השרידים הצלבניים
הסוללה הפנימית. נתגלו שני קטעי קירות שהם אולי חלק מקיר היקפי. השריד הראשון הוא קיר ישר (2 מ' רוחב, יותר מ-25 מ' אורך; W200; איור 1), שכיוונו צפון-צפון-מערב–דרום-דרום-מזרח. שני פניו של הקיר בנויים מפתינים מסותתים היטב בגודל ממוצע שהוצמדו לליבת האבן של הקיר. בקיר משולבות חמש גומחות (1.8 מ' רוחב, 1.2 מ' עומק; V–I), לכל אחת חרך ירי (9 ס"מ רוחב). גומחות IV–I נוקו וגומחה V זוהתה רק על ידי חרך הירי. גובה השתמרותן לא אפשר לשחזר את הגג. סף חרך הירי היה מעקה שהוצב גבוה מעט מעל רצפת הגומחה ויש לו נטייה חזקה ועמוקה, כך שזווית הירי מכוונת לבסיס הקיר ההיקפי. המפלס המוחלט של הרצפה בחרך ירי I היה נמוך במעט מאלה שבגומחות IV–II, שבהן היה מפלס פתחי הירי אחיד. המרחק בין פתחי הירי הראשון והשני היה 9.7 מ', בעוד שארבעת האחרים בגומחות V–II היו במרווחים רגילים של 4.5 מ'. גומחה III היתה השמורה ביותר (איור 2) ונאטמה לאחר מכן.
 

קטע הקיר השני (W109) נמצא מדרום לקיר 200 וללא קשר אדריכלי ישיר אליו. זהו קיר מרשים שהשתמר לאורך של 6 מ' ונבנה בטכניקה זהה לזו של קיר 200; אחד הפתינים שבפניו נשא תו סתתים בצורת גרזן. עם זאת, שני הבדלים ראויים לציון: 1) עוביו של קיר 109 היה  3.2 מ', שלא כמתואר במקורות מן המאה הי"ג המגדירים רוחב של 1.5 קנה לקצה העליון של הסוללה הפנימית (קנה קיפרית = 2.2 מ'; קנה פרובנסלית = 1.95 מ'). אפשר שהעדות כאן מצביעה על שימוש בקנה הקיפרית. 2) מתאר קיר 109 עקלתוני בבירור. למרות שוד האבנים האינטנסיבי בחלק הדרומי של האתר, ליבת האבן של קיר 109 השתמרה היטב ואפשרה שחזור מוצלח של העיקול. קיר אחר (W210), גם הוא עקלתוני, נמשך במקביל לקיר W109 ולאורך פניו הפנימיים. אפשר כי המשכו של הקיר העקלתוני הפנימי (210) מזרחה היה בקיר נוסף שנתמך על ידי בחנים (W300; איור 1) שנחפר על ידי מ' דותן ב-1951. צמוד לפניו הדרומיים של קיר 300 נמצא מעבר מרוצף עם תעלת ניקוז למים. המרחב שבין קירות 109 ו-210 יצר מעבר מוגן (S9) שהוביל לגומחה (A) בקיר 109, ששימשה חרך ירי עם סף נטוי ונאטמה בהמשך. גרם המדרגות בקצה הצפוני של 9S הוביל לחדר מצפון לו (S2) שנחפר חלקית אף שתכניתו לא הובררה. בשלב מאוחר שימש חדר S2 כניסה לתוך מגדל השער הממלוכי (להלן). חזית הכניסה של מגדל השער מורה בבירור על שני שלבי בנייה
(W122, איור 3): בשלב הראשון נבנה קיר 109 כנדבך היסוד שלו עד לגובה הסף. הקיר נוטה קלות צפונה בקטע זה ונעלם לתוך הבנייה של מגדל השער; זהו הקטע היחיד שבו ניתן להבחין באופיו הסוללתי. על פניו השתמרו שרידים של חיבורים מטויחים דמויי סרט (כ-2 ס"מ רוחב), ועל אחד הפתינים נחרת תו סתתים דמוי שעון חול: שני משולשים קטנים מחוברים בראשם. בשלב הבנייה השני הוצמד לצדו המערבי של קיר 109 מגדל השער. הקיר פורק בחלקו כדי להכיל את הכניסה (קיר 122) אל המבצר.

