שטח A

נפתח חצי ריבוע (2.5×5.0 מ') וזוהו בו שני שלבים (איור 1).
שלב 1 הוא רובד דק של אדמה חומה כהה מעל סלע האם. שברי כלי החרס מרובד זה תוארכו לתקופה הרומית. כן נמצאו שברים לא אינדיקטיביים בתוך ספלול חצוב בסלע.
שלב 2 (0.1–0.5 מ' עובי) הוא רובד קרקע אדום אפרפר מעל שלב 1 שנמצאו בו אבנים קטנות ובינוניות רבות וכן שברי כלי חרס שתארכו את שכבת פני השטח לתקופה הממלוכית. עוד נמצא מטבע (ר"ע 106518) מן המאה הי"ד לסה"נ.
 
שטח B
נפתח שטח (2.5×6.0 מ') בקצה הצפוני-מזרחי של האתר וזוהו שני שלבי יישוב (איור 2).
שלב 1 הוא סלע האם ובו שקע בצד הצפוני שהוביל למערה שלא נחפרה. בכניסה למערה שהייתה תחומה בחצי מעגל אבנים עומדות (לוקוס 205) לוקטו שברי כלי חרס. המערה הייתה בשימוש, אולי לקבורה, בתקופה הרומית הקדומה. הממצאים מהתקופה הרומית כוללים ידית של ספל מתכת (איור 3), קערית נחושת קטנה (איור 4) שהייתה כנראה כף מאזניים, משקולת פלך פירמידלית (איור 5: 1) ושפת סיר בישול (איור 5: 2). מהכניסה למערה נאספו גם שברי כלי חרס מהתקופה הממלוכית.
סמוך לכניסה למערה, מעל סלע האם נאספו שברי כלי חרס מהתקופה הרומית התיכונה, בעיקר כלים מטיפוס בית חנניה ובהם קערות (איור 5: 3, 4) ושפת סיר בישול (איור 5: 5). ממצא מיוחד הוא ניב של חזיר בר (איור 5: 6) שעשוי להעיד על העדפות המזון של תושבי האתר וכן על זהותם הדתית.
בשלב 2 נחשף קיר (W10; אורך 4 מ', רוחב 0.5 מ') שכיוונו מזרח–מערב שנבנה על גבי סלע האם בתקופה הממלוכית, בנוי אבני גוויל בינוניות והשתמר לגובה 2 מ'. בבסיס הקיר במערב נחשפה קשת קטנה, בנויה ברישול, ששימשה כניסה למערה (לוקוס 205; איור 6).
בשלב מאוחר בתקופה הממלוכית נבנה מתקן על גבי סלע האם (לוקוס 202; איור 7) שתפקידו אינו ברור. רצפת הטיח של המתקן שהשתמרה גרוע לא הובחנה מעל הכניסה למערה. עם זאת נראו שרידים של רצפה זו בחתך המערבי ולפיכך יש להניח שרצפת המתקן כיסתה מעל פתח המערה בתקופה זו. על פי שרידי הטיח נראה כי הרצפה נמשכה על קיר 10 ולפיכך יש להניח שהמתקן היה אגן מטויח ולו כניסה נמוכה ומדורגת במזרח. בתקופה מאוחרת נחסם המתקן בקיר W11 (אורך 1.1 מ', רוחב 0.9 מ') שכיוונו צפון–דרום, בנוי אבני גוויל בינוניות על סלע האם ומשולב בשני הנדבכים העליונים של קיר 10.
המיקום של קיר 11 ביחס לרצפת מתקן 202 מעיד על שלב מאוחר אף שעל פי שברי כלי החרס מתוארכים הקירות והרצפה לתקופה הממלוכית. נראה שקיר 11 היה קשור לרצפת טיח עליונה ששרידיה נמצאו בקצה המערבי של שטח החפירה (לוקוס 203).
שברי כלי חרס ממלוכיים שנמצאו עם שברים מהתקופה הרומית בפתח הקשות, במיוחד נר ממלוכי שלו פייה ארוכה (איור 8: 1), עשויים להעיד שכאשר נבנה קיר 11, מתקן 202 לא היה בשימוש ושוב התאפשרה כניסה למערה.
כל שברי כלי החרס שנאספו מהשלבים במתקן ומהרצפה המאוחרת (לוקוס 203) הם מן התקופה הממלוכית (המאות הי"ג–הי"ד לסה"נ) ובהם קערת בישול עשויה ביד (איור 8: 2), קערות מזוגגות (איור 8: 3, 4), שפה של סיר בישול עמוק (איור 8: 5), שפות קנקנים (איור 8: 6, 7) ושני שברי גוף האופייניים מאד לתקופה: שבר מעוטר ומזוגג מחומר רך (איור 8: 8) ושבר פך מעוטר עשוי ביד (איור 8: 9).
 
למרות שטחה המצומצם מעידה החפירה על התיישבות באתר שהחלה בתקופה הרומית הקדומה/תיכונה ולאחר פער חודשה בתקופה הממלוכית. המתקן המטויח בשטח B תוארך לתקופה הממלוכית אבל יצא מכלל שימוש עוד במהלך התקופה, כנראה בסופה. עם בניית קיר 11 הממלוכי ייתכן שנעשה שימוש חוזר במערה מהתקופה הרומית למטרה שאינה ברורה.
למרות הנזק העצום שנגרם לאתר החפירה בחזור עדיין נותרו בשטח שרידים ארכיאולוגיים.