נמל עכו

במהלך העבודות להעמקת הנמל בעכו (נ"צ 206894/758291) בשנים 1990–1999 (גלילי ואחרים תשס"ג) נמצאו 12 גושי זכוכית גולמית במגוון צבעים ומידות (איור 2) פזורים בשטח הנמל. ממצאים שהתגלו בקרבת גושי הזכוכית מתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת, הביזנטית והאסלאמית הקדומה. משקל הגוש הגדול בקבוצה זו הוא כ-0.5 ק"ג, ומשקל יתר הגושים כמה עשרות גרם. גושי הזכוכית הגולמית מנמל עכו קטנים בהשוואה לגושים שמקורם בספינות טרופות במקומות אחרים לאורך חופי ישראל, וכן מגוון הצבעים שלהם רחב — כחלחל, ירקרק, ירקרק-כחלחל, ירקרק-צהבהב וחום — בהשוואה לגושים ממטעני ספינות אחרים שנמצאו בחופי הארץ שהם אחידים בצבעם בדרך כלל. מאפייני גושי הזכוכית מנמל עכו ותפרוסת הממצא בנמל מלמדים כי מקור הגושים אינו במטען של ספינה אחת שנטרפה בנמל אלא כנראה בחלקי מטענים שנפלו לים במהלך השנים בעת טעינת ספינות.
 
חוף הכרמל הצפוני בין חיפה לעתלית
קטע החוף המשתרע מחופי הרחצה הדרומיים של חיפה ועד לעתלית (כ-10 ק"מ אורך) הוא ישר, חולי וחשוף ואין בו מקומות מחסה לכלי שיט. בקטע חוף זה התגלו מכלולים רבים של ספינות טרופות, ובהם מטענים של גושי זכוכית גולמית. הממצאים התגלו בדרך כלל במרחק של כ-100 מ' מהחוף ובעומק של 3–4 מ' מתחת לפני הים.
 
כפר סמיר (צפון). בשנת 1990 התגלה בחלק הצפוני של אתר כפר סמיר (נ"צ 196098/745391) ריכוז גדול של ממצאים, ובהם שלןשה גושי זכוכית גולמית (מס' 1, 3, 6; איור 3). גושי הזכוכית יוחסו לשלושה מכלולים מהתקופה הרומית שזוהו באתר (מס' 19–21; גלילי ושרביט תש"ס: איור 25). גוש זכוכית 1 (1940 גרם) מיוחס למכלול 19 או 21. מכלול 19 תוארך למאה הג' לסה"נ, והוא כולל מטבעות כסף וברונזה, פסלוני ברונזה, חלקי פרזול ומסמרים מברונזה, ציפוי עופרת של ספינה וציוד דייג (Galili, Rosen and Sharvit 2010). על פי המטבע המאוחר ביותר שהתגלה נראה כי כלי שיט זה נטרף בין השנים 230–235 לסה"נ (Meshorer 2010:111–112). מכלול 21 מתוארך לתקופה הרומית המאוחרת (המאה הד' לסה"נ), והוא כולל מסמרים, חלקי עופרת מציפוי ספינה ומטבעות ברונזה שהמאוחר בהם מתוארך לשנת 318 לסה"נ (Ariel 2010:137). גושי זכוכית 3 ו-6 (3630 גרם ו-380 גרם בהתאמה) נמצאו בריכוז במרחק כ-100 מ' מדרום לגוש 1, והם מיוחסים למכלול 20, שהתגלה במרחק כ-150 מ' מדרום למכלולים 19 ו-21. לאחר בדיקה הסתבר כי גוש נוסף (מס' 7, 18 גרם) שהתגלה לידם אינו זכוכית אלא אבן בגוון כחול אטום. יש להניח שאבן זו הובלה בדרכי הים כחומר גלם, בדומה לגושי הזכוכית הגולמית. הובלת אבני חן ואבנים צבעוניות בדרכי המסחר הימיות ידועה ממקורות כתובים.
 
כפר סמיר (דרום). האתר משתרע מחוף הרחצה דדו בצפון ועד לגבול המנהלי של חיפה בדרום (כ-2 ק"מ אורך; נ"צ 195929/743589). באתר התגלו מכלולים רבים של ספינות טרופות מתקופות שונות. בחלק הדרומי של האתר התגלו עשרה גושי זכוכית גולמית (מס' 5, 8, 16–18, 27–31; איור 4),
 
חישולי כרמל. האתר נמצא דרומית לחופי הרחצה של חיפה ומערבית למפעל חישולי כרמל (נ"צ 195792/742669), ובו התגלו שני גושי זכוכית (מס' 2, 19; 650 גרם ו-61 גרם בהתאמה). באזור התגלו מכלולים השייכים לכמה ספינות טרופות מתקופות שונות. על פי הממצא על קרקעית הים יוחסו שני גושי הזכוכית לספינה מהתקופה הרומית. היעדר ממצא מטבעות במכלול זה מקשה על תיארוך מדויק יותר.
 
