בור מים. למרגלות שובך היונים ממזרח חצוב בור מים (מעל 4 מ' עומק ומעל 200 מ"ק) שפתחו במזרח; אל הפתח הוליכה תעלה חפורה שניקזה את המדרונות הסמוכים. על הדופן המערבית של הבור, במקום נראה לעין, חצוב צלב בין שני דקלים. קירות הבור טויחו בטיח ורוד-אפור שהושתת על בסיס של חומר מליטה אפור. סדקים בדופנות הבור הורחבו בחציבה ומולאו באבנים קטנות ובטיח. הירידה לבור בגרם מדרגות לאורך הדפנות המזרחית והדרומית. על רצפת הבור נמצאו שכבת לס ופסולת בת זמננו. בחתך שנחפר בפינה הצפונית-מערבית זוהה עומק השכבה (כ-0.6 מ'; איור 1). רצפת הבור הוחלקה בחציבה וטויחה בטיח אפור. בחלקו הדרומי של החתך הובחנה מדרגה (מעל 0.7 מ' עומק) חצובה בסלע, עדות לכך שהבור בחלקו המרכזי והדרומי עמוק מזה שבחלקו הצפוני-מערבי. הממצא על רצפת הבור מעורב ובו כלי חרס מהתקופות הביזנטית והעות'מאנית. ממצא בן זמננו שנמצא מעל הצטברויות שבתחתית הבור מלמד כי היה בשימוש עד מחצית המאה הכ' לסה"נ.

 
סכרים. מצפון-מערב לבור המים, לרוחב ערוץ המתנקז מדרום לצפון, תועדו כמה סכרים, חלקם כוסו בסחף וחלקם חשופים על פני השטח. הסכרים נבנו מקיר עליון וקיר תחתון ומילוי של עפר ואבנים קטנות בתווך. בין הסכרים חלקות שדה שהצטברה בהן אדמת לס. קיר היקפי תוחם את השטח החקלאי. סכר אחד (כ-2 מ' רוחב; איור 2) נחפר במרכז הערוץ; הקיר העליון של הסכר נבנה מאבנים מקומיות מהוקצעות וגובהו שני נדבכים. נחפר חתך לצד הקיר (1.7 מ' עומק) ותועדו בו ארבעה מפלסים: מפלס עליון שגונו אפור בשכבת פני השטח (0.15 מ' עובי); מפלס שני ובו אדמת לס בהירה (כ-1 מ' עובי); מפלס שלישי ובו רצועת אבנים קטנות ומפלס תחתון ובו אדמת לס (מעל 0.5 מ' עומק). הקיר התחתון של הסכר נבנה בשיפוע קל, בכיוון זרימת המים, ונחשפו ממנו שישה–שבעה נדבכים (כ-1 מ' גובה). רוחב הקיר אבן אחת ונראה כי התקנתו אפשרה זרימת מים מעליו ומנעה התחתרות מים ביסודותיו. בחתך שנחפר בניצב לקיר תועדה הרבדה אחידה של אדמת לס, שבתוכה שני מפלסים (0.9 מ', 1.2 מ' עומק מפני השטח) של אבנים קטנות משובררות המעידים כנראה על אפיקי זרימה והרבדה של חומר וסחף נחלים. המפלסים נראים תחת גובה יסודות הסכר, לפיכך סביר להניח כי הם קדומים למועד בנייתו. שכבת לס שהורבדה מעל הסכר מאוחרת למועד בנייתו וכך גם המפלס העליון שזוהה בשכבת פני השטח; נראה כי הצטברות שכבות אלו היא תוצאה ישירה של בניית הסכר. ממצא כלי החרס משכבת פני השטח כולל מעט חרסים מן התקופה הרומית ובעיקר חרסים שתוארכו לתקופות הביזנטית והעות'מאנית.
 
מגדל חקלאי. ממערב לסכר, על מדרגת סלע גבוהה בשולי הערוץ, נחשף מגדל אבן (3.8 × 4.2 מ' מידות חיצוניות, 1.5 מ' גובה; איור 3). הגדרות שתחמו את חלקות השדה ניגשו אל המגדל מדרום ומצפון. נחפר חתך לרוחב המגדל, צמוד לקיר הצפוני-מערבי. בראש המגדל, לצד אבני מפולת, נמצא מוקד בערה המעיד על נוכחות ארעית לאחר שהמגדל ניטש. בחפירת ראש המפולת נחשפו אבני קשת נפולות וראשיהן של שתי אומנות דבוקות ששימשו לאחיזת הקשת. הקיר החיצוני של המגדל (0.7 מ' רוחב; כ-1.5 מ' גובה) נבנה מאבנים גדולות ומהוקצעות בפן החיצוני ומאבנים קטנות בפן הפנימי. רצפת המגדל עשויה מעפר מהודק שהושתת על מפלס של אבנים קטנות מעל סלע האם. בהצטברויות שמעל רצפת המגדל נמצאו שני שברי צינורות חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית.
 
שדה תלוליות. לאורך המדרונות המתנקזים אל ערוץ הנחל ממזרח, מדרום וממערב, זוהו שני סוגי ערמות של אבנים: תלוליות (3 מ' קוטר מרבי, 1 מ' גובה מרבי) ושורות ארוכות (100 מ' אורך מרבי, 1 מ' גובה מרבי). המסלע בחלקו הדרומי והמזרחי של הערוץ הוא גירני, שם זוהו תלוליות של אבני גיר. במערב הערוץ פזורות אבני צור רבות, שם זוהו תלוליות של אבני צור. מתחת לתלוליות, בשני האזורים, נחשפה אדמת לס. נחפרו שתי תלוליות: אחת מאבני צור והאחרת מאבני גיר. לתלולית הצור (כ-4 מ' קוטר, 0.9 מ' גובה; איור 4), ממערב לשובך, שובל של מטרים אחדים בחלקה המערבי. נחפר חתך מצפון לדרום המצביע על אחידותה, ובו אבני צור קטנות רבות ומעט אדמת לס מקומית. בתלולית הגיר (כ-4 מ' קוטר, 1 מ' גובה; איור 5), במדרון שממזרח לשובך, נחפר חתך ממזרח למערב, ובו אבני גיר רבות קטנות ובינוניות ואדמת לס מקומית, בכמות רבה מזו שנמצאה בתלולית הצור; נראה שהתלולית נערמה באקראי. מתחת לתלולית הגיר זוהתה שכבת לס (0.15 מ' עובי) ומתחתיה סלע אם. בחפירת התלוליות לא נמצאו ממצאים מתארכים.
 
נחפרו מרכיבים של מערכת חקלאית הקשורה לשובך יונים, שהפיק מדי שנה יותר מטון של זבל יונים איכותי לצורכי טיוב שטחי מטע וכרם (טפר תשמ"ו; טפר 2007). מקימי המערכת החקלאית השכילו לנצל את תנאי הסביבה — אספו סחף קרקע ומי נגר לחלקות הקרקע שמעל הסכרים שבנו בערוצי הנחלים, הקימו שובכי יונים שהפיקו זבל איכותי לחקלאות ואגמו מי גשמים בבורות המים שחצבו לצדם. מערכות דומות הוקמו בשבטה למן התקופה הרומית והגיעו לשיא תפקודן במהלך התקופה הביזנטית. חפירת החתכים בבור מים, בסכרים ובתלוליות לא סיפקה ממצא ארכיאולוגי מתארך. עם זאת, בחינה השוואתית של סדימנטים שנאספו במכלולים אלו בכלים מחקריים מתקדמים עשויה להבהיר את תיארוכם ותפקודם.