החפירה נערכה במרכז מושב ציפורי, על גבעה מדרום לציפורי העתיקה, המתאפיינת בשכבת נארי קשה שחרוצים בה חללים קרסטיים. מראש הגבעה נשקפת ציפורי הקדומה, המרוחקת כ-400 מ' מהאתר. באזור נערכו בעבר חפירות אחדות, שבהן נחשפו שרידי מחצבות, מבנים, מתקנים תת-קרקעיים חצובים בסלע, ובהם מאגר מים וקולומבריום, ומתקנים נוספים, המתוארכים בעיקר לתקופה הרומית הקדומה (פורת 2010 [איור 1: 5362-A]; גור 2014 [איור 1: 6894-A]; הרשאה מס' 5030-A; איור 2).

נפתחו שני ריבועים (איור 3) והתגלו בהם שרידי בנייה, כבשן יוצר ומתקנים חצובים בסלע; זוהו בהם שלושה שלבים (IIII). חומר החפירה סונן בנפה (רשת של 1 סמ"ר) ונאספו כל החרסים האינדיקטיביים; אלה מתוארכים בעיקר לתקופה הרומית קדומה. שכבת פני השטח (0.25–0.35 מ' עובי) הוסרה במחפרון — הצטברות של קרקע חרסיתית חומה, ובה מעט חרסים שחוקים ופסולת מודרנית.
 
שלב III. בדרום-מזרח השטח נחשפה מחצבת אבני בנייה (L25), ובה כמה חציבות רדודות (עד 0.35 מ' עומק), שלא נחפרו במלואן כיוון שחרגו מגבולות החפירה. עוד נחשפו אבן בנייה חצובה למחצה (0.25 × 0.45 מ') שניתוקה מהמחצבה לא הושלם, וכן כמה אבנים, חלקן שבורות, בגודל דומה — עדות לנטישה של המחצבה. נראה כי הסלע לא היה איכותי מספיק, והאבנים נסדקו בתהליך החציבה.
 
שלב II. בשטח המחצבה הותקן כבשן כלי חרס עגול (כ-3.1 מ' קוטר), השייך כנראה למכלול גדול יותר של בית יוצר המשתרע מחוץ לתחומי החפירה. השתמר בעיקר תא הבערה, ואילו תא הצריפה (תא הכלים) וכיפת הכבשן לא השתמרו. תא הבערה (L23; לפחות 3 מ' עומק; איור 4) נחצב בסלע לעומק רב במיוחד וניצל את חזית החציבה הצפונית במחצבה. הוא דופן באבני גוויל בינוניות וקטנות וטויח בשכבת בוץ עבה שנצרפה והושחרה מהבערה (W19; איור 5); נחשפו לפחות 20 נדבכי דיפון, אך חלקם התחתון לא נחפר. נראה שהבוץ נועד לבודד את הקיר מהשרפה ולמנוע את התפרקותו בטמפרטורה הגבוהה של תא הבערה. בחלק הגבוה של הדיפון נבנתה מגרעת היקפית שנועדה לתמוך ברצפת תא הצריפה, אך זו לא השתמרה. לא נחשף עמוד תמך מרכזי; ייתכן שלא השתמר, וייתכן שהרצפה נתמכה בקשתות אך אלה לא נחשפו שכן חפירת תא הבערה לא הושלמה (להשוואה ר' לוי ובארי 2011: איור 7(. הפתח של תא הצריפה הותקן בחלק המערבי של המתקן ונחצב כמסדרון צר (1.1 מ' אורך). בתוך הכבשן נמצאו אבנים שבורות וארוכות, שהתמוטטו אולי מתא הכלים, שתי שכבות הצטברות של אבנים קטנות ושרופות (18L, 24L; איור 6), וכן חלקי טיח רבים וכמה שברי לבנים. בהצטברות 24 התגלו אבנים גדולות ושטוחות, אולי שרידיו של עמוד תמך מרכזי. מתחת לאבנים אלה זוהה מילוי אבנים נוסף שלא נחפר, ועל כן נראה שלתא ההסקה היו כמה שלבים. ממערב לכבשן נחשפה תעלה חצובה בציר צפון–דרום (L22; ר' איור 3: חתך 1–1), מכוסה באבנים ומתעקלת לבריכה חצובה בסלע, שמתארה אינו אחיד (L16; כ-1.50 × 2.05 מ', 1.6 מ' עומק; איור 7) ובחלקה הצפוני מדרגה קטנה ורדודה. נראה כי הבריכה הייתה מחצבה בשלב קדום. ייתכן שהבריכה נועדה לשיקוע של טין (בריכת פילום) — חלק מתהליך הייצור של כלי חרס (לוי ובארי 2011: איור 5). ממערב לבריכה נחשף משטח סלע מפולס (L26) ששימש אולי משטח ייבוש לטין לאחר השיקוע.
 
