בחודשים יולי–אוקטובר 2012 נערכה חפירת בדיקה סמוך למתחם בזק הישן באתר אפולוניה (מזרח) שבנוף ים (הרשאה מס' 6549-A; נ"צ 182256-3052/677516-8371), ובעקבותיה, בחודשים יוני–אוגוסט 2013, נערכה חפירת הצלה (הרשאה מס' 6825-A), לקראת בנייה. החפירות, מטעם רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב ובמימון רשות מקרקעי ישראל באמצעות חברת י.ה.ל מהנדסים, נוהלו על ידי א' הדד (חפירת בדיקה), א' טל ומ' עג'מי (חפירת הצלה), ובהשתתפות ת' חרפ"ק. סייעו ח' יוחנן (מנהל גן לאומי אפולוניה מטעם רשות הטבע והגנים), י' עמרני וא' בכר (מנהלה), ד' גולן, ט' גרינולד, מ' מולוקנדוב וא' בושנינו (בדיקות מקדימות), ע' מאיר, א' ירון, א' אלעד, מ' פינס, א' יקואל, א' בושנינו, ר' לואיס, מ' אדרעי וח' ונדה (ניהול שטחים), מ' יוחננוף (גילוי מתכות), א' פרץ ופ' שרגו (צילום שטח), ו' אסמן, י' שמידוב, מ' קאהן, ר' מישייב, א' האג'יאן ומ' קונין (מדידות ושרטוט), ח' בן-ארי וא' דגוט (GPS), י' נגר (אנתרופולוגיה), נ' אגא ומ' פינס (ארכאוזואולוגיה), ה' מינס וע' ריטנר (זיהוי רכיכות), פ' גנדלמן (זיהוי כלי חרס), חברת Sky View (צילום אוויר), א' איילון (מתקני תעשייה חקלאיים), ד' ברקן (ייעוץ), ע' קינן וא' משה (בטיחות), מ' אברהמי וא' רונקין (שימור), ר' ג'קסון-טל (זכוכית), י' קופרשמידט (ניקוי מתכות), ק' עמית ופ' שרגו (צילום ממצא), סטודנטים במסגרת הכשרה לארכיאולוגים חופרים, מטעם אוניברסיטת תל אביב וכן מתנדבים מהארץ ומחו"ל וילדים מבתי ספר במסגרת מרכז ארכיאולוגי חינוכי מטעם רשות העתיקות.
החפירה נערכה באתר אפולוניה-ארשוף, ממזרח לתל ארשף, בגבול הצפוני-מערבי של הרצליה, על מצוק כורכר חופי. חפירות ראשוניות בתל נערכו בשנת 1950. למן שנת 1977 נחפר האתר מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים ומשנת 1982 נחפר על ידי משלחת מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב. בשנים האחרונות מסייעת רשות הטבע והגנים בחפירות בעקבות פתיחת הגן הלאומי אפולוניה לציבור.
האתר יושב ברציפות למן שלהי המאה הו' לפסה"נ עד התקופה הצלבנית. מן התקופות הפרסית וההלניסטית נחשפו קטעי קירות דלים, בורות פסולת וקברים אחדים. עיקר הממצא האדריכלי מאפולוניה הרומית הוא וילה הפונה לים, שלה חצר פריסטלית. מחוץ לחצר מסדרון היקפי, שמצדו החיצון סדורים חדרים. בתקופה הביזנטית נקראה העיר סוֹזוּסה, והיא השתרעה על מרחב פרוז של כ-280 דונם. נמצאו בה כנסייה ורובעי תעשייה שבהם גתות, בתי בד, בריכות מטויחות וכבשנים לייצור זכוכית גולמית. בימיו של הח'ליף האומיי עבד אל-מלכּ (685–705 לסה"נ) נקראה העיר ארסוּף, שטחה הצטמצם לכ-77 דונם, והיא הוקפה בחומה. במהלך התקופה האסלאמית הקדומה הוקם בעיר רִבָּאט (מצד), ופעלו בה חכמי דת מוסלמיים. בשנת 1101 נפל האתר בידי הצלבנים, ושמו הוסב לארסוּר. לקראת אמצע המאה הי"ב לסה"נ נמסר האתר למשפחת אצילים מנושאי הצלב והפך למרכזה של נחלה ('סניוריה') פיאודלית. בשנת 1241 החלה הקמתו של מבצר. בשנת 1261 נמסרה השליטה על המבצר, העיר והנחלה של ארסוּר לידי האבירים ההוספיטלרים. בשנת 1265, בתום מצור ממלוכי, חרבה העיר המבוצרת והמבצר שבצפונה, ועם נפילתם לא נושב האתר עד ימינו (
Roll and Tal 1999; Galor, Roll and Tal 2009).
