אתר 12 (נ"צ 217562/634338). בשליש העליון של המדרון הדרומי של העמק נחפר כבשן סיד שהשתמר היטב. קירות התמך של הכבשן (3.2–3.5 מ' רוחב; איורים 2, 3) תוחמים תא בערה (L107; קוטר 4 מ', עומק 3.8 מ'). בחלק העליון של הדופן המערבית נבנה פתח להזנת חומרי בערה, ובתחתיתה הותקנה מנהרת אוויר המנצלת מדרגת סלע 

(L108; אורך 5.2 מ', רוחב 1.15–1.30 מ') שאפשרה כניסה רצופה של חמצן אל תוך התא. רוב המתקנים הדומים שנחפרו ברחבי הארץ תוארכו לימי הביניים ולתקופה העות'מאנית.
אתר 15 (נ"צ 217549/634404). נחפר החצי הצפוני של ערמת סיקול קטנה (3.0×3.8 מ', 0.7 מ' גובה), ונחשפה מדרגת הסלע שעליה היא נבנתה.
אתר 13 (נ"צ 217493/634444). נחפרה גת פשוטה החצובה במשטח סלע משופע הנוטה לצפון-מערב (איור 4). משטח הדריכה (L110; מידות 1.6×2.3 מ', 3–5 ס"מ עומק) שצורתו לא רגולרית חצוב ברישול ומתנקז אל בור איגום סגלגל (L111; מידות 1.0×1.2 מ', 0.4 מ' עומק). על פי טיפוס המתקן יש לשייכו לימי הבית השני.
אתר 14 (נ"צ 217459/634456). נחפרה גת מורכבת שבה משטח דריכה מלבני (3.00×3.35 מ', 0.18 מ' עומק; איורים 5, 6) החצוב במדרגת סלע (1.5–1.7 מ' גובה). בדופן המדרגה נחצבו שלוש גומחות מלבניות: במזרח (0.35×0.62 מ', 0.12 מ' עומק), במרכז

(0.32×0.66 מ', 0.12 מ' עומק) ובמערב (0.34×0.68 מ', 0.25 מ' עומק). הגומחות נועדו לקיבוע קצות קורות לתליית משקולות של מכבשים לסחיטת הענבים. ככל הנראה לא כל הגומחות שימשו בזמן אחד. אפשרות אחת היא שהגומחה המזרחית נשברה ויצאה משימוש ולכן נחצבה הגומחה המרכזית, אולם חציבתה לא הושלמה בשל מיקומה הקרוב מדי לראשונה, ואז נחצבה הגומחה המערבית. אפשרות נוספת היא שנעשה בזמן אחד שימוש בגומחות המזרחית והמערבית עד יציאתה משימוש של הגומחה המזרחית.

משטח הדריכה נוקז אל אגן שיקוע רדוד (0.57 מ' קוטר, 0.2 מ' עומק) שמוקם בפינה הצפונית-מערבית שלו, וממנו זרם התירוש אל בור איגום סגלגל (L113; מידות 0.7×1.0מ', 0.7 מ' עומק) שנחצב צמוד אליו. גתות דומות בשיטת פעולתן ובסגנון חציבתן תוארכו לתקופת הברזל.
אתר 18 (נ"צ 217212/634853). נמצאה ערמת סיקול גדולה (11 מ' קוטר, 1.5 מ' גובה מרבי; איורים 7, 8). לאחר ניכוש הצמחייה מעליה נחפר הרבע הצפוני-מזרחי עד למדרגת סלע. נחשפו קירות מעגליים אחדים שנבנו ברישול ותחמו את הערמה בשלבים שונים.
אתר 18A (נ"צ 217273/634850). התגלו מגדל ומקווה. בסיס מגדל שדה רבוע (L100; מידות 3.2×3.2 מ', 1.2 גובה מרבי; איורים 9, 10) מאבני שדה שהוקצעו קלות, הוא שריד המבנה היחיד באתר. אל המגדל ניגש מדרום קיר רחב, הבנוי משני פנים של אבנים גדולות וביניהן אבנים קטנות (W10; אורך 11 מ', רוחב 1.1 מ', גובה מרבי 0.35 מ') שתחם ממזרח משטח מיושר. שורת אבנים (W11; אורך 14 מ', רוחב 1 מ', גובה 0.6 מ') תחמה את המשטח מדרום. במקביל לקיר 10 ממערב נחפרה תעלת בדיקה (L114; אורך 13 מ') עד לסלע אולם לא נמצאו קירות נוספים ולכן לא ברור מה שטח המבנה.
ממזרח למגדל נחצב מקווה טהרה (1.8×2.6 מ', 2.2 מ' עומק) שבו חמש מדרגות היורדות אל אגן הטבילה. פתח המקווה (0.7×1.0 מ') סותת בסלע וטויח, בדומה למדרגות ולכותלי המקווה, בטיח לבן עבה שהשתמר היטב. ניתן לייחס את המקווה לימי הבית השני. ממערב למקווה נמצא משטח סלע מיושר שבמרכזו ספלול (L106; מידות 0.25×0.54 מ') ששימש כנראה בודדה.
בחיבור שבין קיר 10 למגדל 100 נחפר ריבוע בדיקה ונמצאו שברי כלי חרס מהמאה הא' לפסה"נ שבהם צלחת (איור 1:11), סיר בישול (איור 2:11), שפות קנקנים (איור 3:11, 4) ופכית (איור 5:11).
שרידי המבנה, מקווה הטהרה וממצא כלי החרס מעידים על בית חווה קטן ששימש כנראה במהלך העונה החקלאית העמוסה, בימי הבציר והמסיק.
 
המתקנים שנחשפו שייכים לעורף החקלאי של אחד משני היישובים הסמוכים: הכפר ליפתא וחורבת בית תלם. עד כה לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות באתרים אלה אך ממצא כלי החרס והמתקנים הרבים שנסקרו בהם מצביע על תקופות קיום דומות. כ-0.2 ק"מ מדרום-מערב למתקנים נחפר ריכוז מערות שבהן גם מערת קבורה עם כוכים, השייכות גם הן ככל הנראה לאחד משני היישובים (חדשות ארכיאולוגיות 120).
השרידים מייצגים מגוון תקופות ומעידים כי סביב ירושלים התקיימו יישובים שסיפקו את צורכי תושביה ועולי הרגל הרבים שפקדו אותה.