבעה מטבעות. מטבע אחד נמצא בדופן המטויחת של בור 7, והוא 'חיקוי' של מטבע של אלכסנדר ינאי (79/80 לפסה"נ ואילך; ר"ע 152756). שלושה מטבעות נמצאו בתוך הבור: מטבע של אנטיוכוס הד' (175–172/173 לפסה"נ, מטבעת עכו; ר"ע 152758) ושני מטבעות זהים של סוורוס אלכסנדר (מטבעת קיסריה; ר"ע 152757, 152759).

שכבה II. לשכבה זו יוחסה תעלת שוד שנחשפה בשכבה דקה של אדמה חרסיתית; נראה כי מן התעלה נשדדו אבני הגזית של המבנה של שכבה III (איור 19). מן התעלה נאסף מכלול קרמי לא אחיד, שאין בו כדי לתרום לתיארוך השכבה: חרסים שחוקים, שרובם לא אינדיקטיביים וחלקם מצולעים, וכן קדרות (איור 1:20–5) ופערורים (איור 6:20, 7) מתקופת הברזל.

שכבה I. כ-0.7 מ' מתחת לפני השטח נחשפה שכבה של אדמה חרסיתית קשה (L10; עובי 0.3–0.8 מ'; איורים 21, 22), ובה מילוי של אבני גוויל. במפלס גבוה יותר מעל האבנים נחשף קטע מקיר שדה, שכיוונו צפון–דרום (W2; אורך חשיפה 2.25 מ', רוחב 0.4–0.6 מ', גובה השתמרות 0.4 מ'; איור 23), הבנוי מאבני גוויל בינוניות–גדולות (0.4 × 0.4 מ' גודל ממוצע), שהונחו על צדן הרחב וביניהן מילוי של אבני גוויל קטנות. הממצא משכבה זו כלל מטבע מן המאה הד' לסה"נ (ר"ע 152755), וכן חרסים סחופים ושחוקים מתקופות שונות, ובהם קערות (איור 1:24, 2) מתקופת הברזל, סיר בישול (איור 3:24) ופך (איור 4:24) מהתקופה הרומית וקערה (איור 5:24) מהתקופה הצלבנית או הממלוכית. נראה כי שכבה זו מציינת שימוש חקלאי מאוחר בנחלת הקרקע.
 
ממצא צור
חמודי חלאילה
 
נאספו 44 פריטי צור, בהם ארבעה גרעינים, 25 נתזים ושמונה כלים. העדר חלק ממרכיבי ההפחתה, כמו גושים ושבבים, מנע את אפיון תעשיית הצור במאסף ואת תיארוך האתר. שלושה מארבעת הגרעינים במאסף הם גרעיני נתזים מנוצלים עד תום, ורק גרעין אחד נושא צלקות להבוניות (איור 1:25, 2). הגרעין עוצב מחומר גלם בצבע סגול, האופייני לתעשיית הצור של התקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב'; הוא נושא פטינה שקופה ועליו סימני גלגול, וייתכן שהגיע מאתר סמוך במעלה המדרון.
שבעה משמונת הכלים עוצבו מחומר גלם מקומי, שלו מרקם עדין בצבע חום בהיר; כלי אחד עוצב על צור בצבע אפור בהיר. הכלים נחלקים לארבעה נתזים משובררים, להב משוברר אחד, שני מרצעים וגרזן אחד. הנתזים קטנים, והשברור שלהם מוגבל לאחד הצדדים. אחד המרצעים עוצב על נתז גדול ומשוברר; שתי שקערוריות הבליטו את חוד המרצע הנמצא על הצלע הימנית של הכלי (איור 3:25). הגרזן הוכן כנראה מחלוק מוארך; הוא עוצב תחילה בהתזות גסות כדי להכין את מתארו, ולאחר מכן קצותיו עוצבו בדיקוק דו-פני עד שלא נותרה קליפה על משטחם. בקצה הגרזן ניכרת פגיעה בתהליך הייצור אשר גרמה להשלכתו בטרם הושלם עיצובו. בגודלו ובמתאר שבו עוצב הוא דומה לכלי דו-פני שנתגלה בסביבת החפירה, המתוארך לשלב הקדום בתקופה הניאוליתית הקדם-קרמית ב' (Khalaily et al. 2007).
אופי מאסף הצור והיעדר מרכיבים אינדיקטיביים בו הקשו על הגדרתו מבחינה טכנולוגית-טיפולוגית ועל תרומתו לתיארוך החפירה. עם זאת, אפשר לשער שמקור חלק מפריטי הצור, ובמיוחד הגרזן, הוא מהאתר הניאוליתי הקרוב שנחפר בעבר, והיתר הם תפזורת צור אקראית.
 

בחפירה נחשפו שרידים קדומים מתקופות לא ידועות (שכבות IV ,V), ומעליהם שרידים של מבנה או מתקן מן התקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית (שכבה III). המבנה כלל חדר מערבי ובו רצפת פסיפס צבעונית וחדרים נוספים, שנחשפו רק בחלקם, הערוכים סביב חצר פתוחה ובה בור מטויח שזרמו בו מי תהום. ייעודו של המבנה אינו ברור די הצורך, אך אפשר שזרימת מי תהום בבור שבחצר המבנה מעידה על שימוש הקשור לאגירת מים. ברם, אי אפשר לשלול את האפשרות שזהו מתקן חקלאי או תעשייתי ששימש לסחיטה או לדריכה, כגון ייצור שמן או יין. נראה שהיעדר זיקה ברורה בין שרידים אלה לבין מכלול הולכת המים בעין מקלף (Greenhut and De Groot 2009:56–60; איור 2: שטח F) מחזק פרשנות זו. ייתכן שהשרידים שייכים למכלול בית חווה או וילה שהמשכו נחשף כ-50 מ' מצפון-מזרח לשטח החפירה; שכבת הייסוד של המכלול תוארכה לתקופה הרומית המאוחרת, ושכבת הנטישה — לתקופה הביזנטית המאוחרת (קיסילביץ ואחרים 2014; Greenhut and De Groot 2009: 24; איור 2: שטח A, שכבה II).
תיארוך הקמת קטע המבנה שנחשף בחפירה הנוכחית לתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית מתבסס על דגם הפסיפס בחדר המערבי ועל הקשר האפשרי בינו לבין הבית חווה/וילה. מכיוון שהממצא שנאסף מתעלות השוד של המבנה (שכבה II), מתוך המבנה ומחוצה לו כלל חומר סחוף ומעורב, שמקורו כנראה בתל הסמוך, לא היה בו כדי לסייע בתיארוך המבנה. נאספו דגימות של טיח מהמבנה, אך גם אלה לא סייעו בתיארוך פרק הזמן שבו המבנה נוסד או ננטש. נראה כי בשלב כלשהו פולסו שרידי המבנה ותוצאות השוד של קירותיו (שכבה II), והשטח הוסב לשימוש חקלאי; משלב זה השתמר קיר שדה יחיד (שכבה I), הקשור אולי לכפר הערבי קאלוניה.