שטח A. נחשף קטע מדרך רומית (12 מ' אורך, כ-6 מ' רוחב, איור 2) שרוצפה באבני שדה קטנות וכיוונה מזרח–מערב. בשוליה הצפוניים השתמרו אבני שפה גדולות ובינוניות (0.55-0.30 מ' אורך) ומקבילה להן מדרום שורת אבנים בינוניות. שוליה הדרומיים של הדרך שעונים על מדרגת סלע ואין בהם אבני שפה. נמצאו מעט  שברי קנקנים מהתקופה הרומית ומטבע של עבד אל-חמיד הא' (1789-1774).

 

שטח B נמצא במדרון סלע נארי שבו נחצבו תחילה אבני גזית ולאחר מכן גת (איור 3) הכוללת משטח דריכה (3.5 × 5.0 מ') ובור איגום (1.5 × 1.5 מ', 1.89 מ' עומק) במערב. משטח הדריכה  (לוקוס 24) מרובע ומטויח בטיח עבה בצבע ורוד שמשוקעים בו חרסים. חצוב בו שקע לבסיס המכבש (לוקוס 26, 1.1 × 1.2 מ', 0.53-0.45 מ' עומק; איור 4) שצדו המערבי מעוגל ושרדו בו שלוש אבנים ששימשו לייצובו, אך בסיס המכבש לא נמצא. מן המכבש מובילה תעלה מקורה לוחות אבן (1.2 מ' אורך, 0.4 מ' רוחב) לבור האיגום. אל בור האיגום שקירותיו מטויחים בטיח אפור עבה (10-5 ס"מ) יורדות שש מדרגות חצובות לאורך קירותיו הצפוני והמזרחי (איור 5). רצפת הבור מרוצפת פסיפס לבן גס (כ-30 אבני פסיפס לדצימטר) שבפינתה הצפונית-מערבית גומת שיקוע עגולה (0.5 מ' קוטר) ומטויחת. בקיר הדרומי של משטח הדריכה שלוש גומות מרובעות שאולי שימשו להצבת סככה ונקב לקשירת חמור. נקב נוסף נמצא באבן גדולה המוטלת ממערב לגת.
שברי כלי החרס שנמצאו משוקעים בטיח מתוארכים לתקופה הרומית (המאות הב'-הד' לסה"נ), ואילו החרסים שנאספו בבור האיגום (איור 6) מתוארכים לתקופה הביזנטית (המאות הו'-הז' לסה"נ). נראה שהגת נבנתה בתקופה הרומית המאוחרת ושימשה עד לסוף התקופה הביזנטית.