בחודש יוני 2009 נערכה חפירת הצלה בח' אל-כיך שברמת בית שמש (הרשאה מס' 6814-A; נ"צ 199688-749/624295-342), לאחר שנפגעו עתיקות בעבודה של כלים מכניים. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עמותת נחל יהושע, נוהלה על ידי א' קוגן-זהבי, בסיוע נ' נחמה (מנהלה), מ' קונין (מדידות וסרטוט), נ' זאק (תכניות) וא' לידסקי-רזניקוב (ציור כלי חרס).
ח' אל-כיך התגלתה בחפירות שנערכו בשנים 1994–1995, עם הקמתה של רמת בית שמש (Dagan 2010; Dagan 2011), שבהן נחשף צדו המזרחי של האתר, ובו מבנים מתקופת הברזל 2, ארבע גתות, בור מים, כבשן סיד ומערת קבורה מהתקופה הביזנטית (פייג תשנ"ו). על השלוחות שמסביב לאתר תועדו קירות מדרגה רבים, שהיו חלק מהעורף החקלאי של היישוב (Dagan 2010:178–179, Fig. 232.1). בשנת 2003 נערכה חפירה בשיפוליו הדרומיים של האתר ונחשפה גדרה חקלאית שיוחסה לתקופה הביזנטית, ושנבנתה על קיר מבנה מהתקופה ההלניסטית. המשכו של המבנה מהתקופה ההלניסטית, מצפון לגדרה, לא נחפר. כיוון שלא נתגלו שרידי בנייה מדרום לגדרה, יש לשער שזהו גבולו הדרומי של היישוב מן התקופה ההלניסטית (קוגן-זהבי 2009). בשנים 2005–2010 נערכו בח' אל-כיך חמש חפירות הצלה, ונחשף חלק מיישוב שהשתרע בשטח של כ-20 דונם מהתקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית הקדומה (הרשאות מס' 4808-A-5141 ,A-5769 ,A).
נחפרו שלושה חתכי בדיקה במרכז האתר (1 × 2 מ', 1 × 5 מ', 2 × 5 מ'), בשטח שבין גת למקווה טהרה שנחשפו בעונות הקודמות (איור 1), במטרה לברר האם הגת והמקווה שייכים למכלול אחד או לשני מכלולים נפרדים. החפירה העמיקה עד למפלס ראשי הקירות בלבד, לשם הבנת התכנית האדריכלית, ולא הגיעה לרצפות. הממצאים התגלו לפיכך במילויי אדמה שכיסו את הקירות.
נתגלה ראש קיר ארוך (W1002; כ-5 מ' אורך; איור 2), שנבנה בכיוון צפון–דרום. בחלקו הדרומי נבנה הקיר משורה אחת של אבנים מסותתות גס (0.3 מ' רוחב), ובחלקו הצפוני הוא נבנה משתי שורות אבנים (0.5 מ' רוחב). קיר 1002 ניגש בדרום אל קיר אחר (W211); המשכו של קיר 211 למערב נחשף בעבר והוא תוחם את הגת מצפון. אל קיר 1002 ניגשים ממזרח שני קירות (W1006 ,W1003). קירות 1002, 1003, 1006 ו-211 תוחמים שני חדרים (L1001 ,L1000; איור 3), השייכים לחלקו המערבי של מבנה המשתרע ממזרח לקיר 1002. בחדר 1001 נחשף גם הקיר התוחם את החדר ממזרח (W1008). הקירות נבנו משורה אחת של אבנים מסותתות גס. אל קיר 1002 ניגש ממערב קיר נוסף (W1007), שנבנה משורה של אבנים מסותתות גס שהונחו על מסד של אבני גוויל (L1005). מן הקיר התגלה קטע קצר בלבד והשתמרותו גרועה. יש להניח שהקיר נבנה במטרה לתחום את המקווה.
במפלס ראשי הקירות התגלו מעט חרסים של כלי חרס מקומיים, בעיקר קנקנים משני טיפוסים: קנקן ששפתו מקופלת (איור 3:4) וקנקן ששפתו מעובה כלפי חוץ (איור 4:4–8). עוד נתגלו קערה (איור 1:4), קדרה (איור 2:4) ופכים (איור 9:4, 10). ממצא כלי החרס אחיד ברובו ומתוארך למאה הא' לפסה"נ, פרט לקדרה (איור 2:4) המתוארכת למאה הא' לסה"נ.
חשיפתו של קיר 1002 מלמדת על הקשר שבין המקווה לגת ועל כך שהם חלק ממכלול אחד. נראה כי המבנה (בניין 1) נבנה לאחר בניית הגת, וזו הוכללה במכוון בתוך שטח המבנה. הגת המשיכה לפעול גם לאחר הקמת המבנה. הממצא הקרמי שהתגלה בגת בעבר מתוארך לימי החשמונאים ולתקופה הרומית הקדומה. על פי נתונים אלה ועל סמך החפירה הנוכחית אפשר לתארך את בנייתו של המבנה לתקופה הרומית הקדומה ואת סיום הפעילות בו למאה הא' לסה"נ, כנראה כתוצאה מהמרד הגדול בשנת 70 לסה"נ.
פייג נ' תשנ"ו. ח' אל-כיכ. חדשות ארכיאולוגיות קה:105–107.
Dagan Y. 2010. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: The Gazetter (IAA Reports 46). Jerusalem.
Dagan Y. 2011. The Ramat Bet Shemesh Regional Project: Landscapes of Settlement: From the Paleolithic to the Ottoman Periods (IAA Reports 47). Jerusalem.