בחודש יוני 2002 נערכה חפירת הצלה בשבע מערות קבורה במזרח תלפיות בירושלים (הרשאה מס' 3656-A; נ"צ — רי"ח 222/629, רי"י 172/129), שנפגעו במהלך עבודות לבנייה פרטית. החפירה, מטעם רשות העתיקות, נוהלה על ידי ז' עדוי, בסיוע ת' דעאדלה וב' טורי (עוזרים למנהל החפירה), א' האג'יאן וו' פירסקי (מדידות ושרטוט), ד' וייס (GPS), ב' זיסו (צילום), א' פיקובסקי (ציור חרסים) וע' רביב (מעבדת אבן).
מערות הקבורה (G-A; איור 1) חצובות בסלע גיר רך. הן ממוקמות בשני מקבצים, המרוחקים כ-500 מ' זה מזה. מערות C-A (נ"צ 22326/62967; איור 2) נחצבו במדרון הצפוני של ג'בל מכבר, ומערות G-D (נ"צ 22254-8/62950-1) נחצבו במדרון הצפוני של ארמון הנציב. מערות C-A סמוכות מאוד זו לזו, ודופנותיהן הצפוניות נהרסו. בדפנות של שלוש מערות אלה יש סדקים רבים, והחציבה בהן מרושלת ובכמה מקומות אף לא הושלמה. הממצא בכל המערות כולל חרסים מעטים, עצמות מרוסקות ושברים של גלוסקמות חרס. סמוך לשני מקבצי המערות יש מילויי אדמה שמקורם במערות, ובהם לוקטו שברים של גלוסקמות ומכסים מימי הבית השני; על כמה שברים השייכים למכסה אחד התגלתה כתובת חרותה (להלן). על סמך תוכנית המערות והממצא הקרמי נראה כי המערות נחצבו בתקופה הרומית הקדומה (ימי הבית השני), וכי הן שייכות לנקרופוליס הדרומי של ירושלים. באחדות מן המערות התגלו ממצאים המלמדים כנראה שהן המשיכו לשמש בתקופות מאוחרות יותר.
מערה A. המערה כוללת חדר מלבני שחציבתו לא הושלמה (לוקוס 1; כ-2.2×1.7 מ', כ-1.25 מ' גובה), המחובר לגומחה (לוקוס 11; כ-0.70×0.75 מ', כ-0.25 מ' עומק), וכן שני כוכי קבורה שמפלסם גבוה ממפלס החדר והגומחה (לוקוס 2 — 0.55×1.70 מ', 0.75 מ' גובה; לוקוס 3 — 0.6×1.6 מ', 0.75 מ' גובה). ממערב לכוך 3 התגלו שרידי גומחה נוספת (לוקוס 14; 0.20×0.55 מ', כ-0.4 מ' גובה), השייכת אולי גם היא למערה זו. קרקעית המערה היתה מכוסה באדמת סחף (כ-0.2 מ' עובי), שבה התגלו חרסים אחדים שלא ניתנים לזיהוי ועצמות אדם מרוסקות.
מערה B. חזית המערה (2.2 מ' רוחב, 1.9 מ' גובה) חצובה היטב במאונך. פתח המערה לא השתמר. המערה כוללת שני חדרים (לוקוסים 4, 13) וכוך קבורה (לוקוס 12). בחדר 4 (כ-2.25×2.40 מ', כ-1.2 מ' גובה ממוצע) נחצב ספסל (כ-0.5 מ' רוחב, כ-0.44 מ' גובה) לאורך הדופן המזרחית. לרגלי הספסל, צמוד לדופן הצפונית של החדר, נחצבה מאספה (לוקוס 5; 0.5×0.5 מ', 0.2 מ' עומק). בבסיס הדופן הדרומית של החדר נחצבה מדרגה
(1.6 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב, 0.2 מ' גובה), הנמשכת מהדופן המערבית של החדר ועד לספסל. בדופן הדרומית של החדר נחצב פתח מלבני (0.5 מ' רוחב, 0.6 מ' גובה), שהוליך אל חדר 13 (2.7 מ' רוחב) שלא נחפר. מסביב לפתח נחצבה מסגרת כפולה, שהתמוטטה בחלקה. כוך 12 (0.70×1.95-1.40 מ', 0.7 מ' גובה) נחצב ממזרח לשני החדרים, במפלס הספסל שבחדר 4. הכוך מחובר אל שני החדרים. תקרת המערה אינה ישרה וניכרים בה סדקים, שהיו קיימים בעת חציבת המערה. על קרקעית המערה התגלתה אדמת סחף בצבע צהוב-אפור (0.3-0.2 מ' עובי), ובה התגלו שברי קערה מזווה שלה דופן דקה ושפה פשוטה (איור 3: 3), המתוארכת למן סוף המאה הא' לפסה"נ ועד שנת 70 לסה"נ, וכן עצמות אדם מרוסקות.
