בשטח המיועד לפיתוח נקבעו שלושה שטחי חפירה ונפתחו בהם 16 ריבועים (איור 1). חתך העומק חשף שלוש שכבות סדימנטולוגיות עיקריות (1–3), הנטויות קלות צפונה-מזרחה (איור 2), המתוארות להלן מן העליונה לתחתונה:

1. אדמת סחף חרסיתית קשה בצבע חום-כהה (כ-1 מ' עובי בממוצע), שמעורבים בה אבני גיר מזוות, מעט חרסים שחוקים ופריטי צור ספורים.
2. שכבה בצבע אפור בהיר, עשירה בפריטי צור. עובייה 5–40 ס"מ בחלקו הצפוני-מערבי של האתר, סמוך למדרון הדרומי-מזרחי של תל ווער, והיא הולכת ומידקקת עד להיעלמותה בחלקו הדרומי-מזרחי של האתר. לא נמצאו בשכבה זו עצמות בעלי חיים, מוקדים או מתקנים אחרים המעידים על כך שהממצא באתרו.
3. שכבת סחף חרסיתית (3 מ' עובי) בצבע צהוב-אפור, ובה אבני גיר ובזלת. בחלקה העליון נמצא מפלס של חלוקי נחל במגוון גדלים עם אבנים מזוות מגיר ומבזלת; שקעים במפלס זה נמצאו מלאים בריכוז של פריטי צור השייכים לשכבה 2. גם בשכבה זו נמצאו פריטי צור, אך שכיחותם פוחתת מאוד ככל שמעמיקים בשכבה. נראה כי שכבה זו מייצגת פשט של נחל קדום או טרסה של נחל שמקורו באזור עמק יזרעאל. בדיקות גיאולוגיות עתידיות ובכללן איתור מקור הבזלות באזור האתר יתנו מענה לשאלת היווצרותה של שכבה זו.
 
ממצאי החפירה אישרו את התצפיות הראשוניות כי השרידים שייכים לתרבות המוסטרית, התקופה הפליאוליתית התיכונה (250,0000–50,000 שנים לפני זמננו), המתאפיינת בטכניקת לבלואה המאפשרת הפקה של נתזים, להבים וחודים שמידתם ומתארם הוגדרו מראש על ידי הסתת. המכלול כלל אמנם שני אבני יד (איור 3), השכיחות בתרבות האשלית (התקופה הפליאוליתית התחתונה), אך יש שכלים אלה מופיעים בהגבלה בשלבים קדומים של התקופה הפליאוליתית התיכונה.
 
מיון ראשוני של כ-70,000 פריטי הצור שנמצאו בחפירה לימד על שכיחותם של סוגי הפריטים העיקריים: 3,427 פריטים (4.9%) הוגדרו ככלים; 467 (0.7%; איור 4) הם גרעינים; שיעורם של נתזים ולהבים לא משובררים הוא כ-16%; ואילו שיעור הפסולת הנלווית – גושי צור ושבבים הקטנים מ-2.5 ס''מ – הוא כ-78%. במכלול מיוצגים כל שלבי הסיתות, כולל שלב הכנת הגרעין ומגוון של כלים, והוא כולל כמות רבה (מעל 40% מכלל פריטי הצור) של שבבים קטנים, תוצר לוואי של סיתות הצור ושברור הכלים. שיעור גבוה זה של שבבים קטנים לצד ההשתמרות הטרייה למדי של הצור מעידים על כך שמקום סיתותם של פריטי הצור היה בקרבת האתר, על המדרונות המזרחיים של כרמל.
 
לתעשיית הכלים נוצלו מגוון סוגים של צור. במכלול שכיחים במיוחד נתזים משובררים, אך הוא כולל גם מקרצפים, מגרדים, סכינים וחודים (איור 5). חלק מהחודים שבורים בקצה הדיסטלי שלהם, וחלק מן השברים מעידים על פעילות קליעה (Shea J. 1988. Journal of Field Archaeology 15:441–450; Villa P. and Soriano S. 2010. Journal of Anthropological Research 66:5–39). תופעה זו מעידה כי לפחות חלק מן החודים שימש לנשק, בציִד או בעימותים עם בעלי חיים ועם קבוצות חברתיות יריבות. על חלק מן החודים מופיעות שקערוריות, עדות אפשרית לחיבורם לקנה של חנית.
 
אין בממצא כדי לקבוע אם האתר מייצג תעשייה של אוכלוסייה אחת או של כמה אוכלוסיות שפקדו את האתר לאורך תקופה ממושכת. כמו כן, אין אפשרות לקבוע איזה מין של בני אדם פעל באתר, שכן במהלך התקופה הפליאוליתית התיכונה חיו באזור זה לצד זה האדם הניאנדרתלי והאדם המודרני – הומו ספיאנס, ומחקרים השוואתיים לא גילו הבדלים בין תעשיות הכלים שלהם, שכן שתי קבוצות אנושיות אלו השתמשו בטכניקת לבלואה.
 
השוואה ראשונית לאתר עין קשיש הסמוך מלמדת על שלושה הבדלים: בתל קשיש (מערב) כמות השבבים הקטנים רבה ואילו בעין קשיש מספרם מועט; השתמרות פריטי הצור טובה יותר בעין קשיש; ובעין קשיש השתמרותן של עצמות בעלי חיים טובה לאין ערוך מאשר בתל קשיש (מערב), שבו נמצאו ארבע עצמות בלבד. הבדלים אלה משקפים כנראה מגוון תהליכים בתר-הרבדתיים שחלו בשני האתרים. מחקר טכנו-טיפולוגי מפורט יאפשר למקם את תל קשיש (מערב) ברצף התרבותי של התקופה, ולערוך השוואה מבוססת יותר למכלול הצור מאתר עין קשיש ומאתרים מוסטריים אחרים באזור.