המבנה בנוי אבן (כ-3.5×4.5 מ' מידות פנימיות, 0.70–0.85 מ' עובי קירות), מקורה בקמרון חבית ולו פתח כניסה הפונה למזרח ושני חלונות שבראשם קשתות הפונים למערב ולדרום. פתח נוסף היה בדופן הצפונית והוביל לחלל פנימי קטן (1.75×2.00 מ' מידות פנימיות). המבנה שימש עד ימינו ולצדו נוספו בימינו חדרי שירות מבטון שכללו מטבח וחדר נוחות. מדרום-מזרח למבנה וסמוך לפתח המערה נחצב בור מים (איור 2).

 
במערה מרחב כמעט רבוע שהיה כנראה חלל טבעי (כ-8×8 מ'; 3.5 מ' גובה מעל הקרקעית, איור 3). בדופנות המערה ניכרים שרידי חציבה מלאכותיים, ייתכן מתקופות אחדות. בדופן הצפונית חצובה מגרעת או נישה מעוגלת, שחלקה העליון קשות וחלקה התחתון ספסל מדופן בקיר בנוי אבני שדה (W2; גובה 0.6 מ' גובה; איור 4). חלקה הדרומי של המערה וחלק מתקרתה נפגעו בעבודות פיתוח שקדמו לחפירה ועל כן פתח הכניסה המקורי לא שרד. פתח קטן שצורתו פיר מלבני (L103; מידות 0.6×0.6 מ', 0.9 מ' גובה; איור 5) הוכשר בתקרת המערה ובתוכו ניכרים סימני בנייה מימינו. במערה התגלה סחף ובו חומר בן זמננו, המעיד על תקופת השימוש האחרונה ומתחתיו נחשפו שתי שכבות של סלע מפורר ופסולת חציבה מהודקות (FII ,FI; איור 6). בתשתית שכבות אלה לא התגלה ממצא מתארך, אך מעל השכבה העליונה FI שלה שני מפלסים, התגלו חרסים מסוף התקופה העות'מאנית וראשית תקופת המנדט הבריטי (L101). נוסף על אלה, התגלה ממצא בן זמננו ובו בריח ממתכת (איור 7), אולי של דלת הכניסה למערה ואולי נסחף מבחוץ לתוכה. עוד התגלה קליע של כדור אקדח בין אבני קיר W2 (איור 8). מעל השכבה התחתונה (FII) התגלו חרסים מסוף התקופה העות'מאנית ומראשית תקופת המנדט, סוף המאה הי"ט וראשית המאה הכ' לסה"נ (ר' ממצא כלי חרס).
בהעדר שכבת חיים קדומה במערה קשה לתארך את ראשיתה ואת אופי השימוש בה. ייתכן כי נחצבה בעת העתיקה; עדות לכך היא הנישה שבדופן הצפונית והפתח הקטן בתקרתה. אך החציבות המאוחרות העלימו את עקבותיה. הממצא הקרמי והפיח שכיסה את מרבית תקרתה, ובנייתו של קיר (W1) בחלקה המערבי מלמדים על שימוש בימינו שניכר בהרחבת המערה והכשרתה כנראה למחסן שכלל אולי גם את בור המים ושנועדו לשמש את המבנה שמצפון להם. במילוי שבין קיר W1 לדופן המערבית של המערה נמצאו חרסים המתוארכים לתקופה העות'מאנית וראשית תקופת המנדט הבריטי. ייתכן שהמבנה, ששימש לאחרונה ועד ימינו למגורים ועמד בשטח פתוח כ-1 ק"מ ממזרח לכפר ההיסטורי סילוואן, היה חלק מהתפתחות הכפר, כנראה בסוף התקופה העות'מאנית או בראשית תקופת המנדט הבריטי.
 