מערה C. המערה כוללת חדר קטן (לוקוס 8), שני כוכי קבורה (לוקוסים 6, 9) וגומחה (לוקוס 7). תוכניתו של המרחב המקשר בין מרכיבי המערה אינה ברורה. חדר 8 מלבני
(1.05×1.70 מ', 0.7 מ' גובה), וחציבתו לא הושלמה. כוך 6 (0.6×1.9 מ', 0.7 מ' גובה) נחצב במפלס זהה לזה של חדר 8. כוך 9 (0.9×2.0 מ', 0.8 מ' גובה) נחצב במפלס נמוך מזה של חדר 8. אפשר שגומחה 7 (0.5×0.6 מ', 0.5 מ' גובה) נועדה להיות מאספה לעצמות שלוקטו במערה, ואפשר שהיא כוך קבורה שחציבתו לא הושלמה. על קרקעיתם של חדר 8 וכוך 6 התגלתה אדמת סחף בצבע חום (0.30-0.15 מ' עובי), ובה התגלו שברי ספל (איור 3: 1), סירי בישול (איור 3: 6, 8) וקנקן (איור 3: 9), המתוארכים לתקופה הרומית הקדומה, ובעיקר למאה הא' לסה"נ, וכן שבר של קערה מטיפוס Jerusalem Rouletted Bowls (איור 3: 4) וקנקן (איור 3: 10), המתוארכים לתקופות הרומית המאוחרת–הביזנטית (המאות הג'–הה' לסה"נ). אפשר שהכלים המאוחרים נסחפו למערה, או שמקורם בשלבי שימוש מאוחרים יותר במערה.
מערה D (איור 4). המערה כוללת שרידי מרחב מלבני מוארך (לוקוס 310), ששימש אולי כמבוא, ושני חדרי קבורה (לוקוסים 301, 302). היא נשדדה בעבר. מרחב 310 (6.2×8.3 מ', 3.5 מ' גובה) נהרס כתוצאה מעבודה של כלים מכניים וכיום הוא פתוח כלפי צפון. בחלקו הדרומי-מזרחי נפתח המרחב אל חלל נוסף (לוקוס 311; 3.8×9.0 מ', 2.7 מ' גובה), שהולך וצר כלפי פנים לרוחב ולגובה; יתכן כי זהו חדר נוסף של המערה שחציבתו לא הושלמה. בדורות האחרונים שימש המרחב כדיר. בדופן המערבית של מרחב 310 נחצב פתח (0.4 מ' רוחב, 0.65 מ' גובה; איור 5), שהוליך אל שני חדרי הקבורה. הפתח מורכב מסף של אבן גזית גדולה (1.15 מ' אורך, 0.45 מ' גובה), ומעליו מזוזות ומשקוף החצובים בגוש אבן אחד. חדר 302 (2.4×2.7 מ') נחפר חלקית. בדפנות המערבית, הדרומית והצפונית של החדר נחצבו פתחים מלבניים קמורים. הפתחים הדרומי והמערבי הוליכו כנראה אל כוכי קבורה או אל חדרי קבורה נוספים. הפתח הצפוני (0.45×0.60 מ', 1.1 מ' גובה) הוליך אל חדר קבורה 301. חדר 301 (2.2×2.3 מ', 1.8 מ' גובה) נהרס בחלקו הצפוני במהלך עבודת כלים מכניים. בחדר נחשף בור עמידה (1.3-1.2×1.9 מ', 0.2 מ' עומק), התחום במדף סלע (0.5 מ' רוחב). בחדר התגלו שני כוכי קבורה (לוקוס 303 — 0.7×1.9 מ', 0.75 מ' עומק; לוקוס 304 — 0.5×2.0 מ', 0.75 מ' עומק). כוך 303 נהרס ברובו, פרט לקרקעיתו ולדופנו הדרומית. מעל כוך 304, במפלס גבוה ממנו, התגלתה גומחה קמורה (0.6×1.2 מ', 1.15 מ' גובה), ובה נחצבו שלושה כוכים (לוקוס 305 — 