בחלק המערבי, בין יסודות הבטון של שרידי מבנה מודרני, נראה רצף של אבנים גדולות שלאחר חשיפתן התברר כי הן טבעיות ולא הונחו במכוון.

כ-23 מ' מזרחה נחשפו קטעי דרך שהובחנו בהם שני שלבים. מהשלב הראשון נחשף קטע דרך (23 מ' אורך) בציר מזרח–מערב. הדרך פולסה בשכבת עפר בהירה והיא תחומה באבני שפה. סמוך לקצה המערבי של קטע הדרך נחשף קטע דרך נוסף המסתעף צפונה
(10 מ' אורך), ששורת אבני השפה המערבית שלו נהרסה עם הקמת מבנה מודרני. בשכבות העפר שמתחת לקטעי הדרך נמצאו שברי חרס אחדים קטנים וסחופים מן התקופות הרומית המאוחרת–האסלאמית הקדומה. על פי אופי הבנייה ושרידי הדרך נראה כי יש לתארך אותה לעת החדשה. בשלב השני נסללה דרך חלופית מדרום לקטעי הדרך הקדומה ובמקביל להן (כ-10 מ' אורך הקטע שנחשף, 5-1 מ' רוחב). סלילתה של דרך זו נעשתה בשיטת ה'סולינג' (אבנים דחוסות מעורבות בזפת) האופיינית לתקופת המנדט הבריטי. בשולי הדרך, לאורך אבני השפה נמצאה תעלת ניקוז צרה (0.3 מ'), עשויה בטון.
קטעי הדרך שנחשפו קדמו כנראה לדרך המובילה היום לכפר ענתא וזמנם ככל הנראה המחצית הראשונה של המאה הכ' לסה"נ.