המבנה (6 × 11 מ' מידות חיצוניות) נבנה בכיוון צפון–דרום וכולל שני חדרים מלבניים (L2 ,L1; מידות 2.8 × 4.0 מ' כל חדר) וחצר (L3; מידות 5 × 6 מ'). קירות המבנה (W55 ,W53 ,W51 ,W50; כ-0.5 מ' רוחב) נבנו מלבני בוץ שהונחו על יסודות אבן. חלקו הצפוני של המבנה השתמר לגובה של כארבעה נדבכים (כ-0.5 מ'), ואילו חלקו הדרומי נפגע קשות מעיבוד חקלאי והשתמר לגובה של נדבך אחד (0.15 מ'). מהקיר המזרחי של המבנה יוצא קיר (W54), שנבנה בכיוון מזרח–מערב; הוא נפגע קשה בחריש עמוק והשתמר רק בקצהו המזרחי. נראה כי קיר 54 הפריד בין שני החדרים לחצר. בין שני החדרים מפריד קיר מחיצה (W52; כ-2 מ' אורך, כ-0.5 מ' רוחב), הניגש אל הקיר הצפוני של המבנה. בקירות הצפוני, המזרחי והמערבי של המבנה לא התגלו פתחים, ועל כן נראה כי בקיר 53 הדרומי, שהשתמרותו פחות טובה, היה קבוע פתח המבנה. בשני החדרים התגלו רצפות של אפר מהודק. מעל הרצפות התגלתה שכבת שרפה (כ-0.2 מ' עובי), הכוללת כמות גדולה של אפר ושברים של לבני בוץ (איור 4), ומעליה — מפולות לבנים. על רצפת חדר 1, בתוך שכבת השרפה (L225), נמצאו כמה שברי כלי חרס, ובהם בעיקר בריקים (כדי שתייה; איור 6:5–8) ממשפחת כלי עזה שחורים האופייניים לשלהי התקופה העות'מאנית וראשית ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל, מגוון כלי מתכת, ובהם יתד ספירלית לעיגון (איור 1:6), אזמל (איור 2:6), פין מנחושת ומימייה מאלומיניום (איור 3:6), כמה שברים של צנצנות ובקבוקים מזכוכית ובקבוקון זכוכית שלם (איור 7). על רצפת חדר 2 (L217 ,L214) נמצאו שברי בקבוקים עשויים מזכוכית ירוקה ושברי כלי חרס, ובהם קערה (איור 1:5), קנקן (איור 4:5) ובריקים (איור 9:5, 10).

בחצר התגלתה רצפת עפר מהודק (L234) ומעליה רובד דק (כ-0.1 מ' עובי) של חומר לבנים מומס מעורב במעט אפר, שנוצר כתוצאה מבלייה של קירות לבנים. בחלקה הצפוני של החצר נמצא משטח עבודה מעוגל (L232; כ-2 מ' קוטר), שנבנה מאבני שדה קטנות שהונחו בצפיפות על רצפת החצר. בחלקה המערבי של החצר, סמוך לקיר המערבי של המבנה, נמצא בור (L233; כ-1 × 2 מ', כ-0.5 מ' עומק) שנחפר באדמת הלס; הוא התגלה מלא באפר. בחפירת מילוי הבור נמצאו כמה שברי גוף של כלי חרס ממשפחת כלי עזה שחורים, וכן מעדר (איור 4:6) ומכוש (איור 5:6). על רצפת העפר המהודק של החצר נמצאו שברי כלי חרס רבים, ובהם קערות (איור 2:5), סיר בישול (איור 3:5), קנקנים (איור 5:5) ובריקים (איור 11:5).
צמוד לפינה הצפונית-המזרחית של המבנה מחוץ נמצאו שרידי מתקן מעוגל (L212; מידות 0.5 × 1.2 מ'), שנבנה באבנים, כנראה שוקת. בתוך המתקן הצטברה אדמת לס, ולא התגלה בה כל ממצא.
 
על-פי מפולות הלבנים במבנה נראה כי הקירות של שני החדרים התנשאו לגובה של כ-2 מ' ואילו קירות החצר נבנו לגובה נמוך. נראה כי המבנה נהרס בשרפה עזה של קורות העץ של תקרת המבנה, שגרמה להתמוטטות חלק מהקירות. מיקומו של המבנה בבקעת באר שבע, תכניתו, חומרי הבנייה והממצאים מלמדים כי המבנה שימש מתיישבי קבע בשלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. מבנה זה, יחד עם מבנים נוספים שתועדו ונחפרו בבקעת באר שבע (Ustinova and Nahshoni 1994; ניקולסקי 2010; ניקולסקי 2011א; ניקולסקי 2011ב) הם חלק מראשית התיישבות הקבע של בדווים מקומיים או של פלאחים מצריים באזור.