בחודש אוגוסט 2012 נערכה חפירת הצלה במעיין עין נקעה, מצפון לכביש מס' 1 וממזרח לאבו ע'וש ובית נקופה (הרשאה מס' 6601-A; נ"צ 212564-86/634290-324; איור 1). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, נוהלה על ידי ב' סטורצ'ן (צילום), בסיועם של נ' נחמה (מנהלה), מ' קונין וא' האג'יאן (מדידות), א' פרץ (צילום שטח), ב' דולינקה (ניתוח קרמי ראשוני), ד' סנדהאוס-ראם (דוח קרמי), ק' עמית (צילום ממצא), ד"צ אריאל (נומיסמטיקה), ל' קופרשמידט (מעבדת מתכת), נ' זאק (תכניות), כ' הרש (ציור ממצא) וד' עין מור (סקר ארכיאולוגי).
בחפירה נחשפה מערכת מים הכוללת בריכה ותעלות אבן. השרידים מתוארכים למאה הא' לסה"נ, ואפשר שהם קשורים למחנה של הלגיון הרומי באזור.
אתר עין נקעה שוכן במקום אסטרטגי בולט לצד התוואי המשוער של הדרך שקשרה בין יפו לירושלים (Fischer, Isaac and Roll 1996:93, Pls. 24, 31), אשר שימשה עורק ראשי לתחבורה אזרחית ומנהלית בתקופה הרומית. הקטע שבין אמאוס לירושלים (27 ק"מ) רוצף מחדש ושופץ לקראת סוף המרד הגדול (Tsuf 2011:271). תוואי זה תאם את הטופוגרפיה, ועל כן היה בשימוש לאורך זמן רב. ואכן, אבני מיל אחדות מן התקופה האומיית נקשרות לדרך זו. הן נתגלו באתר עין חמד הסמוך (אקווה בלה; ח' איקבלה; אבן המיל החמישי, לא באתרה), באבו ע'וש (אבן המיל השביעי) ובח' חרסיס (אבן המיל השמיני, כנראה שלא באתרה; Cytryn-Silverman 2007:609).
באזור עין נקעה נמצאו כמה מתקני מים קדומים. מאגר מים גדול, המיוחס ללגיון הרומי העשירי, נתגלה מתחת לכנסייה מן התקופה הצלבנית באבו גוש (Avi-Yonah 1993). בחפירות האחרונות בבית נקופה נחשפה מערכת נוספת של תעלות מים, שניקזה כנראה מים משני מעיינות קטנים בקרבת מקום. מערכת זו תוארכה לימי הבית השני והמשיכה לשמש בימי הלגיון (המאות הב'–הג' לסה"נ; בארי 2015). שני ממצאים אלה מעידים על חשיבותם של המעיינות הרבים בסביבה בעת העתיקה ועל הנוכחות הנרחבת של הלגיון באזור זה.
אתר עין נקעה נסקר בעבר. מרקוס מתאר מערכת שהובילה מים מהאקוויפר דרומה, אל בריכה פתוחה, באמצעות תעלות מים חצובות ודרך מערה קטנה (איורים 2, 3; Marcus 1993:58–60). הבריכה חצובה ברובה, אך חלקה העליון בנוי. ממזרח לבריכה וממערב לה, זיהה מרקוס תעלות משנה רבות ששימושן אינו ברור. זמן מה לאחר סקר זה, התמלאה הבריכה באדמה וניטשה. לאחר מכן הונח צינור מתכת בתוך תעלה בנויה, והוא הוביל מים דרומה לאורך כ-20 מ'. בעקבות סקר שנערך מאוחר יותר, תיאר עין מור את המערכת התת-קרקעית בפירוט (איור 2), והצביע על עדויות לשלבים רבים של בנייה ושימוש במערכת (עין מור 2013). בשנת 2010 ערך א' כהן-קלונימוס חפירה באתר (רישיון מס' 353/2010-B; איור 2).