תל חרייז. בשנים 1992–1996 נחשפו בים, מדרום-מערב לתל חרייז (נ"צ 195484/739058), שני מכלולים של ספינות טרופות. כן התגלה ריכוז של גושי זכוכית גדולים במיוחד בגוון ירוק עד כחלחל-ירקרק (5000–9880 גרם; איור 5); הם מיוחסים לאחד משני מכלולי הספינות. המכלול האחד מתוארך לתקופה הרומית המאוחרת או הביזנטית, והוא כולל עוגן ברזל, שלו שתי זרועות, וכמה אבני רחיים דו-קוניות מבזלת. המכלול האחר מתוארך לתקופה האסלאמית הקדומה, והוא כולל צמיד כסף מעוטר וכמה מטילי ברזל.
 
מגדים. באתר נמצאו כמה מכלולים של ספינות מתקופות שונות (נ"צ 195224/737253), ובהן שתי ספינות עשירות מאוד בממצאים, האחת מן התקופה ההלניסטית והשנייה מהתקופה הממלוכית (Raban and Galili 1985; Syon, Lorber and Galili 2013). בנוסף התגלה באזור זה ריכוז של כמה עוגני ברזל מהתקופה הביזנטית וכן מטען, הכולל עשרות מטילי ברזל דמויי כיכר, שזמנו מתבסס על צמד עוגני ברזל שהיו בשימוש במאות הי'–הט"ו לסה"נ. בסקרים תת-ימיים שנערכו באזור התגלו בין היתר כמה גושי זכוכית גולמית (גלילי ושרביט תשנ"ז:140–141). לא ניתן לייחס את גושי הזכוכית לאחד ממכלולי הספינות, אך על סמך מיקום הגושים ומאפייניהם אפשר לשער שמקורם בספינה מהתקופה ההלניסטית או הביזנטית.
 
מעגן המפרץ הצפוני בעתלית
במפרץ הצפוני בעתלית (נ"צ 194601/734866) התגלו מכלולים רבים של כלי שיט טרופים, שזמנם החל בתקופת הברונזה הקדומה ועד לימינו (גלילי ושרביט תשנ"ז: איור 196). בשנת 1989 נמצא גוש זכוכית גדול (מס' 15; 2920 גרם; איור 6) בגוון כחול 'אקווה מרין' ייחודי. באותו מקום נמצאו חפצי ברונזה ועופרת וקערת בזלת קטנה. מטעני הספינות הקרובים ביותר למקום בו התגלה גוש הזכוכית הם מכלולים מהתקופות הפרסית (מס' 13), ההלניסטית (מס' 15) והביזנטית (מס' 17; Galili et al. in press). הרכבה הכימי של הזכוכית תואם לזכוכית שיוצרה באזור בתקופה הביזנטית (א' פריסטון, מידע בעל פה) ועל כן סביר להניח שמקור גוש הזכוכית במכלול מהתקופה הביזנטית.
 
מעגן נווה ים
המפרץ המשתרע ממערב לקיבוץ נווה ים, בין קו החוף לשוניות, שימש כמעגן בתקופות שונות (נ"צ 193539/731320). בסקרים תת-ימיים התגלו במפרץ ממצאים שמקורם בכלי שיט טרופים מהתקופות ההלניסטית (מס' 3), הרומית (מס' 4), הביזנטית (מס' 5) והממלוכית (מס' 6; גלילי ושרביט תשנ"ז:143–144, איור 202). בשטח הדרומי של המעגן נמצאו פזורים כמה גושי זכוכית (גלילי ושרביט תשנ"ז:144) שאפשר לייחס לאחד משלושת המכלולים הראשונים.
 