שטח החפירה תחום מדרום בשורת הבתים הצפונית של שכונת נוף ים, ממערב בגדר המזרחית של מפעל תע"ש, ממזרח בכביש החוף (כביש 2) ומצפון בשביל הגישה הראשי שהוביל מכביש החוף אל המפעל (איור 1). נפתחו 206 ריבועי חפירה ואלה שהעלו ממצאים הורחבו ל-12 שטחי חפירה (D3–D1 ,D ,C2 ,C ,B ,A4–A1 ,A; כ-500 × 600 מ'; איור 2). נחשפו בעיקר ממצאים מן התקופה הביזנטית, וכן שרידים אחדים מן התקופה האסלאמית הקדומה. הממצאים כוללים גתות, שייתכן כי חלקן קדומות לתקופה הביזנטית, שומרות וקברים ממגוון טיפוסים: למשל, מבנה קבורה, קברי שוחות וקבורה בקנקנים. בשטח C נחשף בור אשפה גדול, ששימש בסוף התקופה הביזנטית.
שטח A (איור 3). נחשף מבנה בנוי מאבנים מהוקצעות, שזוהה כשומרה, ובו שני שלבי בנייה המתוארכים לתקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. בחתך המבנה ניכרת תזוזת קרקע האופיינית למבנים שהושתתו על חולות נודדים. כן נחשפו מתקן, ששרד חלקית, ובו אבן סף שאליה ניגשים שני קירות; קטע מדרך סלולה, המאופיינת בשכבת חצץ; ובור אשפה קטן שמתארו סגלגל. בשטח התגלו חרסים, רובם שחוקים, לצד סיגי זכוכית אחדים ופסולת תעשיית זכוכית.
שטח A1 (איור 4). נחשפו כמה מתקנים מטויחים, בהם בורות איגום עגולים ומרובעים, שרצפתם פסיפס; הבורות שייכים לגת שהובחנו בה שני שלבי בנייה מן התקופה הביזנטית. בשלב הקדום כללה הגת שני בורות איגום עגולים קטנים ובשלב המאוחר הורחבה לשלושה בורות איגום גדולים – אחד עגול ושניים רבועים. קירות הגת בנויים מאבני כורכר בינוניות, מחוזקות בטיט לבן-אפור. לגת היה משטח דריכה, סמוך לפני השטח, שכנראה נהרס בפעילות מאוחרת. בחלק הדרומי של השטח נחשפו קטעים אחדים ממשטח עבודה בנוי אבני גוויל בינוניות, ככל הנראה מן התקופה הביזנטית או האסלאמית הקדומה. במרכז השטח נחפר קבר שוחה בודד בציר מזרח–מערב שזוהה כקבר בדווי.
שטח A2 (איור 5). נחשף מבנה בנוי מאבנים מהוקצעות ולו מסד מאבני גוויל קטנות. המבנה זוהה כשומרה, ובו שני שלבי בנייה. לצד המבנה נחפרו שני קברי שוחה בציר מזרח–מערב, שזוהו כקברי בדווים. מתחת למפולת אבני השומרה נחשפו שני בורות אשפה קטנים ובשקע חצוב בסלע הכורכר התגלו חרסים המתוארכים לתקופה הפרסית, ייתכן קבורה נוספת שלא שרדה.
שטח A3. נחשף מבנה קבורה (מאוזולאום), ששרד ממנו רק חלקו התחתון, ובו שלושה משכבים (איור 6). רצפת המבנה מטויחת, קירותיו בנויים מאבני גיר מהוקצעות ותשתיתו בנויה מאבני גוויל. במבנה ובסביבתו הקרובה נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת או לראשית התקופה הביזנטית; נראה כי זמנו של המבנה בתקופות אלה.
שטח A4. סמוך לפני השטח נחשפה פסולת תעשיית זכוכית.