החפירה הנוכחית החלה בקצה הדרומי של מערכת המים (מצפון לחפירתו של כהן-קלונימוס; איורים 2, 3) והמשיכה צפונה לאורך צינור המתכת, כדי לאתר את הבריכה שתיאר מרקוס. כשזוהתה הבריכה, הורחבה החפירה למערב כדי לחשוף את תעלות האבן, המתוארות אף הן אצל מרקוס; מצב השתמרותן של התעלות טוב. להלן תתואר התעלה הדרומית עם הצינור המודרני, ולאחר מכן יתואר האזור הצפוני הכולל את הבריכה ומערכת התעלות הקשורה בה.
התעלה הדרומית
שני קירות מקבילים יצרו תעלה ארוכה (W15 ,W14; איורים 3, 4) שכיוונה צפון-מזרח–דרום-מערב. הקירות הושתתו על הסלע, והם בנויים מאבני גוויל בינוניות ומאבנים מהוקצעות בשימוש משני. בתוך התעלה הונח צינור מתכת מודרני, שחתך את המילוי בתעלה; משום כך אין אפשרות לקבוע בוודאות את תאריך הבנייה של הקירות. המילוי הכיל כמות גדולה של שברי כלי חרס, רובם מן התקופה הרומית הקדומה. ייתכן שהתעלה שימשה מערכת ניקוז של המעיין קודם להתקנת הצינור המודרני. קצב הזרימה של המעיין, כפי שנמדד במהלך החפירה בקצה הצינור (איור 5), היה 1.5 ליטר לדקה.
השטח הצפוני
בשטח הצפוני נחשפו הבריכה הגדולה ומערכת תעלות המים המטויחות שממערב לה (איורים 2, 3). רוב השרידים באזור זה נחצבו בתוך שקע גדול בסלע, הנתחם במצוק סלע גבוה במערב, בצפון ובמזרח. חתך במצוק הסלע חשף שכבות של אבין גיר קשה ורכה לסירוגין, מבנה אופייני לסביבה. השכבות הרכות שנחשפו החלו לטפטף מים, עדות לרמת רוויה גבוהה בסלע.
הבריכה מלבנית (5.5 × 7.0 מ'), ונמצאה מלאה באדמה ובמפולת של אבנים גדולות (איור 6). מחתך בדיקה קטן בפינה הדרומית-מערבית עלה כי עומקה הוא כ-2 מ'. המילוי הוסר באמצעות טרקטור. כפי שציין מרקוס, חלקה התחתון של הבריכה חצוב, ואילו חלקה העליון בנוי מאבני גוויל ומצופה בשכבה של מלט אפור (איור 7). תעלה צרה הובילה מים לפינה הצפונית-מזרחית של הבריכה ממערכת התעלות התת-קרקעית דרך מערה קטנה (איור 8; כפי שתיארו מרקוס ועין מור). למרות שאין אפשרות לקבוע את תאריך הבנייה של הבריכה, לפחות חלק מהאלמנטים שלה הם בני זמנן של התעלות ממערב, והם תוחזקו בקביעות עד לעת המודרנית.
צמוד לבריכה ממערב נתגלתה מערכת תעלות. ארבע תעלות מקבילות, בנויות ומטויחות, שכיוונן מזרח–מערב, נקשרות זו לזו באמצעות תעלה מעט רחבה הניצבת להן (צפון–דרום). על פני השטח, מעבר לגבולות החפירה לכיוון דרום, נראו שרידים דלים של קירות אבן נוספים שצירם דומה, המעידים אולי על תעלות נוספות. בחפירה זוהו שרידים של ארבעה שלבים ברורים של שימוש ותיקונים בתעלות.
שלב I. בשלב זה הוקמה מערכת התעלות (T6–T1), שכללה חלק עליון, על הסלע הבולט מצפון, וחלק תחתון, אשר העמיק לתוך השקע בסלע.
המערכת העליונה כמעט ולא נחפרה, ולכן אינה ברורה. בפינה הצפונית-מערבית של החפירה נתגלו שרידים של תעלה שמהלכה דמוי האות ח' (T6). החלק הצפוני של תעלה זו ממשיך מזרחה, אל מחוץ לשטח החפירה. חלק זה מורכב משני קירות מקבילים (W9 ,W8), הבנויים מאבני גוויל קטנות ובינוניות שהונחו הישר על סלע האם (איור 9). הפן הפנימי של הקירות טויח בטיח לבן (איור 10). למרות שחלקה הדרומי של התעלה לא השתמר, שחזור קווי המתאר שלה מעיד כי היא התחברה לתעלה T1. חיזוק להשערה זו הוא הרצף בין משטח הסלע של התעלה ובין הפן הדרומי של קיר 8 (איור 11).