המעגן הדרומי בדור
במעגן הדרומי בדור, המכונה הלגונה (נ"צ 192392/723663), התגלו שרידים רבים של כלי שייט ומטענים שמקורם בספינות שנטרפו בעת שעגנו במקום החל בתקופת הברונזה התיכונה. בשטח המעגן התגלו כמה גושי זכוכית גדולים (ק' רווה, מידע בעל פה). שלושה מהם מוצגים כיום במוזיאון המזגגה בקיבוץ נחשולים. סביר להניח שמקור גושים אלו באחת הספינות הטרופות ששרידיהן התגלו במעגן. ייתכן שגושים אלה הם חלק ממכלול של ספינה מהמאה הז' לסה"נ, ובה התגלתה ערכת כלים ששימשה לדייג באמצעות אור גלילי, רוזן ושרביט 2007). המטבע המאוחר ביותר מתוארך לשנים 659–663 לסה"נ, ונראה כי הספינה נטרפה סמוך למועד זה (Syon and Galili 2009). שרידי תעשיית זכוכית נחשפו בדור מעל שרידי הכנסייה מהתקופה הביזנטית, שנעזבה בראשית התקופה האסלאמית הקדומה (Gorin-Rosen 2000:61). ייתכן שבדור או בקרבת מקום יוצרה זכוכית גולמית שיוצאה מהמעגן בדור.
 
המעגן הדרומי בקיסריה
דרומית-מערבית לקיבוץ שדות ים נמצאו שרידי מעגן קדום שהיה בשימוש החל מתקופת הברונזה התיכונה (נ"צ 189695/710592; Galili, Dahari and Sharvit 1993). בסקרים שנערכו בשנים 1989–1991 התגלו בחלק המרכזי של המעגן, מערבית למרכזהחינוך הימי ובמרחק של 20–100 מ' מהחוף, שלושה גושי זכוכית (מס' 9–11; 660 גרם, 763 גרם ו-585 גרם בהתאמה; איור 7). ייתכן שגושי הזכוכית שייכים למטען של ספינה טרופה מהמאה הא' לסה"נ שהתגלה במקום (מכלול מס' 2; גלילי וארצי תש"ן:34–36, איור 2:32; Galili, Dahari and Sharvit 1993: fig 6D). מטען הספינה כולל מטבעות רומיים, פסלון ברונזה של 'אפרודיטה חולצת סנדל', משקולת ברונזה בדמות פלג גוף עליון של אישה, פעמוני ברונזה, ציוד דייג ושברי פיטסים. רוב המטבעות נטבעו במחצית השנייה של המאה הא' לסה"נ, וסביר שהספינה נטרפה סמוך למועד זה. שניים מהמטבעות במכלול הם מטבעות של נירון שנשאו את טביעת העיר קיסריה KAI (גלילי וארצי תש"ן:36). בחפירת הצלה שנערכה באזור האמפיתיאטרון של קיסריה, במרחק כמה מאות מטרים מהים, נתגלתה קרקעית של כבשן זכוכית גדול (פ' גנדלמן, מידע בעל פה), ובה שברים של זכוכית גולמית בצבע כחלחל. מטעני הזכוכית הגולמית שהתגלו במעגן הדרומי בקיסריה מלמדים כי זכוכית גולמית שיוצרה בכבשנים שהתגלו באזור (למשל ליד מושב בית אליעזר או בקיסריה) יוצאה בדרך הים. עדות לשיט מפנים הארץ אל החוף התגלתה באפיק נחל חדרה – רציף שנבנה מאבני גזית גדולות שעל חלקן סותתו מגרעות לחיבור אטבי מתכת (שרביט וגלילי תשנ"ח; גלילי תשס"ט:15). הרציף מתוארך לתקופה הרומית ושימש מסוף מטענים פנימי של סירות שהשיטו מוצרים מפנים היבשת לאזור החוף. ייתכן כי הרציף שימש גם בתקופות מאוחרות יותר. בדרך זו אפשר היה להעביר בקלות מטענים כבדים של זכוכית גולמית שיוצרה בכבשני בית אליעזר, כמו גם תוצרת חקלאית, בדומה לשינוע האבטיחים בתקופה העות'מאנית בנחל זה.
 