שלב I. בריכה 16 בוטלה ומולאה באבני שדה, אבני בנייה ושברי אבנים (L17). תעלה 22 נסתמה בקיר (W21; איור 8), שבשיאו השתמר לגובה של שלושה נדבכי אבן. גם משטח 26 יצא משימוש, ונראה כי מילוי 17 כיסה גם אותו; צנרת מודרנית פגעה במרבית הכיסוי של המשטח. נראה שפתח השלב הקדום של הכבשן נסתם בקיר (W20); סימני שרפה עזים הנראים על אבני הקיר אך לא על הסלע התוחם אותו מעידים כי המקום המשיך לשמש פתח של השלב המאוחר.
 
כלי חרס. בחפירה נתגלו שלושה שברי כלים מן התקופה ההלניסטית המעידים על נוכחות בתקופה זו על ראש הגבעה: שני קנקנים (איור 1:9, 2) ופכית (איור 3:9). מהתקופה הרומית הקדומה נמצאו כלים ממשפחת כפר חנניה: קערה מטיפוס 1B (איור 4:9; Adan-Bayewitz 1993:92–95), קדרות מטיפוס 3A (איורים 5:9, 6; Adan-Bayewitz 1993:112–113) וסיר בישול מטיפוס 4A (איור 7:9; Adan-Bayewitz 1993:125–126). הכלים השכיחים הן בתוך הכבשן הן מסביבו הם קנקנים מטיפוסים הנפוצים בשיחין: 1.3T (איור 8:9–10; Díez Fernández 1983:135), T1.2 (איור 11:9; Díez Fernández 1983:134), T1.5 (איור 12:9–15; Díez Fernández 1983:137)  ו-T1.6 (איור 16:9; Díez Fernández 1983:138 (. נמצאו גם שברי ידיות (איור 1:10–4) ושברי בסיסים (איור 5:10, 6) של קנקנים; דגימות פטרוגרפיות נלקחו מהקנקנים המוצגים בלוחות (ר' נספח). עוד נמצאו שבר פכית (איור 7:10), מכסה (איור 8:10) ושבר של נר הרודיאני (איור 9:10). הממצא הקרמי מתארך את השרידים שנחשפו בחפירה לתקופה הרומית הקדומה (המאות הא' לפסה"נ–הא' לסה"נ).
 
ממצאי החפירה הם חידוש בחקר ציפורי, שכן לראשונה נחשף באתר כבשן יוצר לכלי חרס מהתקופה הרומית הקדומה. מבדיקות פטרוגרפיות שנערכו בתשעה מהקנקנים שנחשפו בכבשן — כנראה קנקנים שנפסלו לשימוש בשל פגמים בייצורם — עולה כי מקור חומר הגלם של רובם בשיחין, המרוחקת כ-2 ק"מ מצפון לציפורי. התוצאות מצביעות על תנועה של חומרי גלם ולא של מוצרים מוגמרים. עומקו החריג של הכבשן מעיד כנראה על טיפוס של כבשן שאינו מוכר במרחב. נראה כי כבשן זה השתייך לבית יוצר מקומי, שפעל לצד בתי היוצר המרכזיים בגליל התחתון, כגון כפר כנא (אלכסנדר ושפירו 2016) ושיחין (Riley-Strange and Aviam 2017). הכבשן מעיד אם כך כי לצד יישובים שהתמחו בייצור כלי חרס, למשל שיחין, פעלו בגליל התחתון מרכזי ייצור מקומיים סמוך ליישובים העיקריים. השלבים בכבשן וביטול מערכת הבריכה מצביעים אולי על נטישת ההפקה של חומר גלם מקומי, שעליו נשענו בשלב הראשון, והישענות על חומר גלם מיובא, בעיקר משיחין, כפי שעולה מהבדיקה הפטרוגרפית (ר' נספח). כן ניתן להסיק מהמרחק הקצר בין חפירה זו לחפירת פורת (2010) שאזור התעשייה של ציפורי היה גדול, וסביר שפעלו בו בתי מלאכה שונים ורבים, כפי שאפשר ללמוד ממאגר המים שנחשף בחפירות פורת, המראה על שימוש תעשייתי במים. ניתן לשער שהכבשן שנחשף אינו היחיד על הגבעה, שכן ברוב בתי היוצר היו כמה כבשנים, למשל בבנייני האומה (בארי ולוי תשע"ח), ביודפת (אביעם תשס"ה: איור 22), בנחף (ויטו תשמ"א) ובאחיהוד (Avshalom-Gorni and Shapiro 2015).
המיקום הגיאוגרפי של הכבשן, הרחק מהיישוב, מצביע על תכנון מסודר של אזור התעשייה של ציפורי, שכן כבשן עלול ליצור מטרד חמור ליושבים בסביבתו. בתקנות העירוניות בימי הבית השני נאמר שאת הבורסקאות (טיפול בעורות בעלי חיים), הכבשנים והתעשיות המזהמות יש להרחיק מן העיר (לדיון והקבלות, ר' בארי ולוי תשע"ח:28–29).
הכבשן שנחשף בציפורי מעיד כי בגבעה שמדרום-מערב לעיר שכן אזור תעשייה, שבו בין היתר יוצרו כלי חרס. ניתוח נוסף של ממצאים מחפירות ציפורי, שיחין והסביבה יציג תמונה טובה יותר של תפרוסת תעשיית כלי החרס הקדומה בסביבת העיר ציפורי.