המערכת התחתונה מורכבת מארבע תעלות הבנויות במקביל (T4–T1). כיוונן הוא מזרח–מערב, והן מחוברות במזרח לתעלה רחבה יותר שכיוונה צפון–דרום (T5). תעלות T4–T1 הופרדו באמצעות קירות הבנויים משתי שורות של אבנים מלבניות טבעיות גדולות (W7 ,W3–W1; גובה השתמרות ממוצע 1 מ'). התעלה הצפונית (T1) תחומה בצפון במצוק הסלע ובדרום בקיר (W1; איור 12). התעלה לא נחפרה בשלמותה, משום שאדמת המילוי הייתה רוויה במים. בקטע הקטן שנחפר לא השתמרו שרידי טיח. לוחות אבן שטוחים שהונחו במדורג קירו את החלק המערבי של תעלות T2 ו-T3 (איור 13). נראה שכל התעלות קורו באופן דומה. חלקן התחתון של האבנים כוסה בשכבה של טיח. התעלה הראשית (T5), שכיוונה צפון–דרום, רחבה במקצת מן האחרות, ובדומה להן כוסתה בשכבה של טיח (איור 14). כמות רבה של שברי כלי חרס שולבה בציפוי הטיח של תעלה זו (להלן).
שלב II. שלושה קירות (W7 ,W6 ,W4) חסמו את תעלה T5 והוציאו אותה מכלל שימוש. קיר 4 מחובר לפינה הצפונית-מזרחית של קיר 3, ומתעקל צפונה אל תעלה T5. הקיר בנוי משורה אחת של אבני גוויל, והשתמר עד לגובה חמישה נדבכים (איור 15). קירות 6 ו-7 בנויים בדרך דומה; הם תחמו את תעלה T4 וחסמו את תעלה T5.
שלבים III ו-IV. במהלך השלב השלישי יצאו התעלות מכלל שימוש ומולאו בעפר ובאבנים. נראה כי המערכת ניטשה בפתאומיות, אך הסיבה לכך אינה ברורה. נראה שבעת המודרנית — שלב IV — נעשה שימוש בשרידי הבריכה, והיא נותרה פתוחה ובשימוש. הבריכה תוחזקה בקביעות, ולבסוף טויחה מחדש בשכבה של מלט. התיקונים בבריכה גרמו נזק קטן בלבד למערכת התעלות במערב.
המכלול הקרמי
דבורה סנדהאוס-ראם ובנימין סטרוצ'ן
המכלול הקרמי מוצג על פי השלבים הארכיאולוגיים שתוארו לעיל.
שלב I. מכלול כלי החרס של שלב I מיוחס לבנייה או לטיוח מחדש של תעלות המים. המכלול כולל חרסים שהוטבעו בשכבת הטיח של תעלה T5 (איור 16), ובהם קערה עם שפה מרוכסת (איור 2:16), האופיינית למכלולי הלגיון הרומי, דוגמת המכלולים ממרכז הקונגרסים הבינלאומי בבנייני האומה (Magness 2005:69–194) ומן החפירה במלון קראון פלאזה (ר' רוזנטל-הגינבוטום, ר' בארי, ד' לוי וד' סנדהאוס, מידע בעל פה).
