בחודש ספטמבר 2005 נערכה חפירת בדיקה סמוך לכניסה לפארק קצרין (הרשאה מס' 4600-A; נ"צ — רי"ח 26606/76597; רי"י 21606/26597), לקראת סלילת שביל שרות חדש בפארק. החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון המועצה המקומית קצרין והקק"ל, נוהלה על ידי א' זינגבוים, בסיוע י' יעקובי (מנהלה), ו' אסמן (מדידות), ל' קופרשמידט (ניקוי מתכות), ח' טחן-רוזן (ציור כלי חרס), י' גורין-רוזן (זכוכית) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה).
האתר נסקר בעבר (יהודה, שומרון וגולן: סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח, אתר 84), ונערכו בו חפירות, שבהן זוהו עשר שכבות יישוב, שעיקרן מן התקופות הביזנטית (המאות הה'–הח' לסה"נ) והממלוכית (המאות הי"ג–הט"ו לסה"נ), ונחשפו בית כנסת ומבנים סמוכים שתוארכו לתקופה הביזנטית (חדשות ארכיאולוגיות פו:2–5; Biblical Archeology 51 [1988]:44–56).
החפירה (4×6 מ') נערכה בשולים הדרומיים-מערביים של האתר, בשטח מישורי המשתפל במתינות מערבה, אל עבר ואדי החוצץ בין אתר היישוב לבין בית הקברות הקדום. בעומק 0.1 מ' מפני השטח נחשפו שרידי שני מבנים (איורים 1, 2): קיר שצירו צפון-צפון-מזרח–דרום-דרום-מערב (W1), ככל הנראה קיר חיצוני של מבנה, ובו פתח (0.6 מ' רוחב), בחלקו המזרחי של השטח, ופינה מזרחית של מבנה נוסף (W3 ,W2) בחלקו המערבי של השטח. הקירות, שהשתמרו עד לגובה שלושה נדבכים, הושתתו על הסלע ונבנו בבנייה יבשה מאבני גוויל ומאבנים מהוקצעות. אל קיר 1 ניגשת רצפה (לוקוס 104), העשויה טיח שהונח על תשתית של אדמה מהודקת, כפי שהתגלה בחתך שנערך בה (לוקוס 105; איור 3); אפשר ששכבת הטיח שימשה תשתית לריצוף של אבנים קטנות, על סמך אבנים אחדות ששרדו במפלס זה. דומה כי רצפה זו השתרעה במרחב שבין המבנים.
שברי כלי החרס שנתגלו מתחת למפלס הרצפה (לוקוס 105) שייכים למשפחת כלי כפר חנניה (המאות הג'–הד' לסה"נ): קערות (איור 1:4–3), סיר בישול (איור 4:4), וכן קנקן הנפוץ באתרים בגליל מן המאה הד' לסה"נ (איור 5:4). כמו כן נמצאו בלוקוס זה מעט שברים של כלי זכוכית המתוארכים למאות הג'–הד' לסה"נ, ושישה מטבעות (ר"ע 111582–111587) מן המאות הג'–הד' לסה"נ; המאוחר שבהם נטבע בשנת 383 לסה"נ (ר"ע 111587). דומה לפיכך שהמבנים הוקמו בתקופה הרומית המאוחרת (שלהי המאה הג' לסה"נ) והיו בשימוש עד לראשית התקופה הביזנטית (שלהי המאה הד'–ראשית המאה הה' לסה"נ). מיקום המבנים מעיד כי כבר בראשית התקופה הביזנטית (המאה הד' לסה"נ) – ולא רק במאות הה'–הו', כפי ששיערו חופרי האתר בעבר – השתרע היישוב על פני שטח נרחב, לפחות עד לשטח החפירה ואפשר שאף דרומה ממנו.