0.35×0.85 מ', 0.6 מ' גובה; לוקוס 306 — 0.3×0.6 מ', 0.55 מ' גובה; לוקוס 307 — 0.35×0.85 מ', 0.55 מ' גובה). כוך 307 נחצב במפלס גבוה מזה של שני הכוכים האחרים (חתך 3:3). על סמך מידות הכוכים אפשר שהם נועדו לגלוסקמות. בבור העמידה התגלו שברים של כמה גלוסקמות ומכסה, עצמות אדם, השייכות לפרט אחד לפחות, ושבר קנקן (איור 3: 12) המתוארך לתקופה העות'מאנית.
מערה E (איורים 6, 7). המערה נפגעה ברובה בעבודות כלים מכניים, ושרידיה הובחנו בחתך של הסלע. מן המערה השתמרו חלקים מחמישה כוכי קבורה (0.65-0.60 מ' רוחב, 0.85-0.75 מ' גובה), שלושה נחצבו בדופן הדרומית של המערה (לוקוסים 403-401) ושניים נחצבו בדופנה המערבית (לוקוסים 404, 405). מעל הכוכים הובחנו בדופן הסלע שרידים של ארבע מדרגות שירדו אל המערה, כנראה בפיר.
מערה F (איור 8). המערה כוללת שני חדרים רבועים (לוקוסים 500, 514), ובהם נחצבו כוכי קבורה. פתח הכניסה למערה לא התגלה, ונראה כי הוא היה חצוב בדופן המערבית של המערה שלא השתמרה. בחדר 500 (3.0×3.3 מ', 1.75 מ' גובה) נחצב בור עמידה (לוקוס 515; 1.6×1.9 מ', 0.4 מ' עומק), התחום במדף סלע (כ-0.7 מ' רוחב). בכל אחת מן הדפנות המזרחית והדרומית של החדר נחצבו שלושה כוכי קבורה במידות דומות (לוקוסים 506-501; 0.45-0.40×2.00 מ', 0.75 מ' גובה). תקרת הכוכים קמורה וסביב פתחיהם עוצבה מסגרת מלבנית. בכל הכוכים, פרט לכוך 504, התגלו עצמות אדם. הדופן הצפונית של החדר נהרסה, אך בקרקעיתה הובחנו שרידים של שלושה כוכי קבורה (לוקוסים 509-507); אפשר לשחזר רק את מידותיו של כוך 509 (0.4×1.9 מ'). בפינה הדרומית-מערבית של החדר נחצב פתח (0.5×1.0 מ', 1 מ' גובה), שהוליך אל חדר 514. בחדר 514 (2.3×2.3 מ', 1.4 מ' גובה) נחצבו שלושה כוכי קבורה קמורים, האחד בדופן הדרומית (לוקוס 512; 0.50×1.85 מ', 0.7 מ' גובה) והשניים האחרים בדופן המערבית של החדר (לוקוסים 510, 511; 0.5×2.0 מ', 0.7 מ' גובה). מסביב לפתחים של כוכים 510, 511 נחצבה מסגרת מלבנית, והשטח שמסביבה טויח בטיח שעשוי מגיר לבן, ששימש כנראה לחיזוק אבן הסגירה שלא השתמרה. על הטיח של כוך 510 נחרתו שלוש אותיות שלא זוהו (איור 9). בחדר 500 התגלו אבן סגירה מלבנית שלמה (0.39×0.54 מ') ושברים של שתי אבני סגירה נוספות (0.39 מ' רוחב). בתוך כוך 506 התגלו חרסים, ובהם קערה ממורקת מתקופת הברזל 3 (המאה הז' לפסה"נ; איור 3: 2), סיר בישול מסוף המאה הא' לפסה"נ (איור 3: 7) ופכית מהמאה הא' לסה"נ (איור 3: 13). נראה ששבר הקערה נסחף אל המערה. בחדר 514 התגלו כמה שברים של גלוסקמה אחת.