שטח B. בצפון-מזרח השטח נמצאה קובעת מאבן. כן נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה הביזנטית.
שטח C. נחשף בור אשפה (מעל 30 מ' קוטר; איור 7), שזמנו שלהי התקופה הביזנטית. ההשתכבות בשטח אחידה – פני שטח חוליים מעל שכבת חרסים (כ-1 מ' עובי מרבי) ומתחתיה אדמת סחף. הבור הכיל ממצאים רבים, ובהם כלי חרס, שברי כלי זכוכית, פסולת תעשיית זכוכית, מתכות ועצמות בעלי חיים. בממצאים יותר מ-200 נרות שומרוניים שלמים ויותר מ-700 מטבעות. אף שהבור מיוחס למחצית השנייה של התקופה הביזנטית, ייתכן כי הוא שימש לפרקים משך תקופה זו.
שטח C2. נחשף קיר, שכיוונו צפון–דרום, הבנוי על קרקע בתולה ולצדו חרסים מהתקופה הביזנטית.
שטח D. נחשפו מתקן בנוי מאבן ומוקד בנוי מאבני גוויל קטנות.
שטח D1. נחשפו שרידי גת, בהם קטע ממשטח דריכה וכן שני בורות רבועים ומטויחים ממערב לגת (איור 8). הבור הצפוני שימש בור שיקוע רדוד שממנו זרמו הנוזלים בתעלה מטויחת אל הבור הדרומי ששימש בור איגום עמוק שבתחתיתו גומת שיקוע. עוד נחשפו על פני הסלע אנומליות ומתקנים שתפקידם אינו ברור.
שטח D2. נמצאו שרידים של ארבעה קנקנים, כנראה קנקני קבורה, שהשתמרותם גרועה. הקנקנים הונחו בציר צפון–דרום אך מיקומם בשטח נראה אקראי (איור 9). ממערב לקנקנים נחשף קטע ממשטח סלע כורכר שנחצבו בו גומחות קטנות. ייתכן כי שימשו לקבורה (משנית?) והעצמות שהוטמנו בהן לא שרדו. בקצה הצפוני-מזרחי של השטח התגלה בור אשפה, המתוארך לתקופה הביזנטית, ובו חרסים ועצמות של בעלי חיים.
שטח D3. נחשפו בור איגום עגול ומטויח ותשתית של משטח דריכה, השייכים לגת שהשתמרותה גרועה (איור 10). ממערב לגת נחשפו שישה קברים שזמנם — על סמך ממצאים שהתגלו בתוכם, סידורם במרחב ושיטת בנייתם — הוא התקופות ההלניסטית והרומית הקדומה.
מיעוט הממצא האדריכלי בשטח הנרחב שנחפר (כ-300 דונם) מעיד כי השטח שימש עורף חקלאי ותעשייתי ליישוב הביזנטי באפולוניה (סוזוסה). השרידים האדריכליים בשטח — גתות, שומרות, קברים ומתקנים אחרים — מעטים, אך מפרישתם בשטח אפשר להניח כי האזור שימש בעיקר לגידולים חקלאיים. בורות האשפה שימשו לפינוי פסולת משטח היישוב ותכולתם שימשה לדישון ולטיוב הקרקע. פסולת תעשיית הזכוכית שהתגלתה בחפירה אינה מעידה על קיומם של כבשנים בשטחים שנחפרו. נראה כי מקורה בתוצרי תעשייה שפורקו מכבשנים, שהיו בסביבה הקרובה ליישוב הביזנטי, והועברו לשטחי החפירה לשימוש משני, כמו שנהגו בחומרי בנייה שנמצאו בשימוש משני בכמה מבנים משלהי התקופה הביזנטית ומהתקופות האסלאמית הקדומה והצלבנית. ממצאי החפירות וקרבתם ליישוב מאפשרים התבוננות מעמיקה על יחסי העיר ועורפה החקלאי בארץ ישראל בתקופה הביזנטית.
Galor K., Roll I. and Tal O. 2009. Apollonia-Arsuf between Past and Future. NEA 72/1:4–27.
Roll I. and Tal O. 1999. Apollonia-Arsuf; Final Report of the Excavations I: The Persian and Hellenistic Periods (Tel Aviv University Institute of Archaeology Monograph Series 16). Tel Aviv.