שלב II. המכלול הקרמי של שלב II הוא מלוקוסים סביב הקירות שחסמו את תעלה 5T וביניהם. במכלול נתגלו בעיקר טיפוסי כלים האופייניים למכלולי הלגיון המוקדמים (איור 17), קודם להופעתן של הקערות שלהן שפות קשותות וקערות מקדה. הטיפוסים כוללים קערות קטנות (איור 1:17–3); קערות גדולות שלהן שפת מדף (איור 4:17); קדרות בישול קטנות שידיותיהן אופקיות ומרוכסות (איור 6:17, 7); סירי בישול מחורצים (איור 8:17) וסיר בישול טיפוסי שלו שפה מרוכסת (איור 9:17); מגוון טיפוסים של פכים (איור 10:17–12); ושבר אמפורה (איור 13:17). שבר אחד בלבד של קנקן ששפתו מקופלת פנימה (איור 14:17) הוא מתקופה מאוחרת יותר. שפה זו נפוצה במכלולים מהמאות הג'–הד' לסה"נ (דוגמת חניון גבעתי; לא פורסם). ייתכן שחרס זה מתארך את חסימת תעלה T5 למאה הג' לסה"נ, אך אין זה סביר שכן הרוב המכריע של כלי החרס הקשורים לשלב II הוא מן המאות הא'–הב' לסה"נ. כן נתגלה אגן עמוק, עשוי ביד, שלא נצרף היטב (איור 5:17), אשר שימש אולי למטרות תעשייתיות, כגון שפיכת טיח (ב' דולינקה, מידע בעל פה), אך ייתכן שזהו עציץ שצורתו מוכרת היטב בעולם הרומי (Gleason and Bar-Nathan 2013:317–366).
שלב III. המכלול הקרמי משלב III כולל חומר מהמילוי של תעלות T3–T1. ממצא כלי החרס הומוגני למדי ואופייני למכלולים מראשית תקופת הלגיון — אמצע המאה הא'–המאה הב' לסה"נ (איור 18). במכלול מגוון רחב של טיפוסים: קערות קטנות (איור 1:18, 2); קערות גדולות שלהן שפה נוטה מעט חוצה (איור 3:18) או שפת מדף שטוחה (איור 4:18); אגנים שלהם שפת מדף מחורצת (איור 5:18) או בעלי חריץ פנימי בולט בשפה (איור 6:18, 7); קדרות בישול עדינות שלהן ידיות אופקיות מרוכסות ומכסים תואמים (איור 8:18, 9); סירי בישול מטיפוס cauldron (איור 10:18–12); קנקנים ששפתם מעובה (איור 13:18, 14) או מקופלת חוצה (איור 15:18–17); פכים (איור 18:18); ופכית ששפתה דמוית ספל (איור 19:18). כן נתגלה שבר יחיד של רעף (איור 20:18).
שלב IV. המכלול הקרמי מן השלב האחרון הוא מפני השטח, והוא מייצג את הפעילות שלאחר נטישת האתר. הממצא דומה לזה מן השלבים הקדומים, והוא כולל בעיקר טיפוסים מן התקופה הרומית האופייניים לפעילות הלגיון (איור 1:19–10). שברים אחדים בלבד הם מתקופה מאוחרת יותר: שבר קערה מן התקופה האסלאמית המאוחרת (איור 11:19), קנקן (איור 12:19) ומקטרת מן התקופה העות'מאנית (איור 13:19).
המכלול הקרמי מהחפירה אחיד ונקי למדי, ונעדרות בו קערות מקדה או קערות ששפתן קשותה. ממצא זה תומך בקביעת זמנה של מערכת המים לאמצע המאה הא' – המאה הב' לסה"נ. כלי החרס האופייניים ללגיון מצביעים על כך שהמערכת נבנתה על ידי הצבא הרומי.
ממצאים נוספים
נתגלו שלושה מטבעות. מטבע para מכסף (המאה הי"ט; ר"ע 143886) ומטבע ברונזה של אלכסנדר ינאי (79/80 לפסה"נ ומאוחר יותר; ר"ע 143887) נתגלו שלא באתרם באמצעות גלאי מתכות טרם החפירה. המטבע השלישי, מטבע ברונזה של הורדוס או ארכילאוס בנו (37 לפסה"נ– 6 לסה"נ; ר"ע 143888), נמצא שקוע בשכבת הטיח בבסיס תעלה T3, ואפשר לקושרו לבנייה הראשונית של התעלות (שלב I).
