מערכות קבורה
למערכות הקבורה חצרות רבועות חצובות, שבאחת או יותר מדופנותיהן חצובים פתחי מערות הקבורה. על פי סיכומים בין משרד הדתות לרשות העתיקות ולמשרד השיכון נחפרו חצרות הקברים בלבד ותועדו מערות הקבורה במידת האפשר. עם סיום עבודת השטח כוסו הקברים באדמה.

 

מערכת קבורה 1 (איור 1, מס' 694)
מערכת קבורה משפחתית מפוארת מתקופת הבית השני (איורים 2, 3; התוכנית שורטטה לפני תום החפירה ובשל מחלוקות שפרצו עם חרדים – נבצר להשלימה; לכן חדר קבורה ד' ופרטים נוספים אינם מופיעים בתוכנית) הכוללת חצר כניסה מדורגת (א'), שהובילה אל חצר פנימית (ב'), שבדופנותיה חצובים שני חדרי קבורה (ג' וד'). מדרום לכניסה המדורגת (א') חצוב מיתקן רבוע (ו') ששימש אולי לאצירת נוזלים או לצורכי טהרה. החצר החיצונית (א') רבועה, וחצובה בה מערכת מדרגות רחבות שצורתה כאות ח סביב שלוש דופנותיה: הצפונית, המזרחית והדרומית (איור 3). פתח חצוב שראשו מקומר (חתך 2-2) הוביל מערבה מקרקעית החצר המדורגת (א') אל חצר פנימית רבועה גדולה יותר (ב') שלאורך הפאה הצפונית ולאורך החלק הצפוני של הפאה המזרחית חצוב ספסל (0.5-0.3 מ' רוחב באמצע, 0.35 מ' גובה מעל הרצפה). בדפנות המערבית והצפונית של החצר חצובים פתחים לחדרי הקבורה. חדר הקבורה המערבי (ג') רבוע ובדופנותיו הצפונית, המערבית והדרומית חצובים שבעה כוכים לקבורה ראשונית. כוך נוסף מול פתח הכניסה, קטן משאר הכוכים, ושימש ככל הנראה לליקוט עצמות. סמוך לפתחו ניצבה גלוסקמה אחת על הרצפה. חדר הקבורה הצפוני (ד') רבוע. סביב הדפנות המזרחית, הצפונית והמערבית של החדר חצובה אצטבה רחבה, ובמרכזו בור עמידה. בדופן המערבית ובדופן הצפונית של החדר חצובים פתחי כוכים רחבים וקצרים שאולי שימשו לליקוט עצמות. החדר לא תועד אך נצפה מן הפתח. שברי כלי החרס שנתגלו בחצרות א' וב' תוארכו לתקופות החשמונאית וההרודיאנית, בעיקר מן המאה הא' לפסה"נ. נראה שראשית השימוש במערכת הקבורה, וזמן שימושה העיקרי היה בתקופה החשמונאית, לפני ימי הורדוס, והיא שימשה עד לראשית השימוש בגלוסקמות בימי הורדוס או לכל המאוחר עד ראשית המאה הא' לסה"נ. במערה נהגה קבורה ראשונית בכוכי קבורה בחדר ג', ואחריה אולי ליקוט עצמות לחדר ד', בדומה לקבורה שנהגה במערכות קבורה מהתקופה החשמונאית שנתגלו בירושלים, למשל בקבר יסון (רחמני ל"י תשכ"ד, קבר יסון, עתיקות ד:31-1; Rahmani, L.I. 1967, Jason's Tomb, IEJ 17:61-100), או בקבר בגבעת שהין (Rahmani, L.I. 1958, A Tomb on Shahin Hill, Jerusalem, IEJ 8(2): 101-105). מערכת המדרגות בחצר א' ודמיונה למערכות של ספסלים מדורגים, שנתגלו בחצר קבר גלית ביריחו, חצר קבר הלני המלכה בירושלים, מערת קבורה בח' כפר עזיז בהרי חברון, ובמערכות קברים 14 ו-20 בבית שערים, עשויה להעיד על חשיבותם של הנקברים ועל קיומם האפשרי של טקסי זיכרון, אבל או מספד שנערכו במקום.
תוכנית מערכת הקבורה שבה ערוכות חצר המבוא והחצר הפנימית בציר ישר ושני חדרי הקבורה נפתחים מן החצר הפנימית וניצבים זה לזה, דומה במאפיינים רבים לתוכניתו של קבר יסון בירושלים, שגם בו ערוכות החצרות בציר ישר המוביל לפרוזדור וממנו לחדרי קבורה הניצבים זה לזה. מעל קבר יסון נשמרה 'נפש' בנויה אבני גזית בצורת פירמידה. פני הסלע המשוטחים סביב הקבר במודיעין, ובעיקר מצפון וממערב לשולי החצר הפנימית, מאפשרים להציע  בזהירות שבמקום הייתה בנויה 'נפש' שלא שרדה. אבנים מהוקצעות גדולות שנמצאו בתוך חצר הקבר טרם החפירה הם אולי שרידים אפשריים של 'נפש'. תוכניתן הדומה של שתי מערכות הקבורה, שימושן המקביל בזמן במאה הא' לפסה"נ והדמיון במנהגי הקבורה, מאפשר לשייכן לאותו טיפוס של קברי משפחה. חשובה מבחינה זו העובדה כי בקבר יסון שנשתמר בצורה טובה מופיעים פרטים הנזכרים בתיאור קבר החשמונאים מהמאה הב' לפסה"נ במקורות ההיסטוריים (מקבים א', י"ג:30-25; קדמוניות, יג:212-210) ובהם בניית גזית, עמודים, 'נפש' בצורת פירמידה וציורי אוניות קרב (רחמני תשכ"ד:30). ניתן אולי להציע בזהירות את האפשרות שקבר יסון הושפע מקברי משפחה מפוארים מהמאה הב' לפסה"נ, אולי גם מ'קבר החשמונאים' עצמו. פארה היחסי של מערכת קבורה מס' 1 בח' אום אל-עומדאן ודמיונה לקבר יסון, רומזים כי גם היא ככל הנראה הושפעה ממסורת זו.