 

בבדיקת הפן החיצוני של הקיר ההיקפי (200) נתגלו שרידים של אולם שלו קמרון גוטי מחודד (S8; איור 1). צלעותיו הנאות דומות לאלה שבמבצר המונפורט ובכניסה המזרחית למתחם המבוצר של קיסריה. מיקום אולם S8 בחלל שבין שני חלקי הסוללה הפנימית
(W200 ,W109) ומאפייניו האדריכליים, כגון חיבורים מטויחים דמויי סרט על פניו, מעידים על בנייה צלבנית בשנים 1240–1266.

 

עבודת הכלי המכני חשפה את ראשי הקירות של כמה מבנים בתוך גבולות הקיר ההיקפי. אלה כוללים רצף חדרים שנבנו ברצף ישר למדיי, ממערב למזרח. החדר השלם והמעניין ביותר (S12) מלבני והיה מקורה בקמרון גוטי מחודד, כך עולה מבסיסי הצלעות של הקשת המונחים על קורות בכל פינה של החדר והשתמרו בחלקם. הפינה הדרומית-מערבית שהשתמרה היטב (איור 4) כוללת צלעות המוצבות על בסיס קוני מעוטר בחבצלת ומעליה עיטור דמוי עלים. עיטור זה מזכיר את הארכיטקטורה של המבצר הטמפלרי טורטוסה (טרטוס) שבחוף הסורי המתוארך למאה הי"ג. בקיר הצפוני של חדר S12 פתח לכיוון הקיר ההיקפי המערבי (200). ממזרח לחדר S12 חדר נוסף (S15) שהיה מקורה ככל הנראה בקמרון חביתי וכיוונו היה שונה מעט. צדם הפנימי של שני החדרים היו מכוסים בחיבורים מטויחים דמויי סרט. בפינוי המכני של חלל S15 נמצא ראש מפוסל באבן (איור 5). על פי סגנונו ובהשוואה עם פסלי ראש דומים מבלוואר ונצרת, ניתן לתארכו למאה הי"ב, אולם בליטה בעורף מצביעה על שימושו כפרט אדריכלי, בדומה לראשים מפוסלים ששימשו עיטורי קירות בעכו ובטורטוסה, או שימשו זיזים בעתלית (שטו פלרין), ומתוארכים למאה הי"ג.
 

מדרום לחדר S15 נמצא בור (S14) שקירותיו הצפוני והמזרחי (W211 ,W204) מכוסים בטיח הידראולי עבה.

 

התקופה הממלוכית
מגדל השער. המגדל המסיבי (15 × 20 מ') נחשף למרבית גובהו אף שיסודותיו לא נחשפו. הקיר המערבי שלו (W107) מעולם לא כוסה במלואו ומופיע בשרטוט של הסקר הבריטי (איור 6; SWP I 1881, Sheet IV, between pp. 248-249). קירות המגדל (7 מ' עובי) מצופים באבנים גדולות המונחות כפתינים על ליבת הקיר העבה. לאבני הציפוי הפונות החוצה חלק מרכזי הבולט מעט מן המסגרת המסותתת. פני הקיר דמויי חלקלקה. בבדיקה עמוקה שנחפרה לתוך המילוי בפינתו הדרומית-מערבית של חדר S1 נמצא פן פנימי מדורג מתחת למפלס הרצפה. המילוי כולל שכבה אחידה של אדמה וחצץ (2 מ' גובה) ונראה בן זמנו של מגדל השער. הממצאים במילוי תוארכו לתקופה הממלוכית. שרידים של שני פתחים רחבים נראו בקירות 107 ו-108. הם שימשו חלונות שהכניסו אור לחדר הפנימי של המגדל (S1); מערכת הסגירה שלהם חסרה לחלוטין. בחלונות נבנו ככל הנראה חרכי ירי אף שמגובה השתמרותם אין לכך עדות. בפינה הדרומית-מזרחית, בחיבור עם פני הקיר ההיקפי (W109) מן התקופה הקודמת נמצאו בתי שימוש שהיו מחוברים בתעלה מלבנית שעל פי מצב השתמרותה נראה כי הגיעה לקומה העליונה. בצד הצפוני-מערבי של המגדל השתמרו אבן סף, חורים של הצירים התחתונים ומזוזות כניסה המצביעים על שימוש בדלת כפולה. שקע עמוק ורבוע סמוך למזוזה המזרחית נועד ככל הנראה לקורת העץ שנעלה את הדלת. לא נמצאה עדות למתקן דומה בקיר הנגדי. החלקים העליונים של הכניסה, לרבות המשקוף נמצאו הרוסים; עם זאת השתמרות קטע מן החלקים הפנימיים של הקשתות מעידה על קמרון מצולע שכיסה אותה.
 