שני חפצי מתכת נמצאו באמצעות גלאי מתכות בערימה של שפכי עפר מן החפירה: לוח ברונזה מלבני קטן שפינותיו מעוגלות ונקב עגול באחד מקצותיו (איור 1:20); ושבר של מוט ברונזה שחתכו עגול וקצהו מעוגל (איור 2:20). הלוח דומה מעט לקשקשי שריון של סוסים בצבא הרומי, כגון אלה שנמצאו בגמלא (ג' שטיבל, מידע בעל פה). המוט הוא כנראה בסיס של מרית (ספטולה) או מקל כחל. בהיעדר עיטור או מאפיינים סגנוניים אחרים, אי אפשר להסיק מסקנות נוספות.
אבן גיר יחידה, מגולפת וחרותה, הדומה לפיר גישה או מכסה נֶקֶז (איור 21), נחשפה במילוי של תעלה T6 (שלב III). סמוך לקצה מופיעה חריתה של קו כפול דק, כנראה חלק ממעגל. באבן נוקב חור מפולש. האבן קטנה מדי כדי לזהות את השימוש בה.
שרידי מערכת המים שנחשפו במעיין עין נקעה השתמרו היטב. גם הממצא הקרמי וגם מטבע של הורדוס ששוקע בטיח באחת התעלות מתארכים את בנייתה למאה הא' לסה"נ, אם כי ייתכן שחלק מהמערכת התת-קרקעית קדום יותר. הדרך המדויקת שבה תפקדה המערכת אינה ברורה, שכן תעלה T6, שהובילה ככל הנראה מים לתעלה T1, גבוהה מהמערה שדרכה זרמו מי המעיין, וקיומו של מקור מים נוסף אינו סביר. ייתכן שתעלה T5 ניזונה ממי נגר דרך המערכת העליונה במערב, וממי המעיין דרך המערה במזרח. מטרתה של מערכת כה משוכללת עדיין אינה ברורה, אך ייתכן שהיא קשורה לניקוז, טיהור, וויסות של לחץ המים ו/או חלוקת מים.
לאתר עין נקעה חשיבות רבה בשל קרבתו לדרך אמאוס-ירושלים. מיקומו הלוגיסטי והאסטרטגי הפך אותו, ללא ספק, לתחנת התרעננות נוחה לנוסעים בדרכם לירושלים או ביציאה ממנה.
Avi-Yonah M. 1993. Abu Gosh: Later Periods. NEAEHL 1. P. 5.
Cytryn-Silverman K. 2007. The Fifth Mīl from Jerusalem: Another Umayyad Milestone from Southern Bilād al-Shām. BASOR 70:603–610.
Fischer M., Isaac B. and Roll I. 1996. Roman Roads in Judaea II: The Jaffa–Jerusalem Roads (BAR Int. S. 628). Oxford.
Gleason K. and Bar-Nathan R. 2013. The Paradeisoi of the Hasmonean and Herodian Palace at Jericho. In R. Bar-Nathan and J. Gärtner eds. Hasmonean and Herodian Palaces at Jericho. Final Reports of the 1973–1987 Excavations V: The Finds from Jericho and Cypros. Jerusalem. Pp. 317–365.
Magness J. 2005. The Roman Legionary Pottery. In B. Arubas and H. Goldfus eds. Excavations on the Site of the Jerusalem International Convention Center (Binyanei Ha’Uma): A Settlement of the Late First to Second Temple Period, the Tenth Legion’s Kilnworks, and a Byzantine Monastic Complex; The Pottery and Other Small Finds (JRA Suppl. S. 60). Portsmouth, R.I. Pp. 69–191.
Marcus M. 1993. Jerusalem Hills: A Landscape Survey and Trails. Jerusalem.
Rosenthal-Heginbottom R. 2013. Dating the Rilled-Rim and Arched-Rim Basins. In N. Poulou-Papadimitriou, E. Nodarou and V. Kilikoglou eds. LRCW 4: Late Roman Coarse Wares, Cooking Wares and Amphorae in the Mediterranean (BAR Int. S. 2616). Oxford. Pp. 657–664.
Tsuf O. 2001. The Jaffa–Jerusalem Relationship during the Early Roman Period in Light of Jewish-Judean Potteryat Jaffa. InM. Peilstöcker and A.A. Burke eds. The History and Archaeology of Jaffa 1 (Monumenta Archaeologica 25). Los Angeles. Pp. 271–290.