התקופה הניאוליתית הקרמית
נחשף מפלס חיים ובו כלי חרס המתוארכים לתקופה הניאוליתית. רוב המכלול מורכב משברי כלי חרס האופייניים למסורת יריחו שכבה IX: כלי חרס ממורקים ומעוטרים בחיפוי אדום; במקרים אחדים הובחן בקו עבה צבוע. מגוון טיפוסי הכלים מצומצם, ולרוב הכלים צורות פשוטות. הטיפוס הנפוץ ביותר הוא קערה בינונית פשוטה הנושאת חיפוי אדום; שברים אחרים הם שפת סיר, שפה פשוטה של פערור ושברי גוף של פיטס.
לצד כלי החרס נחשף שבר של צלמית של אלת פריון עשויה מטין צרוף, האופיינית לתרבות הירמוכית (איור 3; van den Brink, Marmelstein and Liran 2016). דמות האישה בשבר הצלמית ריאליסטית למדי, ולה חזה נשי שופע ובטן גלויה, גדולה ומודגשת.  צלמיות מטיפוס זה נמצאו בשכיחות גבוהה באזור הירמוך ובסביבתו הקרובה (Garfinkel 2004). רק שלוש צלמיות נחשפו מחוץ לאזור הירמוך: אחת בתל אביב, ברחוב בודנהיימר (קפלן 1992); אחת בלוד (Yannai 2016); ואחת בחורבת פתורה הסמוכה לקריית גת (מילבסקי, באומגרטן וגורזלזני תשע"ד).

 
התקופה הכלקוליתית המאוחרת
מרבית הממצאים שתוארכו לתקופה נחשפו הישר על קרקע בתולה, המאופיינת בתלכיד של חמרה עם מעט מאוד אבני גוויל. שברי כלי חרס נמצאו פזורים באחידות, עדות למפלסי חיים. כלי החרס עשויים טין מפולם, והם צרופים היטב; ניכרים בהם חסמים קטנים אפורים ולבנים, והם מעוטרים בחיפוי, בסירוק, בחריתה ובתבליט פלסטי. טיפוסי הכלים השכיחים הם קערות, קערות ישרות דופן, קנקנים, פערורים ופיטסים. כן נתגלו עצמות רבות של בעלי חיים, כלי טחינה ולהבי מגל מעט משוננים, הרומזים על שילוב של חקלאות לצד משק חי.
במקומות ספורים נחשפו רמזים אפשריים לאדריכלות, כגון שברי אבנים שקווי השבר בהם עדיין חדים שנמצאו משוקעים בצפיפות רבה בתוך משקע אפור בהיר. כן נתגלו ריכוזי אבנים לצד לבנים צרופות, השייכים לבור עגול, כנראה בור אשפה. בתוך מילוי הבור נחשפו אבני צור, שברי לבנים וממצא רב של כלי חרס. לצד ממצאים אלה נחשף מתקן עגול למחצה בנוי לבנים צרופות (איור 4) ששימושו טרם הובהר. סמוך לשרידים אדריכליים אלה נחשף פיר חצוב בסלע הכורכר (איור 5), שנמצא מלא בחול ים מפולם ללא ממצאים כלשהם. פירים דומים, ששימשו אולי בארות, נחשפו ביהוד, שם הם תוארכו לתקופה הכלקוליתית המאוחרת (יקואל 2014Itah et al. 2019 ;Govrin 2015). היישוב נעזב בתום התקופה הכלקוליתית המאוחרת.
 
תקופת הברונזה התיכונה
הפעילות באתר חודשה בתקופת הברונזה התיכונה, אז שימש בית קברות. נחשפו תשעה קברים מעוגלים (T9–T1), שלהתקנתם נוצלו שקעים טבעיים בסלע הכורכר, שהועמקו בחלקם. קבר 9, שהשתמר בחלקו ונראה כי נמשך מחוץ לגבולות החפירה, נמצא סמוך לקבר 4, וייתכן כי זהו חלק מקבר 4. בקברים נמצאו בסך הכל 15 נקברים. הקברים מוינו לשלושה טיפוסי קבורה: קבורה קבוצתית, קבורת ילדים וקבורה של פרט בוגר יחיד.
 