מערה G (איור 10). המערה כוללת שני חדרים (II ,I), ובהם נחצבו כוכי קבורה. בחדר I (כ-2.9×3.1 מ') נחצב בור עמידה (לוקוס 600; כ-2×2 מ', 0.5 מ' עומק). בדופנו המערבית של החדר נחצבו שני כוכי קבורה (לוקוס 601 — 0.20×0.35 מ', 0.5 מ' גובה; לוקוס 602 — 0.5×2.1 מ', 0.7 מ' גובה). תקרתו של כוך 602 קמורה. כוך 601 מעוגל ומתרחב כלפי פנים. בדופן הכוך הובחן סדק, שחלק ממנו טויח, ואפשר שבשל סדק זה חציבתו של הכוך לא הושלמה והוא שימש לליקוט עצמות. בדופנו המזרחית של החדר נחצבו שני כוכי קבורה קמורים (לוקוס 606 — 0.5×2.0 מ', 0.7 מ' גובה; לוקוס 607 — 0.45×0.60 מ', 0.7 מ' גובה). בדופנו הדרומית של החדר נחצבו שלושה כוכי קבורה קמורים (לוקוס 603 — 0.5×2.0 מ', 0.8 מ' גובה; לוקוס 605 — 0.5×1.8 מ', 0.75 מ' גובה; לוקוס 604 — 0.45×2.00 מ', 0.65 מ' גובה). עוד נחצבה בדופן הדרומית של החדר, סמוך לתקרה, גומחה מלבנית קטנה (לוקוס 611; 0.40×0.45 מ', 0.4 מ' גובה), שסביב פתחה נחצבה מסגרת; בגומחה התגלו עצמות אדם. בקרקעיתו של כוך 604, בחלקו הפנימי, נחצב פתח מוארך (0.35×0.80 מ', 0.8 מ' גובה), המוליך אל חדר II. בחדר II (1.7×2.0 מ', 1.5 מ' גובה) נחצב בור עמידה מלבני (לוקוס 608; 1.2×1.4 מ', 0.25 מ' עומק), התחום במדף סלע (0.3 מ' רוחב). בפינה הדרומית-מערבית של החדר נחצב כוך קבורה יחיד (לוקוס 609; 0.5×2.2 מ', 0.7 מ' גובה). בחלקו הפנימי של הכוך, בדופן המערבית, נחצבה גומחה מעוגלת שתקרתה קמורה (לוקוס 610; 0.4×0.8 מ', 0.75 מ' גובה). הממצא בבור עמידה 600 כולל שברים של סיר בישול מסוף המאה הא' לפסה"נ (איור 3: 5) וכן שברים אחדים של גלוסקמה ומכסה. הממצא בבור עמידה 608 כולל שברים של קנקן מהמאה הא' לסה"נ (איור 3: 11) וכן עצמות אדם.