ממצא כלי חרס
בנימין ג' דולינקה
 
מכלול קטן של כלי חרס נחשף בחפירת המערה. רוב הכלים (איור 1:9–5, 8) נמצאו ב-L102, בקטע הצפוני-מערבי של המערה, ממערב לקיר W1; חרס נוסף נמצא ב-L101 שמייצג את פני השטח במערב (איור 6:9) ושבר נוסף נמצא ב-L103 מחוץ למערה מצדה המערבי (איור 7:9). עיקר הכלים במכלול הם מייצור מקומי, עשויים מחרס צלהב או ורדרד שמעורבים בו גריסי גיר וכוללים קערות, קנקנים ופכים המתוארכים לשלהי התקופה העות'מאנית וראשית תקופת המנדט הבריטי, המאות הי"ט והכ' לסה"נ. בשל מיעוט החומר שפורסם מתקופות אלה לא קל למצוא השוואות לכלי החרס מהמערה; עם זאת, למרבית צורות הכלים יש מקבילות בקבוצת כלי עזה השחורים או דמיון רב למכלולים בני הזמן מחפירות אחרות, כמו חפירת הקירות מהתקופה העות'מאנית על ידי קניון בירושלים או חפירת מצודת בלמונט וחפירות מרוחקות יותר כמו רמת הנדיב. 
שלוש קערות מייצגות את המכלול. לשתי הראשונות (איור 1:9, 2) שפה נוטה החוצה ומעובה וכן חריצים רבים בצד החיצוני באזור השפה. הקערות מזוות ולהן רכס חיצוני לחוץ באצבע המקיף את הזיווי, אם כי הקערות שבורות בקו הזיווי. הצורה מוכרת מאוד מכלי עזה השחורים, אף כי הקערות מהמערה עשויות מחומר צלהב ואדום ומעידות על תפוצתו הרחבה של טיפוס כלי זה ללא התייחסות לחומר שממנו הן עשויות. קערות דומות נמצאו בכפר מהתקופה העות'מאנית המאוחרת ברמת הנדיב (Boas 2000:551, Pl. II:8). הקערה השלישית (איור 3:9) מזווה עם חריצים חיצוניים מתחת לזיווי, תופעה המוכרת היטב בכלי עזה השחורים. טיפוס מעניין הוא כלי ההגשה (איור 4:9). הצורה ידועה היטב מסירי בישול של משפחת כלי עזה השחורים מהתקופה העות'מאנית וראשית תקופת המנדט הבריטי. הכלי מהמערה עשוי מטין צלהב ויש להניח ששימש כלי הגשה ולא כלי בישול.
שני קנקנים הם חלק מהמכלול. לקנקן אחד (איור 5:9) צוואר גבוה ושפת צווארון מעובה מאוד. כמו מרבית הקנקנים והפכים מתקופה זו, גם הקנקן מהמערה עשוי מטין צלהב ויש לו רכס בהון על הצוואר מתחת לשפה. קנקן דומה נמצא במצודת בלמונט, שלב E, המתוארך לתקופת המנדט הבריטי (Gray 2000:92, Fig. 6.2:48). לקנקן השני (איור 6:9) שפת צווארון מעובה שנוטה מעט החוצה. השפה מאופיינת בסלסולים מעוגלים, סימן היכר לשלהי התקופה העות'מאנית וראשית תקופת המנדט, כפי שמוכר גם בקערות מהתקופה.
שני הכלים האחרונים במכלול הם פכים מטין צלהב וטין ורדרד צלהב. לפך אחד (איור 7:9) שפה מפושקת שחתכה ריבועי ויש לו השוואות בחפירת קניון בירושלים, שם הוא נמצא בהקשר ממלוכי–עות'מאני (Prag 2008:272, Fig. 176:18). לפך השני (איור 8:9) פייה דמוית ספל ושפה נוטה פנימה. אף שלא נמצאו לפך מקבילות, החומר שממנו עשוי דומה ליתר הכלים במכלול וסביר שגם תאריכו.
מכלול כלי החרס מראס אל-עמוד מאפשר מבט לכלי החרס מהמאה הי"ט לסה"נ ועד לראשית המאה הכ' לסה"נ באזור ירושלים שרובם לא פורסמו עד כה.
 
 

 

קלונר, ע' תשס"ב. סקר ירושלים האזור הצפוני-מזרחי. סקר ארכיאולוגי של ישראל. ירושלים.
Boas A. 2000 Pottery and Small Finds from the Late Ottoman Village and the Early Zionist Settlement. In Y. Hirschfeld ed. Ramat Hanadiv Excavations: Final Report of the 1984-1998 Seasons. Jerusalem. Pp. 547–580.
Gray A.D. 2000. The Unglazed Pottery. In R.P. Harper and D. Pringle eds. Belmont Castle: The Excavation of a Crusader Stronghold in the Kingdom of Jerusalem. Oxford. Pp. 87–100.
Prag K. 2008. Site SI, III-VI: The Defenses of the Ottoman City. In K. Prag ed. Excavations by K.M. Kenyon in Jerusalem 1961-1967 Volume V: Discoveries in Hellenistic to Ottoman Jerusalem (Levant Supplementary Series 7). Oxford. Pp. 243–378.