בחודש פברואר 2001 נערכה חפירת הצלה ברחוב גרץ ברמלה (הרשאה מס' 3377-A*; נ"צ — רי"ח 1990-2/6371-3; רי"י 1490-2/1371-3), לקראת בניית בית פרטי. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי י' ארבל, בסיועם של א' האג'יאן (מדידות ושרטוט), א' דה-וינסנס (עיבוד ממצא קרמי), צ' שגיב (צילום ממצא) ומ' שוייסקיה-ארנוב (ציור כלי חרס).
נפתח ריבוע חפירה שהורחב כלפי דרום-מערב עם גילוי קטע מבנה מן התקופה העבאסית בעומק של כ-0.8 מ' מפני השטח.
למבנה, ששטח החפירה המצומצם לא מאפשר לעמוד על תוכניתו המלאה, לפחות שני חדרים (איור 1). נתגלו ארבעה קירות (W15-18; רוחב 0.5 מ' ) שהשתמרו לגובה של 2-1 נדבכים (0.3-0.2 מ'). הקירות בנויים אבני גוויל וטיט. בקצה הצפוני של קיר 18 נתגלו שתי אבנים מסותתות (0.25 X 0.50 מ') צמודות לפן המזרחי. על סמך מבנים אחרים בני התקופה מרמלה (ר' חדשות ארכיאולוגיות 86:112) נראה שרוב ואולי אף כל הקירות צופו באבנים מסותתות, שרובן נשדדו לאחר נטישתו או הריסתו של המבנה. שרידי הבנייה שנותרו בשטח הם הליבה של הקירות. אבן מסותתת שהותאמה בניצב לכיוון אבני הבנייה בקיר 17 היא כנראה מזוזת פתח. זהו הפתח היחיד שהתגלה בקטע המבנה שנחפר.
בחדר I נחשפה רצפת עפר מהודק מעורב בגיר כתוש (לוקוס 19), מושתתת על מצע דק ודחוס של עפר ואבנים קטנות (לוקוס 23), שתחתיו חול טבעי. על הרצפה נתגלתה כמות גדולה של אפר ובו שברי כלי חרס רבים (לוקוס 13). הממצא הקרמי כולל טיפוסי כלים האופייניים לתקופה העבאסית (מאות הט'-הי' לסה"נ), בהם קערות מצופות זיגוג צהבהב שעליו משוחים פסים ירוקים (איור 2: 1, 2), ידיות קנקנים עם עיטור מודבק (איור 3:2), פכים מעוטרים בחריתות גיאומטריות (איור 2: 4, 5) או בעיטורים צמחיים (איור 2: 6), פכיות (איור 2: 7, 8) ונרות עשויים בדפוס (איור 3: 1, 2).
בחדר II נתגלתה הצטברות דומה, אך הרצפה כמעט ולא השתמרה. על רצפת החדר (לוקוס 20) נמצאו פכית (איור 2: 9) ופך (איור 2: 10) שלמים ושלושה נרות תמימים (איור 3: 5-3). כל כלי החרס, מלבד הפכיות שיוצרו מטין חום-אדמדם, עשויים מטין צהוב בהיר האופייני לתקופה העבאסית. כן נמצאו שברים אחדים של כלי זכוכית ופריטי ברונזה שאינם ניתנים לזיהוי.
ממערב למבנה נחשפה שכבה (לוקוס 21) הדומה באופייה ובתכולתה להצטברויות שנתגלו בתוך חדרי המבנה. ייתכן שהיה זה חדר נוסף אך לא ניתן היה להרחיב את החפירה. חפירת בדיקה שמטרתה להתחקות אחר שלב קדום למבנה (לוקוס 22) לא העלתה שרידי בנייה.
המבנה מתוארך על סמך הממצא לתקופה העבאסית (המאות הט'-הי' לסה"נ). הצטברויות האפר בחדריו מעידות אולי על חורבנו בשרפה. הוא לא שוקם וחורבותיו שימשו בתקופות מאוחרות מקור לאבני בנייה.