שכבה II

שרידים המיוחסים לשכבה זאת נחפרו בכל ריבועי החפירה (איורים 2, 3). השרידים כוללים שרידי בנייה, טבון ומפלסי חיים, ויתוארו ממזרח למערב.
בריבוע A (איורים 4–6) נתגלה קיר (W128; אורך 3.6 מ', רוחב 1 מ', גובה 0.7 מ') שנמשך בציר צפון-מזרח–דרום-מערב. הקיר נבנה ללא חומר מלכד, והשתמר לגובה שני נדבכים. הדופן המערבית שלו בנויה מאבנים מהוקצעות בינוניות וקטנות, ואילו דופנו המזרחית בנויה מאבני גזית, ולכן נראה שזו הדופן החיצונית של המבנה. אל הפן המזרחי של הקיר ניגש לוח אבן שטוח (L146; איור 6), אולי שריד יחיד של רצפה שלא השתמרה.
בהצטברויות מעל הקיר נאספו שברי גוף של כלים המתוארכים למן תקופת הברזל ועד לתקופה העות'מאנית. בחתך ממזרח לקיר (L140) נאספו שברי כלי חרס מן התקופה הביזנטית, שבהם קערות (איור 8:7, 9) וקנקנים (איור 10:7, 11), המתארכים את הקיר לתקופה זו.
בריבועים DB נתגלה מפלס חיים, שהובחן בו ריכוז גדול של שברי כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית, במיוחד שברי קנקני עזה, וכן מקבצים של אבני כורכר גדולות ובינוניות (L127 ,L126).
בריבוע I נתגלו שרידי חדר ובו טבון ושני קנקנים באתרם, כנראה חדר ששימש לפעולות משק בית, לרבות בישול וטחינה. החדר, שכיוונו הכללי צפון-מזרח–דרום-מערב, תחום בקירות מצפון וממערב (W137 ,W135; איור 8). קיר 135 בנוי מאבני כורכר מלוכדות בדבש, וקיר 137 בנוי מאבני כורכר גדולות מסותתות. אף שלא נתגלה קשר ישיר בין שני הקירות, על פי כיוונם ואופי בנייתם נראה שהם שייכים למבנה אחד. ממזרח לקיר 137 השתמרה חלקית תשתית רצפה (L138) הבנויה מטיח לבן שמעורבים בו גריסים שחורים ואדומים. בחלק הדרומי-מזרחי של הריבוע השתמרו קטעי פסיפס תעשייתי לבן שהונחו על גבי התשתית. מן המילויים שמעל התשתית נאספו אבני פסיפס רבות, ונראה שהחדר היה מרוצף בפסיפס לבן גס. בהצטברות שמעל תשתית הרצפה נאספו שברי כלי חרס רבים, בעיקר קנקנים, המתוארכים לתקופה הביזנטית. בחתך שנעשה במרכז תשתית הרצפה נמצאו שברי קערות וקנקנים המתוארכים לתקופה זו.
בצדו הדרומי של קיר 135 משולב טבון (L134; קוטר 0.7 מ', עומק 0.6 מ'; איורים 8, 9) הבנוי לעומק, לצד יסוד הקיר. בהצטברות שבתוך הטבון נמצאו שברי גוף של כלי חרס המתוארכים לתקופה הביזנטית. ממערב לטבון נתגלו באתרם שני קנקנים, זה לצד זה, ששוקעו ברצפה, הפוכים (L141; איור 10). הקנקנים עשויים מטין חום ולהם גוף מצולע. בסיסי הקנקנים לא השתמרו, וייתכן שהוסרו בכוונה לשמש מוקדי שרפה או מתקן אחסון. פחם וחומר שרוף שנתגלה בתוך הקנקנים מחזק השערה זו.
בריבוע L נתגלה קיר (W143) הבנוי בציר צפון-מזרח–דרום-מערב, מאבני כורכר גדולות מסותתות היטב ללא חומר מלכד. צדו הדרומי של הקיר נפגע מפעילות בת זמננו. בחלק הדרומי של הריבוע ובמקביל לקיר 143 נתגלה ריצוף (L144) של אבני גוויל בינוניות וקטנות, שאולי קשור לקיר. שברי כלי החרס שנאספו מעל השרידים ולצדם מתוארכים לתקופה הביזנטית.
כ-0.4 מ' מתחת למפלס קיר 143 וריצוף 144 נתגלו שרידי קיר (W145) הבנוי מאבנים בינוניות מהוקצעות. הקיר נחפר חלקית. הפרעות בנות זמננו לא אפשרו לתארך את הקיר ולקבוע אם הוא שייך לשלב קדום יותר בתקופה הביזנטית או לשכבה קדומה יותר.
 
שכבה I
שרידים המתוארכים לתקופה העות'מאנית נתגלו בעיקר בחלק המזרחי של שטח החפירה: בור ספיגה, בור סיד ושרידי חדר.
בור הספיגה (L110; קוטר חיצוני 1.3 מ', קוטר פנימי 0.6 מ') נתגלה בחלק הצפוני-מערבי של ריבוע A (ר' איור 4). הבור נחפר באדמה חומה ודופן באבני כורכר מהוקצעות גדולות, ללא חומר מלכד, שהשתמרו לגובה שבעה נדבכים. לתוך הבור שוקע פך חרס. בורות ספיגה מטיפוס דומה נחפרו באתרים רבים ומתוארכים לתקופה העות'מאנית, לדוגמה לאחרונה ביהוד (חדשות ארכיאולוגיות 124).
בור סיד סגלגל (L102; אורך 2.3 מ', רוחב 1.7 מ') נתגלה בפינה הדרומית-מערבית של ריבוע A (ר' איור 4). דופנות הבור ורצפתו טויחו בטיח לבן. תעשיית סיד מוכרת ביישובי הארץ במרוצת המאה הי"ט (אביצור 279:1972).
החדר (L126), שהתגלה בריבועים ED (איור 11), בנוי בכיוון כללי צפון–דרום. נחשפו קירותיו הדרומי, המזרחי והמערבי (W117 ,W112 ,W109). הקירות, שהשתמרו עד לגובה שני נדבכים, נבנו מאבני גיר מהוקצעות בינוניות וקטנות ללא חומר מלכד והושתתו באדמה חומה.
שברי כלי החרס משכבה זו כללו קערות (איור 16:7, 17), קנקנים (איור 18:7–20) ופכים (איור 21:7–23) מן התקופה העות'מאנית.
 