מעגן אפולוניה
דרומית לאפולוניה, בקרבת החוף, נמצאו שרידי מעגן המוגן ברכס כורכר מוצף (נ"צ 181812/677878); הוא היה בשימוש החל מתקופת הברונזה התיכונה. במעגן התגלו מכלולים רבים של כלי שיט טרופים וחפצים שנפלו מספינות שעגנו במקום (גלילי, דהרי ושרביט תשנ"ב ב':91, איור 128; Galili, Dahari and Sharvit 1993). בסקרים שנערכו במקום נמצאו שני גושי זכוכית בגוון כחלחל-ירקרק (מס' 20 ו-21; 1570 גרם ו-546.5 גרם בהתאמה; איור 8). גוש 20 חלק ושטוח בשטח הפנים העליון ומכאן שהיה בחלק העליון של הכבשן. גוש 21 שחוק כתוצאה מפעילות הגלים. בסקר שנערך בפברואר 1991 נמצאו במעגן חמישה גושים קטנים של זכוכית גולמית (מס' 22–26), שניים בגוון כחלחל-ירקרק (מס' 22, 23; 325 גרם ו-262 גרם בהתאמה) ושלושה המכילים פסולת כבשן ומעט זכוכית גולמית (מס' 24–26; 258 גרם, 51 גרם, 28 גרם בהתאמה; ר' איור 8). בחודש ינואר 1992 נמצאו במעגן שני גושי זכוכית גולמית נוספים (מס' 32, 33; 500 גרם ו-31 גרם בהתאמה; ר' איור 8). סביר להניח שמקור הגושים שמכילים פסולת כבשן בהתמוטטות חלקים מהעיר העתיקה כתוצאה מבלייה ימית ושמקור יתר הגושים בספינות שנטרפו במעגן. באפולוניה נחשפו באתרם ארבעה כבשני זכוכית מהתקופה הביזנטית המאוחרת, המלמדים על תעשיית זכוכית רחבת הקף במקום בתקופה זו (רול ואיילון 217:1989–221; Freestone, Jackson-Tal and Tal 2008).
 
אשקלון
המקום הדרומי ביותר שבו התגלו גושי זכוכית גולמית בים הוא אשקלון. באוקטובר 1996 התגלה מול פארק אשקלון (נ"צ 158755/622238) גוש קטן של זכוכית ירוקה אטומה (מס' 34; 26 גרם; איור 9). סוג זה של זכוכית שימש להכנת אבני פסיפס; סביר להניח שזמנו התקופות הרומית והביזנטית, מפני שבתקופות אלה נעשה שימוש נרחב בזכוכית לתעשיית פסיפסים. בחוף הצפוני של אשקלון סמוך למלון הולידיי אין (נ"צ 156752/619310) התגלה גוש זכוכית בגוון ירקרק-כחלחל (מס' 35; 500 גרם; ר' איור 9). באזור זה היה הפרבר העירוני של אשקלון — מיומאס — שהתפתח מחוץ לחומה בתקופה הביזנטית (גלילי תשס"ט:19). סמוך לגוש הזכוכית נמצאו פריטים נוספים מהתקופה הביזנטית, ובהם עוגני ברזל, אנכי עופרת למדידת עומק ועליהם חריתות צלבים, עשרות מטבעות ברונזה מימי יוסטינוס הב' (565–578 לסה"נ), עוגני אבן מורכבים ועליהם חריתות צלבים (גלילי ואחרים תשע"ג), מאזניים ועליהם כתובת ביוונית וחרותת של צלב, שבר סורג שיש של כנסייה וקערת כתישה משיש. פריטים אלה מאששים את הקשר בין טרופת הספינה למיומאס הביזנטית. המטבעות מתארכים את טרופת הספינה למאה הו' לסה"נ (Galili, Zviely and Rosen 2009:362).
 
