נפתחו שני שטחים (איור 2) שזוהו בהם עתיקות במהלך עבודות פיקוח. בשטח A, ממזרח לקבר אל-קמריה, נחשפה רצפת אבן ותחתיה מחצבה. בשטח B, מצפון לקבר אל-קמריה, נחשף בור מים. על פי ממצאי הקרמיקה והזכוכית אפשר לתארך את רצפת האבן לתקופה העות'מאנית.
 
שטח A (איור 3). נחשפה רצפת אבן (L2; כ-1.6 × 3.2 מ', 0.2 מ' עובי), שנבנתה מאבני ריצוף שטוחות א-סימטריות (0.5 × 0.6 מ' בממוצע). אבני הריצוף הונחו על גבי חומר מליטה לבן-אפור שעורבבו בו פחם ומעט חרסים. בצפון השטח ובדרומו נחתכה הרצפה ולא השתמרה. בחתך בדיקה שנעשה במהלך עבודות הפיקוח, נראה שהרצפה המשיכה לפחות עוד שני מטרים מערבה. במזרח הרצפה נמצאה שורה של אבני ריצוף קטנות יותר (L3; כ-0.2 × 0.2 מ' בממוצע), וסמוך להן ממזרח — שורה של אבני שדה (W4; כ-0.45 מ' גובה, 0.5 × 0.5 מ' בממוצע; איור 4), שתחמה את רצפת האבן ממזרח. מתחת לרצפה נחפרה הצטברות אדמה (0.9 מ' עומק) ונמצאו שברי גוף של כלי חרס ממשפחת כלי עזה המתוארכים לתקופה העות'מאנית, המאות הי"ח–הי"ט (ישראל 2006). כן נמצא שבר חרוז זכוכית אובלי בצבע ירוק-כחול המתוארך גם הוא לתקופה העות'מאנית (איור 5). מתחת להצטברות האדמה, בדרום השטח, נמצאו סימני חציבה בסלע (L9). זוהו ארבע מדרגות חציבה שלהן תעלות ניתוק המעידות על מחצבה להפקת אבני בנייה (איור 6). הממצאים שנמצאו מתחת לרצפת האבן מתארכים את בנייתה לכל המוקדם לתקופה העות'מאנית. מחצבת האבן, שנמצאה מתחת לרצפה קדומה לה.
 
שטח B. נמצא בור מים סגלגל (L6; כ-1.8 × 2.0 × 4.0 מ'; איורים 7–9) שדופן בשכבת טיח לבן ומעליה שכבה נוספת של טיח או מלט אפור. בור המים קורה בקמרון ששרד בחלקו והשתמר לגובה מרבי של שני נדבכים (L7). בתוך בור המים לא נמצא חומר מתארך, אך נמצאו בו אבני קמרון שקרסו פנימה (איור 10). חומרי המליטה על דופנות בור המים דומים לחומרי המליטה שדיפנו את בור המים שנחפר כ-50 מ' מדרום לשטח (לנדס-נגר 2012), ושתוארך למאה הי"ט כחלק ממכלול של מבנה ותעלות ניקוז. נראה שבור המים היה בשימוש במאה הי"ט, כנראה בד בבד עם רצפת האבן בשטח A.
 
הממצאים מהחפירה מתוארכים כולם לתקופה העות'מאנית, ונראה שהם קשורים לפעילות במתחם נבי עכאשה ובסביבתו במהלך תקופה זו.