בחודש יוני 2014 נערכה חפירת הצלה במוזיאון הגן הארכיאולוגי שמתחת לכנסיית הגואל בעיר העתיקה בירושלים (רישיון מס' 418/2014-B; נ"צ 22191-3/63167-8; איורים 1, 2), לקראת שיפוץ. החפירה, מטעם המכון הפרוטסטנטי הגרמני לארכיאולוגיה (GPIA) ובמימון DFG (ה-Deutsche Forschungsgemeinschaft), נוהלה על ידי ד' פיווגר (מנהל GPIA), בסיועם של ק' זנקן ומ' סרר. כן סייעו ג' סטרקה וב' קריבוס (כלי חרס), ד' שוונגלר (הנדסת מבנים) וכן ט' מושאשה, ג' בונגארטס וא' וויכבורדט (שימור פסיפס).
החפירה, בחדר הדרומי של המוזיאון, סמוך לפינה הדרומית-מזרחית של הכנסייה (איור 3), נועדה להנמיך את רצפת החדר, כדי לעמוד בדרישות הבטיחות של עיריית ירושלים. לא בוצעו שינויים בתכנית המבנה. נמצאה אדמת מילוי שהכילה ממצא מעורב, וזוהו שרידים דלים של מבנים.
מוזיאון הגן הארכיאולוגי מתחת לכנסיית הגואל שוכן בקלויסטר מימי הביניים שבמוריסטן. אזור המוריסטן שגשג בימי הביניים, במיוחד תחת השלטון הצלבני (1099–1187 לסה"נ); אז הוקם רובע מפואר לעולי רגל נוצרים שכלל כנסיות אחדות, מנזרים ואכסניות. כנסיית הגואל הנוכחית הוקמה על שרידיה של כנסיית סנטה מריה לאטינה, שנבנתה בשנת 1149 לסה"נ. צמוד לכנסייה שכנו מנזר בנדיקטיני ואכסניה לגברים. הקלויסטר שבו נמצא המוזיאון היה קשור לכנסייה סנטה מריה לאטינה מימי הביניים. חדרי המוזיאון שימשו תאי נזירים של המנזר הבנדיקטיני. לפני הקמת כנסיית הגואל במאה הי"ט (1893–1898 לסה"נ) 'נחפר' השטח, וחדרים אלה נחשפו ושימשו מחסנים.
המחקר הארכיאולוגי על המוריסטן בתקופה הצלבנית מצומצם, ולכן אי אפשרי לאמת מקורות כתובים מימי הביניים שתיארו אזור זה. הבנייה הצפופה בעיר העתיקה מקשה על ביצוע חפירות. מוזיאון הגן הארכיאולוגי של כנסיית הגואל הציע הזדמנות נדירה לחפירה ללא הפרעה.
החפירה הנוכחית היא המשכה של חפירה קודמת של GPIA מתחת לכנסיית הגואל. בין השנים 1970–1974 חשף ו' וגנר-לוקס שכבות אחדות המאירות את ההיסטוריה של העיר עוד מן המאה א' לפסה"נ. בשנים 2009–2012 הוסבו אתר החפירה והשרידים לגן ארכיאולוגי תת-קרקעי (Through the Ages).
החפירה (2.0 × 2.3 מ') בחדר הדרומי נערכה 0.5 מ' מהקירות המזרחי והמערבי, 1.2 מ' מהקיר הדרומי ו-1.3 מ' מהקיר הצפוני, שבו ממוקמת הכניסה. נפתחו שני ריבועים: צפוני ודרומי (איור 4). הוסרו שכבות אחדות של אדמת מילוי (כל שכבה 0.1 מ' עובי; איור 5), עד לעומק 1.1 מ' מתחת לרצפת החדר; כל האדמה סוננה. נתגלו שרידים של מבני אבן בחלק הצפוני-מערבי של הריבוע הצפוני (0.64 מ' עומק) ובחלק הדרומי-מזרחי של הריבוע הדרומי (0.74 מ' עומק).
בחתך בדיקה (0.65 × 2.80 מ', 1.6 מ' עומק) שנחפר בחלקו הצפוני של הריבוע הצפוני נחשפה הקרקע הטבעית בעומק של כ-1.4 מ'. בחינה הנדסית קבעה כי המשך החפירה במקום בטוח, פרט לשתי רצועות לאורך הקירות המערבי והדרומי (0.5 מ' ו-0.75 מ' רוחב, בהתאמה). למרות זאת, חתך הבדיקה מולא מחדש לעומק 1.1 מ', והאתר הוכן למבקרים כחלק מהמוזיאון.
לשכבות המילוי צבע חום-אפור ומרקמם רך, חולי ומלא באבנים (6–20 ס"מ קוטר). כמעט בכל המילויים נתגלה ממצא מודרני (למשל גומי, עור, וזכוכית מודרנית). בסינון נתגלתה כמות גדולה של עצמות קטנות של בעלי חיים לצד מכלול מעורב של שברי כלי חרס ואבני פסיפס מתקופת הברזל 2ג', מימי הורדוס (המאה הא' לפסה"נ, רוב הממצא; איור 6), וכן מן התקופות הביזנטית, האסלאמית הקדומה והאסלאמית התיכונה/מאוחרת (איור 7) ומהתקופה המודרנית (Kribus 2014). נוסף על אלה נתגלו שברים של כלי אבן מגיר האופייניים לסוף המאה הא' לפסה"נ – המאה הא' לסה"נ (איור 8). ממצאי מתכת היו נדירים, והיו בעיקר מודרניים. הם כללו אבזם ברונזה (איור 9) ושלושה מטבעות ברונזה. שבר של אופוס סקטולטום עם שיש חרות מימי הביניים, שנתגלה במקום בשנות השבעים למאה הכ', נוקה ושומר (איור 10).
למרות השימוש הרצוף באתר בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, רוב הממצאים מתוארכים לתקופות קדומות מאלו. הממצא הקטן המעורב, המרקם ההומוגני למדי של המילוי, והממצא המודרני בכל השכבות — כל אלה מובילים למסקנה שכל השכבות הן מילוי מודרני. זוהי עדות לשימוש הרצוף במקום ולעבודות הבנייה בשטח זה לאורך מאות שנים, כפי שאפשר ללמוד מן החתך שהתקבל בחפירה.