כתובת על מכסה גלוסקמה
רוני רייך
בחפירה התגלו שברים של מכסה גלוסקמה ועליהם כתובת חרותה (איור 11: 1). רוב השברים רופאו, אך חלקה הימני של הכתובת לא התגלה. כן, נותר שבר אחד, שעליו שלושה קווים חרותים (איור 11: 2), שאינו מתחבר למכסה. המכסה מקומר ולכן הכתובת נחרתה לאורכו, באמצע הגובה. חלקה השמאלי של הכתובת מפוענח בנקל: 'למפתח'. מן האות ל' השתמר רק הקצה העליון עם ה'דגל' האופייני. הסימנים שמימין לקצה העליון של הל' עשויים להיות חלקה התחתון של האות או חלק מאות אחרת. האות מ', במילה 'למפתח', היא מן הסוג הסגור (אות סופית); תחילה נחרת קו מאונך ארוך ולאחר מכן נחרת מימין קו מעוגל. הקריאה של מילה זו ברורה, והיא מצטרפת לכתובות דומות על גלוסקמות ועל דפנות קברים (י' נוה, תשנ"ב, על חרס וגומא, כתובות ארמיות ועבריות מימי בית שני, המשנה והתלמוד, ירושלים, עמ' 195-193). יחד עם זאת הנוסחה המלאה בכתובות אלה היא 'ולא למפתח', כלומר 'ואין לפתוח'. למילת השלילה אין שרידים בכתובת. יש לציין כי הגלוסקמה בלויה בחלק שמימין לקו המאונך הארוך. הנוסחה 'ולא למפתח' מצריכה הסבר. המחשבה הראשונה העולה היא שהכתוב נועד להגן על הגלוסקמה ועל הקבורה שבתוכה משוד קברים, כלומר, מפתיחה מתוך כוונה להוציא חפצי ערך. מצד שני ידוע כי קברים וגלוסקמות שהתגלו בירושלים בלתי מופרעים חסרים לחלוטין חפצי מותרות, שכן הנחת חפצי ערך לא היתה נהוגה בשלהי ימי הבית השני. אם כן, מה טעם ראו להזהיר מפתיחת קברים? הרי עצמות יבשות לא עשויות להועיל לאיש. נראה כי האזהרה נועדה להבטיח שהעצמות לא יוזזו ממקומן, ויותר מכך למנוע הוספת עצמות לגלוסקמה. אולם דומה שהאזהרה בכתובות אלה לא היתה אפקטיבית במיוחד. בגלוסקמות רבות התגלו עצמות של יותר מנקבר אחד, זאת למרות שסביר להניח כי כל גלוסקמה היתה אמורה להכיל על סמך גודלה נקבר יחיד. כתוצאה מכך נזקקו לאזהרות חריפות יותר למנוע פתיחה של גלוסקמות. למשל כתובת על גלוסקמה אחרת (נוה, שם, עמ' 198, איור 138), המציינת שאין להנות מגלוסקמה זו (ושימוש חוזר בגלוסקמה הוא בבחינת הפקת תועלת ממנה) שכן היא (ותכולתה) נידרו בידי הנפטר כקרבן לאל.
חלקה הימני של הכתובת קשה לפיענוח. נראים שרידים של ארבעה סימנים, שכל אחד מהם עשוי להתאים ליותר מאות אחת: אלף/צדי, דלת/ריש/הה, וו/יוד, נון (סופית)/פה (סופית). שני הסימנים המרכזיים (שני החלקים של הסימן השני והסימן השלישי) עשויים גם להיות חלקים של אות אחת. ייתכן גם שהיו סימנים נוספים מימין לסימן הימני. דומה שארבעת הסימנים האלה נמוכים מעט מן החלק השמאלי של הכתובת, וייתכן שהם נכתבו בנפרד ולא בפעם אחת. מתבקש כאן שם פרטי, אך הסימנים אינם מצטרפים לסיום של שם פרטי שהיה מקובל בתקופה האמורה. הקריאה'ארון' היא הסבירה ביותר, אך היא קשה ולמעשה בלתי אפשרית מפני שגלוסקמה איננה ארון קבורה, והיא מכונה בארמית 'חלה' או 'חלתא' (נוה, שם, עמ' 198, איור 138; L.Y. Rahmani, 1994. A Catalogue of Jewish Ossuaries, Jerusalem. Nos. 226, 461, 502). אם מניחים ששני הסימנים המרכזיים בחלק הימני משתייכים לאות אחת אזי ניתן להציע את הקריאה: 'ל]א הון למפתח', כלומר 'אין לפתוח (אותם)'.