צלמיות העופרת (איור 2) נוצקו בתבנית שטוחה ופתוחה, כפי שניכר מצורתן השטוחה ומאופן התגבשותו של הפן העליון שלהן בעת היציקה.

לצלמית 1 (7.4 ס"מ אורך, 27 גר'; איור 1:2) גוף, שתי זרועות ושתי רגליים, אולם הראש חסר, ונראה בבירור כי היא מייצגת גוף אנושי מעוות. הזרוע השמאלית מקופלת ונוטה לתחתית הבטן, לתמיכה.
צלמית 2 (5.8 ס"מ אורך, 19 גר'; איור 2:2) היא בדמות גבר העומד על משטח ברגליים פסוקות. הראש נוטה לימין, והזרוע הימנית קצרה, אולי נקטעה. מוט אנכי המגיע למשטח הבסיס מייצג איבר מין מוגזם באורכו. מתוך הזרוע השמאלית יוצאת כלפי מעלה בליטה שאינה חלק מגוף רגיל.
צלמית 3 (7.7 ס"מ אורך, 14.5 גר'; איור 3:2) מעוותת וחסרת ראש. פלג הגוף העליון מעוצב היטב, אך מסובב במותניים. היד הימנית מכסה את המפשעה, ואילו השמאלית משוכה לאחור. הרגל הימנית שלמה ואילו הרגל השמאלית בתנועת בעיטה לאחור, אך חלקה התחתון חסר. ייתכן שהראש וחלק מן הרגל נקטעו במכוון, אך ייתכן שהצלמית נוצקה ברישול או נפגמה במהלך השהייה בים. הצלמית מייצגת אולי דמות רוקדת או גופה מעוותת.
צלמית 4 (10 ס"מ אורך, 89 גר'; איור 2: 4) שלמה. זרוע אחת חסרה, פרט לגדם קצר הבולט מן הכתף. הרגליים מקופלות בברכיים, וכפות הרגליים נוטות קדימה בתנוחה לא טבעית.
צלמית 5 (5 ס"מ גובה, 2 ס"מ רוחב; גלילי ושרביט תש"ס: איור 173) מייצגת אישה עטויה היטב בטוגה; ראשה מכוסה בצעיף או בחלק מן הטוגה.
 
צלמיות העופרת הקטנות זוהו כ'בובות וודו', שנועדו כנראה לכישוף. בובות עופרת דומות ששימשו לכישוף מוכרות מהעולם היווני-רומי (Faraone 1991). תשע בובות עופרת דומות נתגלו בחפירות תל מרשה. הן מייצגות דמויות עירומות של גברים ונשים שידיהן קשורות מאחורי גבן, וזמנם התקופות הפרסית–ההלניסטית (קטלוג מוזיאון רוקפלר, 30:1943, 937–945; ווקוסבוביץ 38:2010–39). הצלמיות מאשקלון, שנמצאו קרוב לחוף הים, מעידות כי מקורן אינו בכלי שיט ששטו בים, עגנו בקרבת החוף או נטרפו. נראה כי הצלמיות הושלכו במכוון מהחוף, כחלק מפעילות טקסית הקשורה בכוחות על-טבעיים. אפשר שהיו אלה חפצי הקדשה, וייתכן שייצגו אסירים שנידונו לעינויים או למוות לאחר הקרב או אנשים שהוטלה עליהם קללה, שכושפו או שהוטלה בהם עין הרע. לחילופין, אפשר שהצלמיות שימשו למטרות כישוף מיטיב — תחליף קורבן לאדם חולה או להגנה מפני צרה צפויה. טקסי כישוף להסרת עין הרע באמצעות התכת עופרת, הטלתה למים ופירוש צורות העופרת שנוצרו בדרך זו נערכים בישראל גם היום, בטקס המכונה ראסאסיה.
במים הרדודים באזור תל אשקלון נתגלה מגוון חפצי עופרת זעירים נוסף על 'בובות הוודו' המתוארות כאן. אפשר שגם אלה שימשו לטקסים פולחניים או לטקסי כישוף (גלילי ורוזן 2015; Galili and Rosen 2015). ריכוז כה משמעותי של חפצי כישוף עשויים עופרת נדיר בארץ ישראל. ייתכן שקיים קשר בין ממצאים אלה לבין האזכור בספרות התלמודית של מעשי כישוף שהתבצעו באשקלון (אילן תשס"א).