בסוף התקופה הממלוכית או בתחילת ההתיישבות העות'מאנית נבנו על רצפות מגדל השער מתקנים לפעילות אומנותית (תנורים, מוקדים); אחד המתקנים חסם את כניסת המגדל בקיר 109. הממצאים משלב זה כללו כלי מיוליקה איטלקיים מתקופת הרנסנס (המאה הט"ז לסה"נ).

 

כבש הגישה. למגדל השער הוביל כבש (24 מ' אורך; 7 מ' רוחב בצפון עד כ-8 מ' בדרום; S4; איור 7).  הגישה לכבש היתה דרך פתח בפינה הצפונית-מערבית. מזוזות, שקעי צירים ושקעים לבריח מעידים על שיטת הסגירה שנעשתה בדלת כפולה. הכבש נטה מטה לכיוון צפון-מערב וכלל מדרגות שנפרדו זו מזו ברצפות אבן או עפר. לאורך הפן הפנימי של הקיר המערבי של הכבש (W100) הוצבו עמודים במרווחים קבועים שבהם היו חרכי ירי נטויים בתוך גומחות (1, 2). חרך הירי 1, הצפוני והשמור יותר, כוון לעבר שער הכבש כדי להגן עליו (איור 8). חרך ירי 2 שהיה בתוך גומחה שנאטמה בחלקה בבנייה משלב מאוחר וכיסתה תעלה ששימשה לניקוז מים. הצד הדרומי של סדק חרך הירי 2 השתמר בחלקו. לאורך קיר 100 היו כנראה שני חרכי ירי נוספים בתוך גומחות שלא השתמרו. משני עברי הכבש היו תעלות ניקוז למים. לאורך חציו הצפוני-מזרחי (S4bis) היה מסדרון שרצפת העפר המהודק שלו התרוממה בהדרגה מדרום לצפון, בניגוד לשיפוע צפון–דרום של הכבש, שהגיע בקצהו הצפוני לפודיום. בשלב מאוחר, עדיין בתקופה הממלוכית, מסדרון  S4bis שימש ככל הנראה בית שימוש.

 

בכבש הובחנו שינויים ותוספות בכמה מקומות: הקטנת הכניסה המקורית לכבש בהוספת קיר חדש בצדו הצפוני (W132) כנגד הפן הפנימי של W159, עיבוי כפול של העמוד השלישי
(W127), עיבוי הפן החיצוני של קיר המסדרון (W150) ובניית קיר תמך נמוך (W151). שינויים אלה רומזים לתוספת קירוי על השטח. רצפת הכבש שקעה מעט (0.2–0.3 מ') בחיבור עם סף מגדל השער. הבחנות אלה, וכמה סדקים הנראים בבירור במבנה של מגדל השער, מעידים על הרס שנגרם מפעילות ססמית. השינויים במבנה הכבש הם אולי תיקונים שלאחר רעידת אדמה.
 

