נוקה ונחפר מחדש מבנה מלבני (7.3 × 11.4 מ'; איורים 2, 3) מתקופת הברונזה הביניימית, הבנוי על משטח סלע שפולס, הוחלק ושימש רצפה; הקירות החיצוניים של המבנה (W15 ,W13–W11) בנויים ברובם בנייה יבשה מפן אחד של אבני גוויל בינוניות וגדולות, הפן החיצוני שלהם שומר על קו ישר והם מתנשאים לגובה מרבי של שני נדבכים (0.7 מ'). קיר 13 דו-פני, ובו ליבה מאבנים; בחלקו הדרומי פן פנימי, ואילו הפן החיצוני התמוטט החוצה (איור 4). שלושה מהקירות החיצוניים של המבנה נמצאו שלמים וללא פתחים; בקצהו הצפוני של קיר 13 וברבע הדרומי שלו זוהו שני קטעים חסרים קצרים שאורכם פחות מ-1 מ', כנראה מקום הפתחים של המבנה.

פנים המבנה חולק לשני חדרים גדולים (L107 — כ-4.4 × 6.5 מ'; L109 — כ-2.7 × 4.1 מ') ולארבעה מתקנים או חדרים קטנים (L113–L111 ,L108; איור 5), אולי ממגורות. החלוקה לחדרים/מתקנים נעשתה במחיצות בנויות אבני גוויל קטנות ובינוניות המגובבות ללא סדר, שהשתמרו לגובה מרבי של 0.65 מ' (W19–W16 ,W14).
בחלק הדרומי של קיר 12 נמצא, צמוד לפן החיצוני, מתקן חצי עגול (L117; כ-1.7 מ' קוטר) שנבנה משורה אחת של אבני גוויל גדולות (W20; איור 6). משטח הסלע ששימש רצפת המבנה נמשך מחוץ לו לכל הכיוונים, משתפל במתינות מזרחה, דרומה ומערבה. זוהו בו ספלולים אחדים שנחצבו ללא תבנית ברורה.
 
האתר נחפר בעבר, ולכן נמצאה כמות קטנה יחסית של ממצאים (איורים 7–9). אלה כוללים כ-30 חרסים, שרובם נמצאו בחדר 107. זוהו מהם חמישה: שתי שפות של פערור, אחת מעוגלת (איור 1:7) ואחת חתוכה ולה רכסים מפנים ומחוץ (איור 2:7); פכית שלה ידית נקב (איור 3:7); שפה פשוטה משתפלת החוצה של קנקן או קנקנית (איור 4:7); ושפה מעובה משתפלת החוצה של קנקן (איור 5:7). כל טיפוסי הכלים אופייניים לתקופת הברונזה הביניימית. כן נמצאו חרוז דו-חרוטי מאבן שחורה (כ-0.25 ס"מ אורך, כ-0.15 ס"מ רוחב; איור 6:7) וכ-20 נתזים מצור, ללא ממצא מאפיין.
בחדר 107 נמצאו שתי אבני שחיקה (שכב) עשויות בזלת, אחת מהן שלמה (איור 8) ומהשנייה נמצא רק כחצי, האופייניות לתקופה. עוד נמצאו בחפירה שתי אבני רחיים של יד (רכב ושכב; איור 9) עשויות אבן גיר קשה. אלו אינן מוכרות בתקופת הברונזה הביניימית, אך הן נמצאו על משטח הסלע ממזרח למבנה, בשטח שלא נחפר בחפירת 1991 (על סמך צילומים מהחפירה של נחליאלי וטהל), לפיכך ייתכן שהובאו למקום בתקופה הביזנטית או בתקופה העות'מאנית כשהייתה באזור פעילות אנושית.
 
האתר הוא חלק מפריסה רחבה של אתרים בני תקופת הברונזה הביניימית במזרח הנגב. אתרים אלה מאופיינים ברובם בבנייה ירודה של מבנים עגולים או סגלגלים, המתנשאים לרוב לגובה של עד מטר אחד ומעליהם נבנה גג מחומר מתכלה, עדות להיותם של המבנים עונתיים, של אוכלוסייה נוודית. כמות האבנים באתר רבה ביחס לאתרים בעלי ארכיטקטורה מעוגלת, רמז לכך שהמבנה התנשא לגובה של קומה, ולא כפי שמקובל לשחזר את המבנים המעוגלים כיסודות של מבני ארעי מחומר מתכלה.
המבנה המלבני שנחשף באתר אינו אופייני לתקופה, אולם דומים לו יש בהר ירוחם, במשאבי שדה וצפונה יותר. אופיו השונה של המבנה – מלבני ומתנשא לגובה קומה, ארבעת המתקנים שנמצאו בו ושימשו כנראה ממגורות לאגירת דגן, ומיקומו על ראש גבעה – מצביע על מבנה קבע ששימש כל השנה ולא רק בעונת המרעה.
היום עומד האתר על תילו בשטח המיועד לפיתוח פארק ארכיאולוגי. סמוך לו ספסלים מעוצבים שבנו ילדי בית הספר הסמוך, והוא ממתין לשימור במסגרת הפיתוח של השכונה החדשה.