ממצאים
בשכבה II התגלו כלי חרס רבים, ובהם כמות גדולה של כלי אחסון. אלה כללו קנקנים (לדוגמה איור 10:7, 11) וכן פכים וקדרות, השייכים רובם ככולם לטיפוס שתוארך לשלב המעבר שבין התקופות הביזנטית והאסלאמית הקדומה. נוסף על אלה התגלו מעט כלים יוקרתיים יותר, כגון קערות מיובאות מקפריסין (איור 9:7). כמו כן נמצאו שברים של כלי זכוכית המיוחס למאות הז'–הח' לסה"נ (ר' כלי זכוכית להלן).
בשכבה I נתגלו, נוסף על שברי כלי חרס האופייניים לתקופה העות'מאנית, צמידים אחדים מזכוכית צבעונית וחרוז זכוכית (להלן).
בשתי השכבות התגלו עצמות רבות של בעלי חיים, אף שלא בלוקוסים חתומים. ממצא בולט באיכותו הוא בסיס עמוד אבן, שהתגלה שלא בהקשר ארכיאולוגי ברור (איור 12). כן נמצאו שברי כלי חרס ממגוון תקופות: קערה (איור 1:7), קדרות (איור 2:7, 3) וקנקנים (איור 4:7, 5) מתקופת הברזל 1; מורטריום (איור 6:7) מן התקופה הפרסית; קדרה או סיר בישול (איור 7:7) מן התקופה ההלניסטית; קערה (איור 12:7), קדרה (איור 13:7), קנקן (איור 14:7) ופך (איור 15:7) מן התקופה האסלאמית הקדומה; וחרסים מזוגגים מן התקופות הממלוכית והעות'מאנית (איור 13). כן נמצאו שברי כלים מן התקופות הרומית והממלוכית (לא צוירו). כל אלה התגלו שלא בהקשר ארכיאולוגי ברור.
התגלו שלושה מטבעות ברונזה, מהם זוהו שניים: מטבע ביזנטי של יוסטינוס הב' (ר"ע 142209; 575/6 לסה"נ; מטבעת קונסטנטינופול) ומטבע עות'מאני (ר"ע 142208) מן המאה הי"ז לסה"נ.
 
ממצא זכוכית
נטליה כצנלסון
 
בחפירה נמצאו שברי זכוכית מעטים. בין השברים האינדיקטיביים ישנם שרידי בקבוק ירקרק-כחלחל בעל פה משפכי, צוואר גלילי וחמישה חלקי גוף קטנים מעוותים באש (איור 14). לפי צורת החלק העליון וטיב החומר של הכלי, אפשר לשייך אותו לשכבה II, המתוארכת על ידי החופר למאות הז'–הח' לסה"נ.
כמו כן נתגלו מעט חפצי זכוכית קטנים המתאימים לשכבה I המתוארכת לתקופה העות'מאנית. בין החפצים ארבעה שברים משלושה צמידים (איור 1:15): אחד חלק ומעוגל בחתכו, עשוי מזכוכית מעבירת אור בצבע כחול כהה שנראה כשחור; אחר משולש בחתכו, עשוי מזכוכית מעבירת אור חסרת צבע עם גוון ירקרק-זית, ומעוטר בקצה בחוט מוסף מזכוכית כתומה אטומה; ושני שברים נוספים, שכנראה שייכים לצמיד אחד, משולש בחתכו, העשוי מזכוכית מעבירת אור חסרת צבע בגוון ירקרק-זית, ומעוטר בקצה בחוט מוסף בצבע ירוק אטום ובחלקי סרט בצבע גוף הכלי, אבל אטומים. צמידים אלה מייצגים טיפוסים ידועים היטב בארץ בתקופה העות'מאנית.
כמו כן נתגלו אבן שיבוץ גדולה סגלגלה, קמורה בחלקה העליון ושטוחה בבסיסה, עשויה מזכוכית כחלחלה מעבירת אור (1.8 ס"מ קוטר; איור 2:15), וחרוז כדורי קטן מזכוכית מעבירת אור בצבע כחול כהה שנראה כשחור, מעוטר במעוינים מלוטשים (0.8 ס"מ קוטר; איור 3:15). אבן השיבוץ והחרוז מתוארכים לתקופה העות'מאנית, אך עשויים גם להיות בני זמננו.
 
בחפירה התגלו רק שתי שכבות ברורות שכללו שרידים באתרם, בסטרטיגרפיה ברורה, אך נמצאו סימנים לפעילות אנושית בתקופות רבות. חשיבות החפירה, למרות היקפה המצומצם, נעוצה בכך שהיא החפירה המסודרת הקרובה ביותר לתל בית דגן, המתנשא צמוד אליה. על פי הממצאים, נראה שבתקופה הביזנטית נערכה באתר פעילות רבה, המשתקפת בעוצמת הבנייה. במהלך התקופה העות'מאנית הפעילות הייתה כנראה בעלת אופי כפרי ביתי. שרידי כפר זה נראים בשטח עד עצם היום הזה.