 

מערכת קבורה 2 (איור 1, מס' 695)
מערה עם חצר טרפזית מאורכת שפינותיה מעוגלות. בפאה הצפונית-מערבית חצוב פתח שהוביל כנראה למערת הקבורה (איור 4). שפת הפתח מדורגת להתאמת אבן גולל. הפתח לא היה חתום בגולל והמערה היתה מלאה עפר. פנים המערה לא נחפר ולא נמצא כל ממצא מתארך.

 

מערכת קבורה 3 (איור 1, מס' 696)
מערה עם חצר מלבנית קטנה מדורגת. ארבע מדרגות החצובות לרוחב החצר ירדו למפלס הקבורה. בפאה הצפונית-מערבית של החצר חצוב פתח שהוביל כנראה למערת הקבורה (איור 5). הפתח היה חתום באבן גולל עגולה. פנים המערה לא נחפר. מערת הקבורה מתוארכת לתקופה הביזנטית המאוחרת על סמך שברי כלי חרס שנמצאו סמוך לפתח המערה.


מחצבות אבן (איורים 6, 7)
בשני אתרים על פני המדרון, במקומות שבהם סלע הקרטון הרך חשוף נחשפו שרידים של מחצבות אבן. סביב כל גוש אבן נחצבה תעלה לצורך ניתוקו של גוש האבן מן הסלע (0.20-0.15 מ' רוחב). גוש אבן אחד נשאר באתרו (0.55 × 0.70 מ', 0.4 מ' גובה). משאר הגושים נותרו תשלילים דומים לו במידותיהם.

 

דרך עתיקה
נחפר ריבוע (4 × 4 מ') בתוואי דרך עתיקה (כ-1.2 מ' רוחב). תשתית הדרך עשויה אבני שדה קטנות ומעליהן שכבת עפר. הדרך תחומה בין שני קירות הבנויים אבנים מהוקצעות לגובה נדבך אחד בלבד (איור 8). ניתן לעקוב אחר המשך מהלכה של הדרך מזרחה ומערבה לאורך עשרות מטרים נוספים, בערך באותו קו גובה (איור 9). בכיוון מערב מגיעה הדרך ליישוב מתקופת הבית השני שנחשף בחפירות ח' אום אל-עומדאן (ר' חדשות ארכיאולוגיות 114: 78-74). שברי כלי החרס שנתגלו בתשתית הדרך תוארכו לתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, זמן פריחתו של היישוב. נראה כי זו אחת הדרכים שהובילו מהיישוב לשדות החקלאיים סביבו.

 

בור מים
נחשף בור מים ולו שני פתחים המרוחקים כמטר אחד זה מזה (מערבי, כ-1.0 מ' קוטר ומזרחי, 0.8 מ' קוטר). הפתחים מעוגלים, וחצובים בשכבת סלע נארי קשה (כ-0.8 מ' עובי). מתחת ל'צוואר' מתרחב הבור וחצוב בשכבת הקרטון הרכה. מעל הפתח המערבי היתה אבן 'פי באר' שבורה. אל הפתח המזרחי הובילה תעלה חצובה רדודה.
מילוי הבור כלל אדמת סחף נקייה מממצאים. הבור נחפר לעומק 2 מ', וקרקעיתו לא נחשפה.