בחודשים יולי–אוגוסט 2011 נערכה חפירה בחורבת צלית (ח' א-צלנתה; רישיון מס' 58/2011-G; נ"צ 196290-330/581120-360). החפירה, מטעם המגמה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, נוהלה על ידי ק' גולן, פ' פביאן וח' גולדפוס (צילום שטח), בסיוע א' כהן-ששון (ניהול שטח C), ו' ליפשיץ (ניהול שטחים B1 ,B), פ' קמינסקי (מדידות וציור), א' גוטמן (רפאות), ר' ג'קסון-טל (כלי זכוכית) וחברת Sky View (צילום). בחפירה השתתפו סטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון ומשלחת בראשות ס"נ מייסון מאוניברסיטת יורק, קנדה.
חורבת צלית נמצאת על גבי שלוחה הצופה לנחל אשתמוע, בשיפוליה הדרומיים של שפלת יהודה, כ-1.5 ק"מ מדרום-מזרח ליישוב מיתר. בשנים 1983 ו-1984 נערכו בה חפירות הצלה שהתמקדו במבנה חצר מבוצר הכולל מגדל וחצר מוקפת חדרים ובמערכת מים מסועפת הקשורה אל מקוואות טהרה בתוך החצר. הממצא הארכיאולוגי – כלי חרס, אבן, זכוכית ומטבעות – מתארכים את המצודה לתקופה שבין המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ ועד לשלהי מרד בר כוכבא (אלון תשמ"ו). פ' פביאן הציע לזהות את האתר עם סאליס (או כאליס), הנזכר אצל יוספוס פלאוויוס כיישוב (פוליכנה ביוונית) באדומיאה, שאליו נמלטה קבוצת מורדים יהודים מאשקלון בראשית המרד הגדול.
בעונה הנוכחית התמקדה החפירה בחלקו הדרומי-מערבי של היישוב, סמוך למבנה החצר המבוצר. מטרת החפירה הייתה לעמוד על מאפייני הכפר. נחפרו שלושה שטחים (B1 ,B ו-C) בשטח של כדונם אחד ונחשפו בהם בעיקר שרידים של שני מבני חצר, שהיו חלק ממבני המגורים של הכפר. בסיסי הקירות נבנו מאבני גוויל והשתמרו לגובה של שלושה נדבכים. נראה כי חלקם העליון של הקירות נבנה מלבני בוץ. על סמך כלי החרס, כלי האבן והמטבעות שנתגלו, היישוב התקיים, בדומה למבנה החצר המבוצר, למן המחצית הראשונה של המאה הא' לסה"נ ועד לסיום מרד בר כוכבא.
שטח B1 (כ-30 מ"ר), צמוד לקיר הדרומי של בית החצר המבוצר, נפתח במטרה לעמוד על הקשר שבין בית החצר המבוצר למבני הכפר. נחשפה מחדש תעלת מים מטויחת, שנחפרה בחלקה בעבר, והוליכה מים אל בור המים ואל מקוואות הטהרה שבמבנה. מדרום לתעלת המים וצמוד לה, מתחת לשכבת מפולת, נחשפו ראשי קירות של מבנים. החפירה בשטח זה לא הושלמה ואי אפשר לעמוד על מתארן המלא של יחידות אלו.
בשטח B (כחצי דונם), כ-25 מ' מדרום לשטח B1, נחשפו קטעי חדרים שהם חלק ממבנה חצר רחב ידיים. חצר המבנה נחשפה חלקית. על רצפות חדרי המבנה נחשפו תנורי בישול אחדים ומגוון כלי חרס שתוארכו למן המאה הא' ועד לשנת 135 לסה"נ. מחקר ראשוני של המטבעות משטח זה העלה שמרביתם מתקופת הנציבים וחלקם מתקופת מרד בר-כוכבא. עוד נמצאו כלי אבן מגיר, אבני שחיקה וכתישה וכלים חקלאיים אחדים ממתכת.
בשטח C (כחצי דונם), כ-20 מ' דרומית-מזרחית למבנה החצר המבוצר, נחשפו בסיסי קירות, המרכיבים לפחות שתי יחידות מגורים גדולות מטיפוס מבני החצר המוקפים חדרים. כלי החרס, כלי אבן הגיר והמטבעות שנמצאו על רצפות החדרים תוארכו אף הם למן המאה הא' לסה"נ ועד לסוף מרד בר-כוכבא. בחלק מהחדרים נמצאו מטבעות רבים ממטבעת העיר אשקלון לצד דינרים רומיים וחותם מאבן גיר.
בכל שלושת השטחים שנחפרו נחשפו בסיסי קירות דלים, בנויים אבני גוויל, ששימשו תשתית לנדבכים של לבני בוץ, בניגוד למצודה שנבנתה מאבני צור גדולות. החפירה בשלושת השטחים לא הושלמה ולפיכך אי אפשר עדיין לעמוד על תפקידם ומאפייניהם של המבנים בכפר. עם זאת אפשר לקבוע שהכפר ומבני החצר המבוצרים חרבו בפרק זמן אחד, כנראה בשנת 135 לסה"נ. חפירות העונה הראשונה תומכים במסקנותיו של אלון שלפיהן התקיים הכפר במהלך המאה הא' לסה"נ וחרב במהלך מרד בר-כוכבא (אלון תשמ"ו).
אלון ד' תשמ"ו. חורבת צלית (א-צלנתה). חדשות ארכיאולוגיות פח:30–32.