במהלך ניקוי מכני מקדים של השטח נחשפה אבן גיר מרובעת גדולה במפלס ההרס, מול שער הכבש (איור 9). על אחד מפניה מסותת אריה שועט, שאחת מרגליו הקדמיות מורמת וחלק מן הראש חסר. על פי מיקומה והשוואתה לשרידים אחרים נראה כי האבן היא חלק ממשקוף שעיטר את הכניסה לכבש הגישה. המשקוף נשא שני אריות בעמידה הראלדית – סמל השליט הממלוכי ביברס.

 

המילויים שכיסו כמעט לחלוטין את מבנה הכבש, העלו ממצאים המתוארכים למאות הי"ד והט"ו ועד לסוף התקופה הממלוכית. מן המילוי שבתוך מסדרון S4bis עלו ממצאים מעניינים ובהם כמות גדולה, רב-גונית ואיכותית של שברי כלי חרס וזכוכית הניתנים לרפאות. החומר האדום של כלי החרס הפשוטים (Gouged Ware), האופייני לתקופה הממלוכית, הוא של כלים גדולים על רגל המעוטרים במוטיבים חרותים מתחת לזיגוג. כלי יבוא רבים מסוריה, ממצרים, מאיטליה (ונציאניים), מסין (סלדון ומינג) ומספרד נמצאו עם תוצרת מקומית. איכות המכלול וחסרונם של כלי מטבח רומז למערכת שולחן עשירה שהיתה שייכת לאדם רם מעמד, אולי המושל הממלוכי של המצודה. מטמון קטן של 37 מטבעות כסף שנמצא עם כלי חרס אלה, כלל 19 מטבעות ממלוכיים ו-18 מטבעות וניציאניים. על פי תאריכי ההטבעה הוסתר המטמון ברבע השני של המאה הט"ו.
החפירה החלקית של רצפות הכבש ושל המסדרון העלתה ממצאים מאותה תקופה. חרסים אחדים שמקורם במילוי מתחת לרצפת המסדרון תוארכו בבירור למאה הי"ג.

 

המגדל העגול. מגדל גדול נחשף בחלקו בניקוי המכני המקדים של האתר (W400, איורים 1, 10); חשיפתו הושלמה בחפירה ידנית. לא ניתן היה ללמוד את הסטרטיגרפיה של המגדל בשל החפירות שנערכו בשנים 1961–1962 על ידי א' דרוקס שגילה כניסה וקטע של מסדרון. במרכז המגדל הגדול נמצא בור עגול (10 מ' קוטר; 10.5 מ' גובה). המגדל נבנה כנראה על ידי השולטן הממלוכי ביברס. אף לא מקור צלבני אחד מזכיר מגדל גדול שבוודאי היה הגדול מסוגו באדריכלות הצבאית של הצלבנים. שרידי המגדל מתאימים לתיאור 'המגדל הזוהר' של אל-עות'מאני מסוף המאה הי"ד ומיוחס לביברס. נוסף על הקוטר שנמדד, המתאים ל-70 מ"ק הנזכרים על ידי המחבר, מתאים גם תיאור המסדרון הפנימי שצורתו טבעת. שרידי תשתית הרצפה המקורית של המגדל מזכירים מבנה ספירלי שמתאר אל-עות'מאני, כמו גם נדבכי אבן המשופעים מעט והתואמים את פרטי הבנייה לפי אל-עות'מאני. סיתות האבנים הדומה לאלה של מגדל השער וכבש הגישה שלו, מזוהה היטב כהישג ממלוכי של המחצית השנייה של המאה י"ג.

 

התקופה העות'מאנית
שרידים יוחסו לתקופה העות'מאנית על יסוד שיוכם היחסי לשרידים של ימי הביניים, כגון המגדל העגול הגדול, וכן על פי שיטות הבנייה שלהם; הם נתגלו במפלס הגבוה של האתר מרוכזים סביב המגדל העגול. הקירות הברורים הם קירות הניגשים בחלקם לצדו הדרומי של המגדל (W500-W503; איור 1). הקירות היו חלק מבנין גדול שעמד בחלקו צמוד ובחלקו מעל ההריסות של המגדל העגול הגדול.