באזור הדרומי (5 ריבועים) נחשף שקע טופוגרפי ובו מילוי מכוון (1.5 מ' עובי; איור 3) ללא ממצא אדריכלי. זוהו בו ארבעה רבדים: (1) רובד פני שטח של אדמת סחף חומה, ובה חרסים מתקופות הב"ק 2–3 והביזנטית; (2) אדמה אפורה-לבנה דקת גרגר, ובה אבני שדה קטנות, שברי כלי חרס מתקופת הב"ק 2–3 ועצמות; (3) אדמה אפורה-חומה ללא אבנים, שהכילה כמויות רבות של שברי כלי חרס מתקופת הב"ק 2–3, פריטי צור ועצמות; (4) אדמה חומה שנחה על סלע האם, ובה מעט חרסים מתקופת הב"ק 1ב' ועצמות.

 
באזור הצפוני נחפרו עשרה ריבועים. בריבועים המערביים התגלו קטעי קירות שכיוונם צפון–דרום; זמנם לא ידוע. בריבועים המזרחיים נחפרה אדמת סחף חומה שהכילה מעט חרסים מתקופות הב"ק 2–3 והביזנטית. בחלק מהריבועים נחשף רק סלע אם גירני.
בחלקו הדרומי-מזרחי של האזור הצפוני נתגלה קיר (W112; איור 4) שנבנה משתי שורות של אבני שדה גדולות (0.55 × 0.60 × 0.75 מ'), שהשתמרו לגובה נדבך אחד בלבד. בריבוע הדרומי-מזרחי ניגשת אל הקיר שכבה של אדמה אפורה-חומה, ובה גיר כתוש וממצא קרמי מועט, שתוארך ברובו לתקופת הב"ק 2–3; מתחת לשכבה זו לא נתגלו ממצאים. במפולת אבנים שנמצאה ממערב לקיר 112 נתגלו שני פריטי צור: להב כנעני וגרעין. על מדרגה טופוגרפית המשתרעת ממזרח לקיר 112 בכיוון צפון–דרום נמשך קיר טרסה (W102; כ-19.4 מ' אורך, 0.42–1.50 מ' רוחב, 0.20–0.74 מ' גובה; איור 5). הקיר נבנה משתי שורות של אבני שדה גדולות (0.32 × 0.44 × 0.72 מ' בממוצע), שביניהן אדמת מילוי חומה מעורבת באבני שדה בינוניות וקטנות ומעט ממצא קרמי. חלקו הדרומי של הקיר, אשר השתמר חלקית לגובה של ארבעה נדבכים בלבד, רחב במיוחד (1.3 מ' רוחב מרבי); אולם, ככל שהקיר ממשיך צפונה, רוחבו מצטמצם והולך. נראה כי בריבועים הצפוניים של האזור הדרומי נסחף הקיר, וכל שנותר ממנו הוא שורת אבנים יחידה. משני צדי הקיר נחפרה אדמת סחף חומה עם מעט חרסים, שעיקרם מהתקופה הביזנטית.
בשלב מאוחר יותר, ככל הנראה עדיין בתקופה הביזנטית, נבנה קיר (W106; כ-2.3 מ' אורך, כ-0.5 מ' רוחב, כ-0.3 מ' גובה השתמרות; איור 6), שהשתמרה ממנו שורה של שש אבני שדה גדולות. בין אבני הקיר נחשף ממצא קרמי מעורב מתקופות הב"ק 2–3 והביזנטית. כ-0.9 מ' ממזרח לקיר זה נחשפה שורת אבנים מתעגלת שאינה סדורה.
 
בחפירה נמצאו שברי כלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה ומן התקופה הביזנטית. לחרסים המיוחסים לתקופת הב"ק 1ב' (ב"ק 1ב'1), שנתגלו על פני סלע האם, הקבלות משכבה C ומהשלב הסופי של תקופת הב"ק 1ב' (ב"ק 1ב'2) בתל ערני. רוב החרסים הגיעו מרובדי האדמה האפורה. מלבד חרסים מספר שתוארכו לתקופת הב"ק 2 (טסים עם שפה נוטה פנימה), רוב החרסים שייכים לראשית הב"ק 3 – השלבים שקדמו להקמת הארמון בתל. הטיפוסים הבולטים הם טסים גדולים וגסים, שלהם שפה נוטה חוצה ומגרעת מתחת לשפה, אשר חופו בצבע אדום ומורקו בדגמים שונים; פערורים שלהם שפה מעובה, בדרך כלל בעלת חתך מרובע; וכן קנקני אגירה ופיטסים גדולים. נעדרים מן המכלול קערות עשויות על אבניים, טסים שטוחים נטולי מגרעת וקנקנים פחוסים האופייניים לשלב האחרון של העיר (de Miroschedji 2006). לתקופה הביזנטית יוחסו שברי קערה וקנקנים שנמצאו באדמת סחף ממערב לקיר טרסה 102 ועל פני השטח.
 
מן הממצא אפשר להצביע על שלושה שלבי פעילות בשטח החפירה:
א. שכבת מילוי אפורה שהכילה חרסים ועצמות בשקע טופוגרפי טבעי. הממצא הקרמי תוארך לסוף תקופת הב"ק 2 וראשית הב"ק 3. ממצא זה מקביל לשכבות 4–3 בתל ירמות (de Miroschedji 1988:27). כן נתגלה נדבך יסוד של קיר (W112), שאפשר כי נשא בנייה בלבני בוץ. לאור הקִרבה לשער המערבי של תל ירמות, יש להניח שהיה קשר בין שכבת המילוי וקיר זה לבין הפעילות בתל. נראה כי בתקופת הב"ק 3 הכשירו אנשי ירמות את המורדות המערביים של התל לחקלאות, אך מכיוון שפני הסלע באזור גבוהים, הם נאלצו למלא שקעים טופוגרפיים (פז, מזרחי וגרוסמן תשע"ו).
ב. קיר טרסה ארוך (W102), שלצדו נתגלה ממצא מהתקופה הביזנטית. לאור הפעילות החקלאית בתל ירמות ובסביבתו אפשר להציע בזהירות שזמנה של טרסה זו הוא התקופה הביזנטית. אבני השדה ששימשו לבניית הטרסה דומות לאבני הבנייה בתל ירמות, ולא מן הנמנע שבבניית הקיר נעשה שימוש משני באבני בנייה מהתל.
ג. קיר 106 בנוי משורת אבנים אחת. אף שלא נתגלה ממצא מתארך, אפשר לקבוע כי הוא מאוחר לקיר הטרסה.