בחודש אפריל 2007 נערכה חפירת בדיקה בקיבוץ לוחמי הגטאות (הרשאה מס' 5097-A; נ"צ — רי"ח 20982-4/76331-4, רי"י 15982-4/26331-4), לאחר שנחשפו שרידי אמת מים במהלך בדיקות לקראת בנייה. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ל' פורת, בסיוע י' יעקובי (מנהלה), א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), א' שפירו (GPS), ה' סמיטליין (צילום שטח), ד' שיאון (גלאי מתכות), ח' טחן (ציור כלי חרס) וכן ר' פרנקל, א' שטרן וי' לרר (ייעוץ).
החפירה נערכה במזרחו של הקיבוץ, במישור ובו אדמה כבדה, חומה, שבעבר היו נטועים בה פרדסים. נחפרו שני ריבועים (5×6 מ', 5×7 מ'; 1.7 מ' עומק חפירה), המרוחקים 35 מ' זה מזה. התגלו חלקים של אמת מים בכיוון צפון-מזרח–דרום-מערב, שנבנתה בתקופה ההלניסטית ונערכו בה שינויים בתקופה הרומית.
באזור תועדו שלוש אמות מים (איור 1). האחת נבנתה על ידי סלימאן פחה בשנת 1815. תחילתה באזור כברי, ליד המעיינות עין שיירה, עין צוף, עין גיח ועין שפע, והיא נמשכת לעבר עכו (כ-13 ק"מ אורך). רוב האמה נבנה מעל פני השטח. השנייה נבנתה על ידי ג'זאר פחה במאה הי"ח לסה"נ והיא בנויה ברובה מצינורות. אמה זו נהרסה בידי צבא נפוליאון בשנת 1799. האמה השלישית נמצאת בין שתי האמות, והיא נבנתה בתקופה ההלניסטית. מאמה זו היו מוכרים עד כה שלושה קטעים תת-קרקעיים, והחפירה הנוכחית חשפה קטע נוסף. הקטע האחד הוא מנהרה בנויה מקורה בקימרון, שהתגלתה בשנת 1972 במהלך חפירת יסודות למקלט בקיבוץ לוחמי הגטאות אך לא נחפרה. הקטע השני הוא מנהרה, שהתגלתה במרחק של כ-200 מ' מדרום-מערב לקטע הקודם, במהלך חפירת יסודות למקלט אחר בקיבוץבשנת 1977. המנהרה, שתועדה על ידי ר' פרנקל, נבנתה באבני גזית לגובה של 1.6 מ' והיא מקורה בקמרון. הקטע השלישי (120 מ' אורך) חצוב בתחומי מחצבת לוחמי הגטאות, סמוך לנס עמים, והוא נחפר על ידי ר' פרנקל בשנים 1976/7 (‘Atiqot XVII, 1985:134–138). קטע זה מרוחק כ-2.9 ק"מ מצפון-מזרח למנהרות שהתגלו בקיבוץ לוחמי הגטאות. החפירה הנוכחית נמצאת בין האמה החצובה לבין המנהרות שבקיבוץ.
בחפירת האמה הובחנו שני שלבי בנייה. בשלב הקדום נבנתה תשתית (1.1–1.2 מ' רוחב, 0.5–0.6 מ' גובה) מאבני גזית גדולות מכורכר (0.24×0.50×0.60 מ' בממוצע). התשתית נבנתה בצדה המזרחי בשיטת 'ראש ופתין', בצדה המערבי בבניית ראשים בלבד ובתווך במילוי של חול ואבנים גדולות ובינוניות (איור 2). במרכז התשתית, מעל האבנים הגדולות, הונחה שכבת חול שעליה נחשפה רצפת התעלה (0.4 מ' רוחב; איור 3), שנבנתה מטיח הידראולי עבה (2–3 ס"מ). בטיח יש שברים קטנים של חרסים, פחם וחלוקי נחל קטנים ועגולים. קירות התעלה לא השתמרו. רוחב התשתית ואופן הבנייה דומים לאלה של המנהרות שהתגלו בקיבוץ לוחמי הגטאות.
בשלב המאוחר של הבנייה חוזקה התשתית מכל צדיה באבנים בינוניות וקטנות (0.5 מ' רוחב, 0.3–0.5 מ' גובה; איורים 4, 5) וביניהן 'דבש', חרסים, אפר וחתיכות פחם. כתוצאה מכך גדל רוחב התשתית עד כדי 2.0–2.2 מ'. לא ברור מדוע נערכו שינויים באמה.
הממצא הקרמי בין אבני התשתית מתוארך במקצתו לתקופה ההלניסטית, והוא כולל קערה (איור 6: 1) ומחבת (? איור 6: 2). רוב הממצא הקרמי מתוארך לתקופה הרומית הקדומה, והוא כולל קערות מטיפוס כפר חנניה (איור 6: 3), קדרות (איור 6: 4), קנקנים מטיפוס שיחין (איור 6: 5) ונרות (איור 6: 6).
בתקופה ההלניסטית הייתה עכו עיר מסחר גדולה. כמות המים הגדולה שהעיר צרכה, הביאה לבנייה של אמה, שהוליכה אולי ממעיינות ליד כברי. לא ברור אם בהמשך האמה לדרום, לכיוון עכו, עוברת האמה מתחת לאמה מהתקופה העות'מאנית. בסקר שנערך על ידי ר' פרנקל לא נמצאה עדות לכך שהאמות מן התקופה העות'מאנית נבנו על גבי יסודות של אמה קדומה.