קבורה קבוצתית (T9–T7 ,T5 ,T4). בקבר 4 הובחנו שני מפלסי קבורה: במפלס העליון נחשפה קבורת תינוק בתוך פיטס (להלן); במפלס התחתון נחשף נקבר זכר בוגר. הנקבר נמצא בארטיקולציה במצב השתמרות מצוין (איור 6), וניכר שהיה אדם בעל מעמד גבוה. צמוד לעצם השוק של רגלו השמאלית התגלה פגיון ברונזה, ששהשתמרו ממנו הלהב בשלמותו (17 ס"מ אורך; איור 7), לרבות מסמרות החיבור לידית, והתפוח שהיה משולב כנראה בקצה ידית עשויה עץ, אך זו לא השתמרה. תפוח זהה נחשף בתל יהוד בקבר שתוארך לתקופת הברונזה התיכונה 2 (ארבל 2013). סמוך לראשו של הנקבר נחשפו שני קנקנים ופיטס באתרם, למרגלותיהם קערה עמוקה, וסמוך לדופן המערבית של הקבר נתגלה צמד טסים. על אחד הטסים הונח נתח בשר מובחר; מעידות על כך צלעות בעל החיים שנחשפו באתרן.
בקבר 5 הובחנו שני מפלסי קבורה: מפלס עליון ובו שני נקברים שלרגליהם הונחו שני בעלי חיים, ככל הנראה בשלמותם; ומפלס תחתון — גומחה חצובה בסלע הכורכר, ובה עצמות בעל חיים לצד קנקן וקערה מזווה (איור 8).
קברים 7 ו-8 נבדלים באופן חציבתם משאר הקברים בקבוצה זו. הם כוללים מבואה, שברצפתה נחצב שקע מעוגל שנועד להנחת כלי מנחה, ומרחב קבורה במפלס נמוך יותר, שבו הונחו הנקברים. בשקע שבמבואה של קבר 7 נמצאו קנקן, פיטס ופך לצד קערה עמוקה (איור 9); בשקע ניכרו סימני מקדח. בקבר 8 נחשפו בשקע שלושה קנקנים שלמים (איור 10); כן נחשף פיטס שכוב על רצפת מרחב הקבורה. נראה כי כלי החרס הונחו בשקעים שבמבואות כדי לשמש מעין חיץ בין המבואות לבין מרחבי הקבורה.
 
קבורת ילדים. נחשפו שני קברי ילדים (T4 ,T3 [מפלס עליון]). בקבר 3, החצוב כולו בסלע הכורכר, נמצאו עצמות תינוק שלצדן הונחה פכית, ללא ממצא נוסף (איור 11). במפלס העליון של קבר 4 נמצאו עצמות תינוק בתוך פיטס בשימוש משני, שנחצה בחלקו העליון (איור 12); הנקבר הוכנס לפתח החדש. סמוך לעצמות רגלי הנקבר נמצאה פכית תמימה, בדומה לקבר 3, וסמוך לפכית נמצאו חרוזים, עדות למחרוזת שהונחה לצד הנפטר. צמוד לפיטס נחשפו קערה מזווה, מיניאטורית (ווטיבית), צמד טסים ופכית ששפתה תלתנית.
 
קבורת בוגר יחיד (T6 ,T2 ,T1). קבורה זו מתאפיינת בקברים שמתארם מעט סגלגל יותר מן האחרים, שנחצבו במלואם בסלע הכורכר. בכל אחד מהקברים מטיפוס זה הונח פרט בוגר יחיד בארטיקולציה. הקברים הכילו קנקנים עם פכית דלייה, פכיות דלייה אחדות לצד הנקברים, קערות עמוקות ומזוות, טסים, שני נרות שמן צבוטים וכן סיכות פריפה.
 
ממצאי החפירה מעידים על יישוב שהתקיים בשלוש תקופות. מפלס החיים המתוארך לתקופה הניאוליתית הקרמית כלל שברי כלי חרס האופייניים למסורת יריחו שכבה IX ושבר של צלמית פריון טקסית, האופיינית לתרבות הירמוכית. ההתיישבות בתקופה הכלקוליתית המאוחרת ניכרת במפלסי חיים ששימשו למטרות ביתיות, ומאוחר יותר, לאחר שנעזבו, התמלאו בפסולת יישוב שנסחפה אליהם. המקום נותר שומם עד תקופת הברונזה התיכונה 2, אז שימש האתר בית קברות; רק חלקו נחשף בחפירה. ניתן להבחין באחידות-מה בדרכי הקבורה של ילדים ובמנחות הקבורה שהונחו איתם, ולעומת זאת ניכרים הבדלים בקברים ובשיטות הקבורה של הבוגרים. על פי הממצא, נראה שראשית הקבורה הייתה בשלהי תקופת הב"ת 2א', אך שיא הפעילות הייתה בב"ת 2ב' (להשוואה, ר' גנור 2019; מרמלשטיין, גורזלזני וסגל 2016). בתי קברות נוספים המתוארכים לתקופת הב"ת 2א' נחשפו באתרים הסמוכים חפץ חיים וח' אל-מוח'יזין (ולדניצקי תשס"ג [איור 1: 3184-A]; Yasur Landau and Guzowska 2005:38–49 [איור 1: B-266 ,B-260]). ייתכן שבתי קברות אלה שירתו יישוביים קרובים שנחשפו בקרבת מקום, למשל ח' אום כלח'ה (דגוט 2004 [איור 1: 3260-A]; Govrin, Ben-Ari and Ilan 2012 [איור 1: B-310]) — יישוב מתקופת הב"ת 2א', שנחשפו בו שני מבני חצר, שני בתי יוצר ופסולת תעשייה.