דיון
במטענים של ספינות טרופות בים התיכון התגלו גושי זכוכית שזמנם למן התקופה ההלניסטית. במאה הא' לסה"נ התרחב הייצור של זכוכית גולמית באזורנו על פי המקורות הכתובים (Gorin-Rosen 2000). זכוכית יוצרה מערבוב והתכה של חול קוורץ, אבן גיר ומלח נטרון או אפר צמחים. עדויות קדומות רומזות על ייצור זכוכית גולמית באזור עכו, ובשימוש לייצורה בחול מאזור שפך נחל נעמן (בלוס) ובנטרון ממצרים. הנטרון נכרה בואדי נטרון שבמצרים, והובל דרך הזרוע הפלוסית של הנילוס לים התיכון ומשם בספינות לאורך חופי ארץ ישראל. בספרו גיאוגרפיקה (Strabo, Geographica XVI:758) מספר סטראבון על טיבו ואיכותו של חול מנחל נעמן, שהובל בספינות לצור וצידון לשימוש בתעשיית הזכוכית שם. פליניוס מספר על קבוצה של יורדי ים פיניקים שעגנו ליד שפך נהר הבלוס ובשעה שבישלו בסיר שהונח על לבני נטרון שלקחו מספינתם החלה זכוכית לנזול (Pliny, Natural History,36.45). יוסף בן מתתיהו מספר על מקום ליד עכו שבו מצטבר החול באופן טבעי באגן שליד נחל נעמן, וכאשר אנשי הספינות כורים אותו מביאות הרוחות חול חדש (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ב', י', ב'). בימי הביניים הובל חול מנחל נעמן למרכזי ייצור זכוכית באירופה (Jacoby 2001).
בבית שערים התגלה במערה גוש זכוכית במשקל כ-9 טון, שתהליך הפקתו לא הושלם (Brill 1967). באפולוניה התגלו כמה כבשנים, מהם ארבעה שפורסמו (Freestone, Jackson-Tal and Tal 2008:67–70). בבית אליעזר שליד חדרה התגלו 17 כבשנים (Gorin-Rosen 2000). בקיסריה נתגלו שרידים של כבשן זכוכית הדומה לכבשנים שהתגלו בבית אליעזר. שרידים נוספים של תעשיית זכוכית גולמית אותרו בסקרים שנערכו בדרום השרון (רול ואיילון 217:1989–221), באזור עכו ובמקומות נוספים. רוב השרידים של תעשיית ייצור הזכוכית הגולמית בארץ מתוארכים לתקופה הביזנטית וראשית התקופה האסלאמית הקדומה ומקצתם מתוארכים לתקופה הרומית.
מטעני הזכוכית הגולמית שנמצאו בים מלמדים על מסחר רחב הקף הקשור למרכזי תעשיית הזכוכית הגולמית ביבשה. עיקר הייצור של הזכוכית הגולמית באזורנו התקיים בגזרה שבין השרון לחוף עכו. הממצאים התת-ימיים מראים שחלק ניכר מהשינוע הימי של הזכוכית הגולמית התקיים גם הוא בין אפולוניה לעכו. כלומר, קיימת חפיפה בין אזור תפוצת מפעלי ייצור הזכוכית הגולמית לבין ממצא מטעני הזכוכית שהתגלו על קרקעית הים. נראה כי המטענים בים היו חלק ממערך השיווק של הזכוכית הגולמית בחופי הארץ. בתקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה הועמסה הזכוכית הגולמית על ספינות שהפליגו ממעגנים, ובהם אפולוניה, קיסריה, דור, נווה ים ועתלית ומנמל עכו בנתיבי הסחר אל מרכזי הייצור באירופה ובאסיה הקטנה. הסיבה לתפוצת מפעלי תעשיית הזכוכית הגולמית בין עכו לשרון נובעת כנראה מזמינות חומרי הגלם העיקריים הדרושים לתעשייה זו. חול הקוורץ מוסע לאורך חופי ישראל משפך הנילוס ועד העיר עכו, הנמצאת בקצה הצפוני של תא הסדימנטים הנילוטי. הצמחייה הים תיכונית שימשה כנראה חומר בערה בתעשיית הזכוכית, והיא מצויה בשפע סמוך לחופי הגליל, הכרמל והשרון; מדרום לאזור זה חל מעבר לאזורים האירנו-טוראני והסהרו-סינדי, שבהם יש פחות צמחייה (איור 10).
מיעוט ממצא הזכוכית הגולמית ברצועת החוף הדרומית של ישראל, מדרום לאפולוניה ועד אשקלון, מלמד על הקף מצומצם של מסחר בזכוכית לאורך חופים אלה. במעגן יבנה-ים התגלו ממצאים רבים שמקורם בספינות טרופות החל מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לימי הביניים המאוחרים (גלילי תשס"ט:16), אך לא התגלו שרידי זכוכית גולמית. מעגן יבנה-ים היה היחיד בדרום הארץ, בקטע שבין צפון סיני ליפו, שיכול היה לשמש מחסה לכלי שיט, ולפיכך סביר להניח שכלי שיט שהפליגו לאורך חופי דרום הארץ, בין מצרים לארץ ישראל, עגנו בו. העדר שרידי זכוכית גולמית במעגן יבנה-ים משקף תמונת מצב ואינו תוצאה של חסר במחקר. הממצא התת-ימי מלמד שייצור זכוכית היה אחד מענפי הייצוא החשובים של ארץ ישראל בתקופות הרומית, הביזנטית והאסלאמית הקדומה וייתכן שגם לאחר מכן, וכי הוא היה מיועד בעיקר לשווקים באירופה.
גושי הזכוכית שמקורם בספינות שנטרפו בחופים פתוחים ובמעגנים טבעיים בדרך כלל גדולים ויש אחידות בצבע ובמרקם של הגושים בכל מטען. לעומת זאת גושי הזכוכית שהתגלו בנמל עכו קטנים יחסית ולהם צבעים ומרקמים מגוונים. הסיבה להבדלים אלה בכך שמקור גושי הזכוכית שהתגלו במעגנים ובחופים הפתוחים במטענים שלמים של ספינות שהפליגו לאורך חופי הארץ ונטרפו בחופים הפתוחים, ואילו מקורם של רוב גושי הזכוכית שהתגלו בנמל עכו בזכוכית גולמית שנפלה בשגגה למים בעת הטעינה והפריקה של הספינות בנמל.